מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף ט.
גמר' א"ד הנהגה בגמל וכו' הנה הרא"ש ז"ל כתב אע"ג דכל זה הוא למ"ד רכוב קנה מ"מ סברת הגמרא אמת היא אפילו למ"ד רכוב לא קנה דאין בהמה נקנית אלא כמו שרגילין בהנהגתה הילכך אם הפך הוי הדבר בס' וגבי מו"מ או מתנה אוקי ממונא בחזקת מריה קמא במציאה והפקיר קנו שניהם ע"כ וי"ל אמאי לא פסק כלישנא בתר' וס"ל דוקא הנהגה בגמל דלא מהני אבל משיכה בחמור קני וכ"פ והוא ז"ל בפסחים ד"ו ע"א כל"ב ע"ש אמנם עיין לה' יד מלאכי ז"ל בכללי לישנא בתרא שכתב דלא אמרי' לכלל זה אלא דוק' היכ' דלא איתמר ל"ק בא"ד אבל היכא דאיתמ' ל"ק ול"ב בא"ד ליתא לכלל זה א"כ לפ"ז א"ש דהכא איתמ' בא"ד בב' הלישנות אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות גזילה פי"ז פסק כל"ב וכ"כ ה"ה ומרן ז"ל שם וק' שמרן ז"ל בה' ק"פ פ"ח ה' ד' וכן ה"ה ז"ל בה' שבת ה"ז כתב דרבינו ס"ל מאחר דהש"ס הביא ב' א"ד וא"ד הוי הדבר בס' ע"ש דהיפך דבריהם דהכא וצ"ע:
אמנם הראב"ד ז"ל ס"ל כהרא"ש דהוי הדבר בס' והא דכתב ה"ה ז"ל דהיתה לו גיר' אחרת בדברי רבינו נר' משום דאי כונת הראב"ד ז"ל להשיג על רבינו במאי דכתב משיכה בחמור קניא א"כ למה לו להאריך כולי האי שהמשיכה והנהגה תרווייהו משיכה מעליית' נינהו הו"ל להשיג בקיצור מנ"ל לפסוק כהאי לישנא ומדהאריך כולי האי משמע דהיה לו גי' אחרת בדברי רבינו דמנהיג אינו קונה. אפילו בחמור וגי' זו הביא אות' בא"ז ע"ש. ומ"ש מרן שם ותימא על רבינו למה לא פסק בהלכות מכירה דהנהגה קונה ע"ש נ"ל דרבינו סמך על מ"ש שם או שרכב עליה קנה משום דהוי הנהגה מועטת דאזלא מחמתיה קצת כמ"ש לעיל בגמרא א"כ כ"ש הנהגה דאזלא מחמתיה טובא:
ועפ"ד הרא"ש הנ"ל אפשר ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שם שכת' היה א' רוכב וא' תופס במוסירה הרוכב קנה הבהמה והמוסירה שעל לחי החמור וכו' והק' הב"י ז"ל בסי' קצ"ו וכן הב"ח והדרישה ז"ל שם דבגמ' לא אמרינן הכי אלא למ"ד רכוב ל"ק אבל הרמב"ם כמ"ד רכוב קני הו"ל למימר דרכוב לא קנה המוסירה ומכח זה כתב דהרמב"ם לא גריס א"ה וכו' ע"ש ולפ"ד הרא"ש א"ש דאע"ג דבגמרא לא אמרו הכי אלא למ"ד רכוב ל"ק ח"מ סברת הגמרא אמת היא ואפילו למ"ד רכוב קני כמ"ש הרא"ש וצ"ע על הרבנים הנז' אמאי לא תירצו הכי בפשיטות [א"מ ול"נ דוקא הכא הוא דכתב הרא"ש דאע"ג דס"ד דהברייתא אתא למעוטי רכוב דל"ק מ"מ אחר דמשני דאת' למעוטי חד צד דל"ק איכא למימ' דגם למ"ד רכוב ל"ק אתא נמי למעוטי חד צד דל"ק דסברא זו אמת היא אבל לקמן דאורמיה לבריית' במנהיג ברגליו ומק' א"ה נקני נמי רכוב במוסירה משמע דוקא במנהיג ברגליו הוא דקני במוסירה אבל רכוב לחודיה אפי' למ"ד דקני אינו קונה במוסירה ומש"ה הק' שפיר על הרמב"ם והוצרכו לומר דל"נ א"ה וכו' עכ"ה]:
שם אלא במו"מ עסיקינן דאמר ליה קני וכו' משמע מכאן דאי לא א"ל שיקנה כדרך כל אדם אה"נ דקונה דמאי דעבד עבד ולעיל דקאמר דאם הנהיג בגמל ומשך בחמור דס' דאין א' מהם קני כיון דאין דרכו בכך ולא אמרינן מאי דעבד עבד עיין בדרישה ח"מ סי' קצ"ז ס"ק י"ב מה שתי' אמנם מה שסיים ה' שם וכת' דרי"ו ז"ל ס"ל דהא דאמר לעיל הנהגה בגמל ומשיכה בחמור א' מהם ל"ק במו"מ דוקא אבל במציאה קני בכל ענין וס"ל דהא דאמר תלמודא אלא במו"מ דא"ל קני וכו' אין פי' שא"ל כן בפי' אלא ס"ל דמסתמא כא"ל דמי דמסתמ' דעת המוכר שיקנה כדרך שבני אדם קונין וכו' ע"ש וק"ל א"כ מאי קא פשיט לעיל מברייתא דא' מושך וא' מנהיג דרכוב ל"ק אימא לעולם גבי מציאה רכוב קני משום דאפי' שלא כדרך קניה קנה בכ"מ וברייתא במו"מ איירי דבעי' כדרך קניה ורכוב אינו דרך קנית הבהמה בכך לפיכך אינה נקנית ברכיבה לכן נראה עיקר דגם רי"ו ז"ל ס"ל דאיכא חילוק בין דבר שראוי לקנות בו ומשום זילות' הוא שאין דרכו בכך כגון רכוב בעיר אה"נ אם רכב ולא חש לזילות' מהני אבל דבר שאין דרך לקנות בו כלל אה"נ אם עבד לא קנה ואין חילוק בין מו"מ למציאה אלא במו"מ במקום שא"ל קני וכו' בעינן כדרך הקונין אבל גבי מציא' דליכא מי שיאמר לו כן קנה ורי"ו שכתב במציאה בין הנהגה בגמל בין משיכה בחמור תרוייהו קנו הוא משום ס' והו"ל הוא מוחזק וכמ"ש הרא"ש אבל מדלא הביא דברי הגמרא שאמר דא"ל קני וכו' משמע כדברי הדרישה ז"ל וצ"ע:
רש"י ד"ה ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון וכו' במקום מנהיג וכו' עכ"ל לשון זה נתחבטו בו קמאי דקמאי וראיתי למהרש"א ז"ל שפי' דרש"י משמע ליה דרכוב במקום מנהיג בעי למפשט ולעיל נמי ממתניתין דא' רכוב וא' מנהיג בעי למפשט דרכוב במקום מנהיג פלגי ולעיל דפסיק' ליה ברכוב לחודיה דקני ואפ"ה במקום מנהיג קאמר א"ד מנהיג עדיף היינו ברכוב ותופס במוסירה וכו' ט"ש ואין דבריו מובנים דהיכי ס"ד לומר דס"ל דרכוב לחודיה ל"ק ותפוס במוסירה קני דהא ר' יאוד' ידע מימר' דשמואל דאמר מוסירה אינה קונה במציאה מדהשיב לעיל לר' יוסף רו"ש דאמרי תרוייהו וכו' א"כ מוסירה גבי מציאה אינה מעלה ואינה מורדת וא"ת דס"ל אע"ג דכ"א לחודיה לא מהני מ"מ בהצטרפות ב' מהני ומש"ה בעי לגבי מנהיג מי עדיף א"כ לא פשיט כלום מיושב וצ"ע:
והרב זרע יצחק ז"ל וכן ראיתי לאדוני אבי ז"ל דכתב דכונת רש"י ז"ל הא דקאמר ת"ש א' רכוב חמור וכו' הוא בא להחזיק הא דמותיב תחלה ממתניתין דקתני או שהיה א' רכוב וא' מנהיג וכו' ודחי ליה במנהיג ברגליו השתא מוכח ליה מהאי ברייתא דרכוב לחודיה קני אפי' שאינו מנהיג ברגליו וכיון שכן מתניתין נמי דקתני א' רכוב וכו' לא איירי במנהיג ברגליו וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולה מקום מנהיג במתניתין הוי מוחזק ופלגי וז"כ רש"י שכתב במקום מנהיג פלגי ר"ל דהוי מוחזק אבל אי הוה א' רוכב וא' מנהיג ביחד אכתי ס' הוא וכו' ע"ש ולא נתקררה דעתי בזה ס"ס מאי איצטריך רש"י לזה שתחזור הקושיה ממתניתין והו"ל לפ' בפשיטות דמק' מהאי ברייתא דקתני רכוב קני ותיובת' לר' יאוד' דפשט רוכב מיושב כמו שפי' לעיל וראיתי בש"מ שפי' כדרך הנז' דת"ש זו להחזיק פירכא דמתניתין דלעיל אלא שהוסיפו דפרכת מתניתין דלעיל מא' רכוב וא' מנהיג דמשמע דרכוב במקום מנהיג קנו ב' ודלא כהתוס' דפי' טעם דמתניתין משום חזקה וא"ש מה שהקשינו אבל ק"ל דזה היפך רש"י ז"ל בעצמו שפי' לעיל תיובת' דר' יאוד' דפשיט רוכב מיושב משמע דפרכת הגמרא לר"י דוקא דרצה לפשוט מיושב ולפ"ד אתיא פרכת הגמרא אפי' לשמואל דאמ' א' קנה וא' ל"ק דלא שייך לאוקמיה דא' ל"ק בשום צד אי במנהיג לחודיה ליכא מאן דס"ל דמנהיג ל"ק כמו שפריך הגמר' לעיל ואי ברכוב לא איפש' דהא מברייתא זו משמע דקני ואי תרוייהו ביחד ממתניתין משמע דקנו ב' וצ"ע:
וראיתי בש"מ שהביא משם הגליון וז"ל פירש"י ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג פי' במקום שאינו מנהיג ברגליו קנה כוליה אלמא אזלא מחמתיה א"כ במקום שהוא מנהיג ברגליו פלגי עם המנהיג לכל הפחות וכו' ע"ש והוא תמוה חד' מה רוצה רש"י להרויח בזה ועוד דאין זה תלוי בזה דאפי' תאמר דרכוב ל"ק רכוב ומנהיג ברגליו פלגי כמו שמשני הגמרא לעיל וצ"ע: ולפעד"ן לפי מ"ש לעיל בגמרא דמאי דהוה מבע"ל אי רכוב עדיף וכו' הוא לפי מאי דס"ד דשמואל דאמר א' קונה וא' ל"ק איירי ברכוב גבי מנהי' אבל לפי מאי דפשיט דשמואל איירי ברכוב לחודיה אז ודאי אי אמרינן רכוב קני גם גבי מנהיג הדין כן ופלגי כי הדדי א"כ מאחר דהוכיח ר"י לעיל דשמואל איירי ברכוב לחודיה א"כ ודאי ליכא למבעי מי עדיף ות"ש זה בא להכחיש מימרא דשמואל דאמ' א' קני וא' ל"ק וא"ת מנ"ל לרש"י לפ' כן אימא דבא להכחיש פשיטות דר"י דפשיט מיושב ואימ' דאיכא חילוק בין יושב לרוכב ולעולם רוכב לחודיה קנה וגבי מנהיג איירי שמואל והבעיא במקומה עומדת ונראה דרש"י ס"ל מדלא קאמר מותיבי כמ"ש לעי' משמע דהגמרא הודה לו דפשיטות דר"י אמת דדמי רוכב ליושב ות"ש זה בא לסתור מימרא דשמואל וכן ראיתי להרא"ש ז"ל הובא בש"מ שפי' כונת רש"י כדכתיב' אלא שדבריו סתומים קצת וכונתו כמ"ש ודו"ק: