אור ברסלב
מאורי אש על פרשת אחרי מות - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת אחרי מות - אור חדש

על פרשת אחרי מות - כתנות אור

חדש גרסינן במס' קידושין ריש פרק, שני שליחות בקדשים מנ"ל ומשני נפקא לי' מדר"י ב"ק דתניא ריב"ק אומר מנין לשליח של אדם כמותו שנאמר ושחטו כל קהל ישראל בין הערבים וכי כל הקהל כולם שוחטים והלא אין שוחט אלא אחד מלמד ששליח של אדם כמותו ופריך הניחא לריב"ק דמפיק לי' להאי קרא על שליחות אלא לר' יונתן דמפיק לי' להאי קרא לדרשא אחרינא. שליחות בקדשים מנ"ל דתניא רי"א מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו כל קהל ישראל וכי כולן שוחטים אלא מלמד שכל ישראל יוצאים בפסח א' כו' ופריך מיני' כלומר מזה גופיה מוכח נמי דעושין שלוחים דאטו כל ישראל ישחטו ומדחה דלמא שאני התם דאית לי' שותפות בגוי' הוא דמצי משוי שליח אלא א"ק ויקחו להם איש שה כו' תוס' ד"ה נפקא לי' מדריב"ק וא"ת אמאי לא יליף מפרו של אהרן דכתיב בי' ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים וי"ל כו' ומדקדקים למה מציינים התוס' קושייתם על המקשה וכי לא ידע לפשוט ממקרא מלא הנ"ל ונלע"ד דהנה כתב מ"ז הגאון אמיתי ז"ל בפנים מאירות ח"ג בחידושיו למס' זו ליישב קושית התוס' בצירוף מה שהקשו בתוס' למה לא פריך גם לריב"ק ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוי' יע"ש ונראה דיתורץ שני קושיות הנ"ל חדא בירך חברתה דהנה במס' יומא דף נ' ע"ב דמבע"ל פר של אהרן בקביעותא מכפרה או מקופיא כו' ופרש"י מקביעותא מכפרה כשארי מכפרים שהפרישו אחרים עליהן שהקנו להם הבהמה לכפרה אף כאן נקנה להם חלק בו וה"ל חטאת השותפים או דלמא מקופיא מתכפרה כלומר אין כפרתן קבוע בו אלא כדבר הצף על המים כך כפרתם צף על פני כ"ג והוה חטאת יחיד יעש"ה ולפ"ז מיושב קושיא הראשונה בתוס' דלא מצי יליף מפר של אהרן די"ל מקביעותא מכפרה והוה חטאת השותפות וגבי שותפות הוא דמצי משוי שליח לכך מוכרח למילף מפסח היכא דלית לי' שותפות ובזה מיושב גם קושיא שני' של תוס' דעל ריב"ק לא מצי פריך ודלמא קרא מיירי היכא דאית לי' שותפות בגוי' ז"א דהא לריב"ק כל הקרא של ושחטו מיותר וע"כ דמורה על היכא דלית ליה שותפות דעל היכא דאית לי' שותפות לא צריך קרא דמוכח כבר מפר של אהרן משא"כ לר"י דקרא צריך לגופי' דכל ישראל יוצאים בפסח אחד וממילא אינו מיותר הקרא פריך שפיר דלא נשמע מיניה אלא היכא דאית לי' שותפות דא"ל דכבר מוכח מפר של אהרן ז"א דבאמת גם מהתם מוכח וגם מהכא עכ"פ בשניהם אין שום יתורי דקרא ע"כ דברי פה חכם ח"ח ולי הקטן אינם מובנים דבריו ה"ק חדא דהלא זה בעי' במס' יומא שם ולא איפשטי' (ותו א"כ מאי פריך על ר"י כשמשני א"ק איש לרבות שליח הרי קרא מיותר ואפ"ה פריך ודלמא שאני התם דאית לי' שותפות הלא כאן י"ל שפיר דמר מוכח היכא דליכא שותפות וע"כ קרא דאיש מודה היכא דלית לי' שותפות ואי לא ידע זה המקשן מפר ש"א הדרא קושית תוס' לדוכתא למה לא פריך גם לריב"ק. ואולי מש"ה פריך מאחר שקרא דויקחו איש פשטי' דקראי משמע היכא דאית לי' שותפות ולא ידע המקשן מכח אא"ע לפרש קרא להוציא מפשטי' והתרצן דהוכרח לתרץ מכח אא"ע מה לי אם מוכח מפר של אהרן בשותפות או מיני' וממה דסליק נקט בידי' לפשיטות) ולפ"ז מיושב הדקדוק הנ"ל בדרך הקרוב לפשוטו דעל המקשן דפריך אלא הא דתנן האומר לעבדו צא ושחוט עלי הפסח כו' מנ"ל דעושים שליחות בקדשים לא מצי התוס' להקשות הלא מוכח מפר ש"א י"ל שאני התם דמקביעותא מכפרה והוה שותפות. וא"ל הא זה בעיין דלא איפשוט ונימא מקופיא מכפרה והוה חטאת יחיד ומוכח שפיר מיני' אף היכא דלית לי' שותפות. ז"א דא"כ קשה מאי קמבע"ל לר"א במס' יומא וסליק בבעי' אם פר של אהרן מקביע מכפר או מקופיא תיפוק לי' דמקופי' מכפר ממתני' דהאומר לעבדו כו' דמוכח מיני' אף היכא דלית ליה שותפות עושה שליח ע"ש במשנה וקשה מנ"ל הא ובהכרח לומר מפר ש"א דשם ג"כ לא הי' שותפות דמקופי' מתכפרא כנ"ל והיא גופי' פריך לי' המקשן דהכא מנ"ל שליחות בקדשים וא"ל מפר ש"א קשה תפשוט מהכא דמקופיא מכפרה ולא מצי התוס' לציין על המקשן כלל אבל התרצן דיליף מקרא יתירא דושחטו כל קהל ישראל כדריב"ק הקשו תוס' שפיר למה לא יליף מן פר ש"א וא"ל דמקביעותא מתכפרה והוה לה חטאת השותפות. א"כ קשיא להיפך מאי קמבע"ל במס' יומא תיפוק לי' דמקביעותא מתכפרה דאל"כ כל הני קרא לשליחות בקדשים דמייתי במכילתן ל"ל ותיתי מפר של אהרן אעכ"ל משום דשאני התם דאית לי' שותפות בגוי' הרי מוכח היטב דפר של אהרן מקביעותא מתכפרה והוה שפיר חטאת השותפים: ואגב אזכיר מה שהשבתי לפום רהיטן עפ"ז קושיא אחת מה שהקשה לי ה"ה החריף השנון הרבני מוהר"ר ארי' ליב בהגאון המנוח מוהר"רד ז"ל שהי' אב"ד ור"מ דק"ק ברלין על גמרא דיומא דף ע"ה ע"ב דאי' שם וישטחו שטוח תנא משמיה דריב"ק אל תקרי וישטחו אלא וישחטו מלמד שירד להם. דבר הטעון שחיטה א"ל רבי וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר וזבחת מבקרך כו' אלא מלמד שירד להם משטיחים מטיחין יע"ש והקשה החכם הנבון הנ"ל מאי פריך רבי לריב"ק הא איתא במס' חולין דף מ"ז דר"ע ס"ל דקרא כי ירחק ממך המקום וזבחת לא בא אלא לאסור להם בשר נחירה דבמדבר הי' מותר להם בשר נחירה גבי חולין זולת גבי קדשים צריך שחיטה גם במדבר כדכתיב ושחט כו' אבל משבא לא"י נאסר להם גם בחולין בשר נחירה ור"י פליג התם וס"ל דבשר נחירה לא אשתרי כלל יעש"ה ולפ"ז י"ל דגם ריב"ק ס"ל דבשר נחירה לא אישתרי כלל וכי היכא דלא נטעה לומר כר"ע דהותר להם בשר נחירה במדבר רק דקרא וזבחת קאי משנכנסו לארץ לכך כתיב גבי שליו וישטחו שירד להם דבר הטעון שחיטה גם במדבר דנאסר להם בשר נחירה גם במדבר וגלי קרא בשליו כי היכא דלא נימא בקדשים הוא דמיירי דבאמת הי' צריך גם במדבר שחיטה משא"כ בעופות דלא חזי להקרבה מוכח דגם בבשר תאוה נאסר להם בשר נחירה עכ"ל והשבתי לו מבלי עיון בגמ' כלל ע"פ מה דאי' במס' יומא פלוגתא בשחיטת פרו של אהרן חד אמר כשירה בזר וחד אמר פסולה בזר ומפרש שם דמ"ד פסולה בזר ס"ל דאהרן וחוקה כתיב בה ואידך שחיטה לאו עבודה היא יע"ש דף מ"ב ע"א וכתבו שם בתוס' מש"ה שחיטה לאו עבודה היא משום דגם חולין צריך שחיטה ע"ש ונראה דפליגי הני אמוראי בפלוגתא דר"י ור"ע הנ"ל מ"ד פסולה בזר ס"ל אהרן וחוקה כתיב וא"ל שחיטה לאו עבודה היא ז"א דס"ל כר"ע דבמדבר הי' מותר להם בשר נחירה גבי חולין א"כ שפיר הי' במדבר שחיטה עבודה דגבי חולין לא הי' צריך שחיטה רק גבי קדשים לחוד וע"כ אהרן וחוקה דנאמר במדבר דוקא הוא דשם הי' עבודה וסברא זו מצאתי בזרע ברוך. ומאן דס"ל שחיטת פרו בזר כשרה ס"ל כר"י דלא הותרה כלל בשר נחירה במדבר וא"כ הי' צריך חולין שחיטה גם במדבר ושפיר אמר שחיטה לאו עבודה היא דגם במדבר לא הי' עבודה. והנה כבר מבואר לעיל בדברינו דריב"ק דיליף שליחות מושחטו כל קהל ישראל. לא קשה לדידי' דלמא קרא קאי דוקא היכא דאית לי' שותפות דכבר מוכח מפר של אהרן דעושה שליחות בשותפות מדגלי בפר ש"א ושחט את פר החטאת אשר לו וא"כ ע"כ ס"ל דשחיטת פרו בזר פסולה ובעי' דוקא בעלים דאלת"ה לא מוכח מיני' כלל שליחות כיון דאהרן וחוקה באמת לאו דוקא וכ"כ התוס' להדיא במס' מנחות דף י"ט ע"א וכיון דע"כ לריב"ק שחיטת פרו בזר פסולה ע"כ ס"ל דשחיטה הי' עבודה במדבר דגבי חולין הותר להם בשר נחירה כמה שהוכחנו לעיל ובהיות כן פריך רבי שפיר לריב"ק גופא ממ"נ אי קאי וישחטו על מדבר גופי' הלא כבר הוכחנו דלריב"ק הותר בשר נחירה במדבר ואי פירושו דקרא שירד להם דבר הטעון שחיטה לאח"ז בא"י קשה וכי מכאן אתה למד והלא כבר נאמר וזבחת כו' ומהתם מוכח שחיטה בארץ ודוק היטב: שם בסוגיא מביא קרא לענין שליחות גבי גירושין דכתיב ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושילחה מלמד שהיא עושה שליח ושילח ושלשה מלמד שהשליח עושה שליח וגבי תרומה ילפי' שליחות מדכתיב אתם גם אתם לרבות שליח ובקדשים יליף מדריב"ק או מאיש ועביד שם צריכותא דיש לכל אחד צד פירכא בגירושין שישנו בע"כ ובתרומה שישנה במחשבה ובקדשים שרוב מעשיהם ע"י שליח ואמרי' שם תיתי חדא מתרתי ומשני קדשים אין ללמוד מגירושין ותרומה שישנו חול אצל קדשים. וגירושין ליכא למילף מתרומה וקדשים שכן ישנו במחשבה רק לא לכתוב בתרומה כו' ומשני אה"נ ואתם גם אתם מורה מה אתם בני ברית כו' ומקשים העולם אמאי לא משני דאתם גם אתם מרבה דשליח עושה שליח בתרומה דמגירושין ליכא למילף שישנו חול ובע"כ ובקדשים באמת לא שמעי' כלל דגם שליח עושה שליח ותו הקשה הגאון בעפ"י ז"ל על תוס' דמכילתן שהקשו אמאי לא יליף מדאיצטרך בפר של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דעושים שליח כנזכר לעיל בסמוך ותירצו דה"א דוקא גבי חטאת הוא דעושים שליח דומיא דפר ש"א שהי' ג"כ חטאת וטעמא הואיל ואין ממשכנין אותו ובדידי' תלי' מלתא יוכל לעשות שליח משא"כ בעולה דממשכנין אותו ולאו בדידי' תליא מילתא לא מוכח דעושים שליחות יעש"ה ויעויין במהרש"א שהעלה פירוש תוס' כמו שזכרנו א"כ קשה מאי משני הש"ס שם במנחות על הפירכא אי מה סמיכה בבעלים כו' שהוא כתיב גבי עולה מדגלי רחמנא גבי פר ש"א כו' הלא התם חטאת הוה ואין ראייה לעולם כלל כפי חילוק של תוס' במכילתן. ועל שני תמיהות האחרונים כבר כתבנו ישוב נכון בעומקו של הלכה לעיל בפרשת ויקרא וכאן באתי לתרץ שנית ושלישית קושי' האלו בצירוף קושיא שלישית הנפלאה שהתחלנו בה ומאחר שכבר דברנו בהסברא לעיל נבוא בתכלית הקיצור דהנה הקשה הע"י מאי תירצו תוס' דעדיין לא ידענו גבי עולה תיתי עולה במה הצד מתרומה וגירושין וחטאת ע"ש וכתבתי לעיל לברר הקושיא לשיטת מהרש"א ז"ל כך דקשה תיתי עולה מן חטאת וכ"ת משום דגבי עולה ממשכנין אותו ולאו בדידי' תליא מלתא מש"ה לא יוכל לעשות שליח. ז"א די"ל גירושין דידה יוכיח שג"כ כופין אותה לגרש בע"כ ואפ"ה ילפינן מהא דושילחה שהיא עושה שליח ויעויין היטב לעיל מזה באריכות. ונראה ליישב קושיא זו דהנה לכאורה יש מקום ליישב קושית התוס' דבאמת נוכל למילף שחיטה בקדשים מדגלי בפר ש"א רק אי מהתם לא מוכח כ"א חד שליח דגם אם אמרי' דמצי למשוי שליח אחד הוצרך לכתוב בפר ש"א דבעי בעלים דוקא אבל עדיין לא שמענו אם שליח עושה שליח לכך הדר כתיב קרא יתירא בפסח דשליח עושה שליח. וא"ל דאכתי קשה על המקשן דפריך שליחות בקדשים מנ"ל והיינו שליח א' כמו שהביא ממתני' דהאומר לעבדו כו' א"כ. שפיר ה"ל למילף מפרו של אהרן ז"א דכבר הודענו בחידושינו הקודם דעל המקשן לק"מ עיין עליו אך נראה דהנה אם אנו באים לדון רק מקדים לחוד לית לן שום פירכא כ"א שכן רוב מעשיהם ע"י שליח דא"ל שישנו במחשבה ז"א דגבי קדשים גריעותא הוא הך מחשבה דפוסל הקרבן בפיגול רק כשבאים למילף ממה הצד מתרומה וקדשים אזי שפיר פרכינן שכן ישנו במחשבה. דעל מה הצד פרכינן פירכא כל דהוא וכ"כ בעצמות יוסף. א"כ א"ל דבקדשים מורה דשליח עושה שליח קשה ל"ל גבי גירושין קרא דשליח עושה שליח נילוף מקדשים כמו דהתם שע"ש ה"ה בגירושין מאי אמרת שכן רוב מעשיהם ע"י שליח ז"א דאטו רוב מעשיהן ע"י שליח עושה שליח ובשלמא על חד שליח שפיר איכא למיפרך כנ"ל שבקדשים רוב מעשיהם ע"י שליח משא"כ אם כבר גילה לנו קרא דעושין חד שליח בודאי לענין שליח עושה שליח איכא למילף שפיר מקדשים כנ"ל וא"כ קרא ל"ל בגירושין דשליח עושה אע"כ דגבי קדשים באמת אין שע"ש ומקשים תוס' שפיר דחד שליח נוכל למילף מפר ש"א ולפ"ז יהי' כך המשך תירוצם של התוס' דלעולם י"ל דקרא דפסח מורה על שליח עושה שליח דזה לא מוכח מפר ש"א וא"ל א"כ ל"ל בגירושין ה"א דושלחה דשליח עושה שליח נילף מקדשים ז"א דאי לא הוה כתיב גבי גירושין חד דרשא לא הוה מוקמינן חד ה"י דושילחה דהיא עושה שליח רק ה"א דקאי על שליחות דידי' דשליח ע"ש והשתא לק"מ ל"ל ותיתי מקדשים ז"א דה"א גם בקדשים באמת אין שליח ע"ש וא"ל ל"ל קרא גבי פסח על חד שליחות נילף מפר ש"א ז"א די"ל דה"א דוקא בחטאת הוא דעושה שליח מאחר דבדידי' תליא מלתא שאין ממשכנין אותם אבל גבי עולה שלאו בדידי' תליא מלתא שממשכנים אותם ה"א דלא מצי למשוי שליח וא"ל דנימא גירושין דידה יוכיח ז"א דעתה קיימי' באמת דהיא אינה עושה כל עיקר שליחות אבל השתא דכתיב תרי ושילחה וע"כ חד אתי דגם היא עושה שליח וממילא שפיר יכולין למילף עולה מחטאת וגירושין דידה ממילא אנו מוקמי' קרא דפסח באא"ע דשליח עושה שליח ואחר שבאנו לדון דבר חדש באמת דגם גבי קדשים שליח עושה שליח פריך שפיר ל"ל בתרומה ותיתי הכל מגירושין וקדשים דגם התם שליח ע"ש והוצרך לשני דגם אתם איצטרך מה אתם בני ברית כו' ומיושב קושי' העולם היטב ולפ"ז לק"מ ג"כ קושית בעפ"י שזכרנו דליכא סתירה מן ש"ס דמנחות לתירוץ התוס' דהא לפי הוצעה שלנו באמת מורה קרא דפסח על שע"ש אבל חד שליחות מוכח היטב גם בעולה מפר של אהרן וגירושין דידה. א"כ משני שפיר במנחות דפריך נימא אי מה סמיכה בבעלים כו' ואפילו חד לא מצי משוי ע"ז שנינן שפיר מדגלי רחמנא בפר ש"א מכלל דבעלמא לא בעי' בעלים דייקו דשפיר נוכל למילף חד שליחות מחטאת וגירושין דידה וכיון שמוכח מן חטאת וגירושין דידה דעושין חד שליחות נסתר בזה ההיקש לסמיכה דודאי דלא בעי בעלים והלימוד של מס' קידושין מורה במסקנא על שליח עושה שליח וליכא שום סתירה בסוגי' הנ"ל ולא בתוס'. ומיושב נמי לפי זה מה שכתבו התוס' בחגיגה דף ט"ז ע"ב ד"ה דבר כו', וכן ליכא לאלופי דשחיטה בבעלי' דומיא דסמיכה דהאי היקש אינו אלא דרבנן יע"ש. ולכאורה נעלם מהם ש"ס ערוך דמנחות שזכרנו דמשני מדגלי גבי פר ש"א כו' וכאשר הרגיש בזה זקיני הגאון ז"ל ולפמ"ש מיושב קושי' זו דלפי דברינו דמשני במנחות מדגלי גבי פר ש"א כו' ומוכח בעולה במה הצד מן חטאת עם גירושין דידה כמש"ל עדיין קשה הלא כלל זה מסור בידינו דהיקש ומ"מ היקש עדיף. אעכ"ל דבאמת זה ההיקש אינו אלא מדרבנן וטפי מסתברא למילף מאחת מהנה י"ג מדות שהתורה נדרשת שהוא מצד השוה הרי דגם לשינוי' מדגלי רחמנא בפר ש"א אפ"ה צריכים לומר דהך היקש אינו אלא דרבנן ואזלי שפיר דברי התו' כהוגן דתפסי מה שנשמט משינוי' דש"ס במנחות דהקישא דרבנן וע"ז סמכי הש"ס ג"כ כ"ז נראה לפלפולא:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה