אור ברסלב
מאורות נתן מציעא › דף כח:

מאורות נתן· רבי נתן בורגיל

מציעא · דף כח:

דף כח.

גמ' דלא אמר סי' מובהקין דידה עיין בתוס' לעיל שפירשו דר"ל דלא אמר סי' אמצעים אלא סי' גרועים דהיינו חוורי וסומקי וכ"פ הרא"ש ז"ל הכא בפסקיו וכ"כ הרשב"א ז"ל בא"ז ע"ש לפ"ז סיפא דמתני' דקתני והרמאי אע"פ שאמר סי' לא יתן לו היינו סי' אמצעים דאיירי בהו אבל אם נתן סי' מובהק ביותר מהני וכ"כ הרא"ש ז"ל להדיא אבל הרמב"ם ז"ל פי"ג מה' גזילה כתב והרמאי עד שיביא עדים שהיא שלו וכת' הראב"ד ז"ל דוקא עדים אבל סי' מובהק ביותר לא מהני וכתב ה"ה ז"ל שהיא דרשה גמורה מן התורה ע"ש וק"ל לשיטת ה"ה שכתב לקמן דרבינו פסק כמ"ד סי' דאורייתא א"כ ברייתא דקתני לעיל אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי אתיא כפשט' וכדקאמר הגמרא מאי לאו בסי' ואיך מפ' רבינו דלדעת רבינו דרמאי אפי' בסי' מובהקין ביותר אין מחזירין ומברייתא משמע דבסי' מחזירין ואפשר לומר דה"פ מאי לאו בסי' ר"ל כשיתן לך סי' בדוק אותו ואם הוא רמאי לא תחזיר לו בשום סי' אלא בעדים ולשאר אינשי בכל סי' דאי סימ' דאורייתא אין חילוק בין סימן מובהק קצת לסי' מובהק גמור ועיין לעיל שהארכתי בזה וכתבתי שגם רש"י מפ' כן ועיין מה שהק' הלח"מ ומה שתי' דרבינו ס"ל כתי' ב' של התוס' דלעיל ולפ"ז א"ש גם מה שהקשינו ועוד אפשר לומר דס"ל כתי' קמא של התוס' דהוי אסמכתא בעלמא ואתיא לשון רבינו שכתב ואמרו חכמים דמשמע שהוא מדרבנן ומ"ש ה"ה ז"ל ומדאוריית' ילפינן לה היינו דסמכוה אקרא:

וראיתי להב"י ז"ל בסימן רס"ז שכתב טעמא דרבינו משום דאמר בגמרא מאי לא אמר סי' סי' מובהקים דידה וא"כ כי קתני סיפא והרמאי אע"פ שאמר סי' ע"כ בסי' מובהקים היא דאי בשאין מובהקים מאי איכא בין רמאי לשאינו רמאי עכ"ד ואחה"מ לא הבנתי הכרח זה דהא הב"י כתב להדיא בא"ה סי' י"ז דהא דכתב רבינו דמחזירין אבידה בסימן מובהק היינו סימן אמצעי וכ"כ ה"ה ז"ל הכא א"כ מאי דקאמר בגמרא דלא אמר סימ' מובהקים דידה היינו סי' אמצעי וכמ"ש התוס' והרא"ש ז"ל א"כ מה הכרח יש מכאן לס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דרמאי אפילו בסימן מובהק גמור לא יחזיר כמ"ש הוא ז"ל שם בשם ה"ה וצ"ע:

ונ"ל דפולגתייהו תלויה בפי' הסוגיא דלעיל דקאמר מאי לאו בסימן וכו' דלהראב"ד והרמב"ם ז"ל ה"פ מאי לאו בסימן דצריך לדורשו לרמאי בסימן מובהק הא לשאר אדם בסימן אמצעי מהני א"כ תפשוט דסי' דאורייתא ודחי לא בעדים ר"ל הרמאי בעדים שהיא שלו ולשאר בני אדם בסימן מובהק ביותר וכמ"ש לעיל שכן פירש הרז"ה ז"ל בשם הר"ש ז"ל א"כ לפ"ז הרמאי אפילו בסימן מובהק ביותר לא מהני עד שיביא עדים כמ"ש הרמב"ם [א"מ ולפ"ז צ"ל דהרמב"ם פסק כמ"ד סי' לאו דאורייתא כמ"ש ה"ה והכ"מ פי"ג מה' גירושין וכן אסיק הכ"מ ז"ל הכא ודלא כמ"ש ה"ה ז"ל הכא עכ"ה] אבל הרא"ש ז"ל מפ' באופן אחר מאי לאו בסימן ר"ל כשהביא סימן אז ניכר דאינו רמאי ודחי לא בעדים ר"ל כשהביא עדים ניכר דאינו רמאי וה"ה בסימן מובהק ביותר מחזירין לו דהוי כמו עדים.

והב"ח ז"ל כתב לדעת רבינו באינו רמאי בעי' סימן מובהק ממש וברמאי בעי' שיביא עדים שהיא שלו דהיינו עידי נפילה והראב"ד ז"ל ס"ל ברמאי סגי בסימן מובהק ממש דס"ל כהרא"ש ז"ל ומ"ש רבינו באינו רמאי לא יחזיר עד שיאמר סימ' מובהקים פי' מובהקים ממש דהוי כמו עידי אריגה ותמה עליו הש"ך ז"ל דאשתמטתי' גמרא ערוכה לעיל דף י"ח עש"ב ונ"ל דיש לתמוה עוד מדאמר לעיל דמחזירין ליה במדת ארכו ורחבו ופסקה רבינו שם ה' ז' [א"מ ומדאמר לעיל בכולי פרקין דמחזירין כשנותן סימן מנין או מדה או משקל לא ק"ל למחבר ז"ל דאיכא למימר דהנהו הוו סימן מובהק ביותר אבל מההיא דמדת רחבו ק"ל שפיר דההיא ודאי לאו סימן מובהק היא כדאמר שם דמדת רחבו שעורי קמשער לה כדמכסי לה מרה וקאי ומשמע דאי לא אתא אלא זה שנתן מדת רחבה הוה מהדרינן ליה וכמ"ש ה"ה ז"ל אלמא מהדרינן אפילו בסימן אמצעי עכ"ה] א"ו נראה דהב"ח לא כתב כן אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מחזירין בסימן אמצעי קודם שירבו הרמאים או האידנא והביא עדים שאינו רמאי ורבינו שכתב מעיקרא דבאינו רמאי לא יחזיר לו אלא בסימן מובהק ממש היינו ד"ת וכתב כן להורות דהאידנא דהכל בחזקת רמאי אם לא הביא עדים שאינו רמאי אין מחזירין לו אלא בעדים שהיא שלו או בסימן מובהק כדין תורה ולעולם מדרבנן מחזירין בסימן ארכו ורחבו כמ"ש לקמן וזה רמוז בדברי רבינו שכתב בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה ובא ונתן סי' מחזירין אותה לו ע"כ הרי דשינה הלשון ממ"ש קודם זה דקודם זה כתב בעי' סימן מובהק והכא כתב סימן סתם א"ו שבא לאשמעינן זה דהיו מחזירין אפילו במדת ארכו ורחבו ולעיל איירי בדאורייתא אבל מ"ש הב"ח דלהראב"ד ז"ל באינו רמאי מחזירין למדת ארכו ורחבו ולרבינו בסימן מובהק לא נחית לזה אלא נחית לענין הרמאי אבל מ"מ י"ל מנ"ל להבין כן בדברי רבינו אימא דסימן מובהק דנקט רבינו היינו סימן אמצעי כמ"ש ה"ה ז"ל ועדים דכתב גבי רמאי ל"ד וה"ה לסימן מובהק ביותר דמהני וכדעת הראב"ד ז"ל וצ"ע [א"מ גם מ"ש הב"ח ז"ל דלהרמב"ם בעי' עידי נפילה גבי רמאי לא משמע כן מדברי הרמב"ם שכתב עד שיביא עדים שהיא שלו משמע דבעידי אריגה סגי עכ"ה]:

והסמ"ע ז"ל בס"ק ט' כתב דבשאר אינשי מתחילה היו מחזירין להם אבידה אפילו בסימן כל דהו דהיינו חוור וסומק וכן האידנא אם הביא עדים שאינו רמאי אבל אם לא הביא עדים שאינו רמאי אין מחזירין לו אלא בסימן אמצעי משום דמעיקרא הדין כן ברמאי ע"ש והש"ך דחה אותו מדברי הרא"ש ז"ל ומגמרא דהכא דאוקימנא לר"נ מתניתין דקתני לא אמר סימן היינו סי' מובהקים דידה וקתני הרמאי אע"פ שאמר סימן הנ"ל אין מחזירין לו עש"ב וכבר ה' ז"ל בעצמו נרגש מזה בדרישה וכתב ליישב דמתניתין דקתני אמר האבידה ולא אמר סי' היינו אחר התקנה דקודם התקנה היו מחזירין אבידה אפי' בסימן כל דהוא דהיינו חוורי וסומקי והרמאי בסי' מובהק דהיינו בסימן אמצעי והאידנא דהכל בחזקת רמאים תקנו דאין מחזירין אבידה אם לא הביא עדים שאינו רמאי אלא בסימן אמצעי ומתניתין הכי קתני האידנא אם לא אמר סימן דהיינו סימן מובהק שהוא סימן אמצעי לא יחזיר ומפ' מתניתין ה"ט דתקינו הכי ולא סגי בסימן כ"ד כדמעיק' משום דהרמאי אע"פ סימן דהיינו סימן כ"ד לא יחזיר וכו' א"כ האידנא נמי דינא הכי דהכל בחזקת רמאים עכת"ד ויש להביא ראיה לדבריו דסימן כ"ד דהיינו חוורי וסומקי נקראו נמי סימן ומעיקרא היו מחזירין בהם מגמ' דלעיל דאמר הוא אומר סימן החוט והיא אומרת סימן החוט ינתן לה ופריך במאי אילימא בחוור' וסומקי ודילמא בהדי דנקיט ליה חזיתי' וכו' ואמאי הוצרך לומר משום דחזיתי' ת"ל דאין אלו נקראין סימן כלל ואפילו גבי אבידה אין מחזירין בהם וכן הקשה מהר"ם שיף ז"ל א"ו דבחוורי וסומקי נמי הוו סימן כ"ד ומעיקרא הוו מחזירין בהם אבידה משום דמנא ידע אי חיור או סומק ומש"ה אי לאו דחיישינן דבהדי דנקיט ליה חזיתי' הוה מהדרינן לה ואע"ג דגבי גט בעי' סימן מובהק כבר כתב הרא"ש ז"ל דהכא לא בעי' סימן מובהק אלא דסימן כ"ד סגי משום דאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ע"ש. אך י"ל לס"ז ממתני' דלעיל דף כ"ה דקתני מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות וכו' ה"ז לא יגע בהם ומפ' בגמרא משום דאי שקיל להו ל"ל למריהו סימן בגוויהו וכו' ואי איתא אמאי לא אמרינן יש סי' בחוורי וסומקי א"ו דאלו לא הוו סי' כלל ובאמת שס"ז דחוקה היא ולית מאן דס"ל כן וצ"ע [א"מ מה שהק' ממתניתין דמצא אחר הגפה וכו' אחה"מ לק"מ דמתניתין איירי אחר שרבו הרמאים דבסימן כ"ד לא מהדרינן אבידת' כמו מתניתין דהכא דקתני ולא אמר סימן וכו' ומפ' לה לא אמר סימ' מובהקים דידה והיינו אחר שרבו הרמאים כמו שמבואר בדרישה עכ"ה]: ולענין דינא כתב הש"ך ז"ל כיון דהראב"ד ז"ל איכא להסתפוקי ביה אי כוונתו להשיג או לפ' דה"ה בסימן מובהק ביותר דמהני אפילו לרמאי כמו שהסכים הב"ח ז"ל ואפשר דגם הרמב"ם דעתו כן וכו' ודינא דמחזירין בסימן מובהק ביותר אפי' האידנא ע"ש ונ"ל דאין משמע כן מדברי הראב"ד ז"ל בעצמו שכתב בא"ז וז"ל דלא אמר סימן מובהקים דידה כיון דאית בהו סימן מובהק ולא קאמר ליה ש"מ דלאו דידיה היא דאי דידיה היא מידע הוה ידע ליה וכי אמרינן דמהדרינן אבידת' בסימן שאינו מובהק דלית ביה אלא הוא ע"כ הרי לך דמפ' לה בסימן מובהק ממש וקתני עלה והרמאי אע"ג דאמר סימן זה אין מחזירין לו א"כ ודאי בא לומר דהרמאי אע"פ שאמר סי' מובהקין ממש לא מהני ודלא כה' הנז' ומ"מ לענין דינא כיון דהתוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל מפ' הסוגיא דקתני לא אמר סי' מובהקין דידה דהיינו סימן אמצעי ודוקא ע"ז קתני במתני' ברמאי לא מהני משמע דוקא בסימ' אלו אבל בסי' מובהק ביותר מהני והרמב"ם ז"ל אפשר דס"ל דין זה והא דכתב עדים ה"ה סימן מובהק ממש [א"מ וכן נר' מדברי הרמב"ן והר"ן ז"ל לעיל בא"ז גבי הא דמבע"ל סימן אי דאורייתא או דרבנן דסימן מובהק ביותר הוי כעדים ממש וכ"כ הר"ר יהונתן ז"ל במתניתין דלרמאי מחזירין בסי' מובהק וגם הראב"ד ז"ל נראה כמסתפק אמרה למלתי' שכ"כ בא"ז בסמוך כשמו וז"ל משרבו הרמאים אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וכו' אבל אם לא הביא עדים לא ידעתי אם ניתנים לו בסימן מובהק וכ"ש לרמאי ידוע עכ"ה] א"כ הוי הראב"ד ז"ל ס' יחידאה ואזלינן בתר רוב הפוסקים ומחזירין בסימן מובהק ביותר האידנא לכל אדם ואפילו לרמאי וקודם שירבו הרמאים היו מחזירין לכל אדם אפילו בסימן אמצעי ונ"מ האידנא אם הביא עדים שאינו רמאי אבל בחוורי וסומקי לא דלא הוו סימן כלל ודו"ק: וראיתי לה' ידי אליהו ז"ל בתקון קל"ח שכתב דהרא"ש ז"ל מודה דברמאי לא מהני סימן מובהק ביותר אלא דוקא עדים והא דכתב בסימן מובהק מחזיר לכל אדם ה"ד האידנא דס' רמאי אבל רמאי ודאי לא מהני ביה סימן מובהק ממש ע"ש ואחה"מ נראה דז"א דהא הרא"ש ז"ל פירש דמתניתין מיירי בסימן אמצעי ועלה קתני והרמאי אע"פ שאמר סימ' אלו לא מהני משמע דוקא בסימ' אלו אבל בסימן מובהק ממש מחזירין ועוד מדכתב הרא"ש ז"ל אבל בסימן מובהק יראה שמחזירין לכל אדם ולא איירי אלא בסימן שהיו מחזירין בו מעיקרא לכל אדם ע"כ ונראה דכונת דבריו כך היא דהא דאמר האידנא אין מחזירין לו עד שיביא עדים שאינו רמאי ה"ד בסימ' שהיו מחזירין בהם מעיקרא לכל אדם דהיינו בסימן אמצעי אבל בסימן מובהק ממש מחזירין בו לכל אפילו לרמאי והאידנא אע"ג דהכל בחזקת רמאים מחזירין בסימן זה ומה שהביא ראיה מדברי ההג"ה שכתב וז"ל וי"א דבסי' מובהק מחזירין אפילו בזה"ז וא"ץ לעדים שאינו רמאי ע"כ אין ראיה דהגהה נחית לענין דינא בזה"ז דהוי הכל בחזקת רמאים מחזירים בסימן מובהק ומה שהאריך שם הכל לאין צורך ודו"ק:

רש"י ד"ה ראה היאך תשיבנו לו שלא תאכילנו חצי דמיו עיין במ"ש מהרש"א ז"ל שדבריו מגומגמים אצלי ואפשר לפרש דבריו כך דלכאורה ק' דמדברי רש"י הכא משמע אפילו עד חצי דמיו אסור' ומברייתא משמע דוקא עגל אבל חצי שפיר דמי ותי' הא דקאמר עגל לאו היינו עגל מעגלים אלא הכונה דחצי דמיו של עגל זה שוה עגל מעלמא וה"ט כיון דחצי דמי עגל מעגלים שמצא אפשר לקנות בו עגל אחר א"כ הרי אתה הפסדתו עגל:

אך עיקר קושיא זו אינה כלום דאדרבא יש להקשות להפך דמדברי רש"י משמע דעד החצי הוא דאסו' משום דהוי חצי האבידה א"כ איך קתני בברייתא עגל מעגלים דמשמע אפילו עגל א' לכמה עגלים אסו' ואמאי הא בעי' עד חצי האבידה דוקא וי"ל דחידוש הברייתא שלא תוציא דמים משלך ותקח בהם עגל דא"כ לא השבתה לו אותו עגל אלא דבעי' דכ"א תוציא עליו ממון פחות מחציו וזה שיעור הזמנים דשיערו רבנן ג' חדשים לעגל וכו' דבשיעור זה לא תוציא עליו החצי כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל וכשיבאו הבעלים תטול ממנו מה שהוציא' על כ"א וא' כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס"פ י"ג מהלכות גזילה ע"ש: וראיתי לרש"י ז"ל בחומש שכתב וז"ל והשבותו לו שתהא בו השבה שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו וכו' עכ"ל וזה היפך דבריו הכא דקאמר אפילו עד חצי אסו' וצ"ע:

ד"ה שם דמיהן ומוכרן ומניח הדמים אצלו עכ"ל כתב הרא"ש ז"ל דמשמע מדבריו דבעי' שימכור בב"ד וכתב בדרישה ז"ל בסימן רס"ז דמשמ"ל כן מדהזכיר שומא בברייתא ועיין בהרשב"א בא"ז שכתב לדעת רש"י הא דאמר שומ' לומר דא"ץ למכור בב"ד אלא ישום הוא בעצמו וימכור לאחר ע"ש ונ"ל דהכריחו לרש"י לפר' כן משום שרוצה להסכים הברייתא עם מתניתין דקתני ימכר אבל הרע"ב ז"ל כתב או זה או זה הכונה אם רוצה ליקח לעצמו יקח ואם רוצה למכור ימכור ולא פליגי ולא נחתי מתניתין וברייתא אלא לומר שצריך שלא יניח והתי"ט ז"ל פי' לדעת הרע"ב ז"ל כשרוצה לוקח לעצמו יעשה שומ' בב"ד כמ"ש הרמ"ה ז"ל והביאו הטור סי' הנ"ל ואפשר דס"ל כמ"ש לדעת רש"י ועיין בתוספו' דפסחים דף י"ג ע"א שפירש דיכול לשום לעצמו אפילו בלא ב"ד וכן הסכים הרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ג כתב דבדבר שעושה ואוכל שם דמיהן עליו והם שלו ושל הבעלים בשותפות כדין כל השם מחבירו ובדבר שאינו עושה ואוכל מוכרן בב"ד וכתב הב"י ז"ל שזה דעת הרי"ף ז"ל ע"ש ומ"ש הרמב"ם ז"ל כדין כל השם מחבירו עיין לקמן דף ס"ט והקשה הסמ"ע ז"ל ס"ק ל"ו דהו"ל לרבינו לומר בזה כשישומו לעצמו ולבעלים בשותפות שישומו בב"ד וכן גבי תפילין ע"ש ונ"ל דאינה קושיא דהכא כיון דאית בהו שותפו' א"ץ ב"ד משום דאם רוצה לשקר ישקר בריוח או בהפסיד א"כ לאיזה ענין ישומו בב"ד וכן לענין התפלין א"ץ שומת ב"ד משום דתפלין בבי רב חבו שכיחי וקייצי דמייהו אבל בדבר שאין עושה ואוכל דלית ביה ריוח או הפסד משום דצריך למכור מיד בזה בעי' ב"ד וראיתי בתוספת' דפרקין דגרסינן יתר מכאן מוכרן בב"ד כגי' הרי"ף ורבינו ז"ל ודלא כהתוס' והרא"ש ז"ל:

תוכן העניינים

מאורות נתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה