מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף ז.
גמ' והאר"י גזל ולא נתיאשו הבעלים וכו' הק' בא"ז וז"ל ותו כיון דפשט"ל למק' דדר"י דכל מידי דלאו ברשותי' לא מצי להקדיש מאי קא מבע"ל לעיל ותי' דלא דמי דר"י לבעיין דטלית דהתם תרוייהו אדוקי בה וכל חד מנייהו אית בידי' פלגא ומ"ה איכא למיבעי אי מצי להקדיש כולה הואיל ופלגא בידי' עכ"ל ואין נ"ל דאם אדוק בה מה מהני מ"מ החצי הב' אינו שלו ובעיקר הקו' נ"ל דלעיל קבעי אי אמרי' שתיקתו כהודאה היא והוי שלו א"כ הוי כפקדון שיש לו ביד אחרי' דיכול להקדישו וכמ"ש התוס' לעיל אבל גבי גזל דאית ביה מחלוקת אע"ג דיכול להוציאו בדיינים מ"מ השתא מיהא לא הוי כפקדון ולא מצי להקדיש ודו"ק:
שם גמ' מחוי ר' אבהו ובשבועה וכו' התוס' והרא"ש ז"ל הסכימו דישבע אפי' על מה שבידו אבל הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' טוען פסק דלא ישבעו אלא על השאר אבל מה שבידו אינו נשבע כי אם ע"י גלגול ע"ש והק' עליו הרא"ש ז"ל דא"כ מאי קמ"ל ר' אבהו מתני' היא שחולקים בשבועה ע"ש והש"ך ז"ל בסי' קל"ח ס"ק ח' הק' עוד לדעת רבינו מאי קאמר אלא מתניתין וכו' משמע שהבין בשכל א' אוחז בגוף הטלית אלא דפריך אמאי קתני יחלוקו ליתני זה נוטל עד שידו מגעת וכו' ק' שבועה זו דמתני' למה ע"ש ונ"ל לייש' דעת רבינו דהוא ז"ל גריס בגמ' מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה אלא מתני' דקתני וכו' ונר' דר' אבהו בא לומר דליכא שבועה אלא בשאר שלא קאמר דמתני' איירי באדוקים בה בשוה ונשבעים על מה שבידם אלא דאיירי בדאינם אדוקים בשוה ונשבעי' דקתני על השאר וז"כ הגמ' דקאמר אלא מתני' דקתני וכו' ר"ל דאי לאו דר"א הו"א מתני' איירי באדוקים בה בשוה לפיכך חולקים בשבועה אלא לר"א דס"ל דליכ' שבוע' אלא על השאר א"כ מתני' דקתני נשבעים ודאי דאיירי דכ"א אוחז בכנף הטלית ואיכא השאר א"כ היכי משכחת לה דחולקים ומשני שפיר דאיירי בתפוס בכרכשת' ועיין בא"ז ודו"ק:
והנה ראיתי להש"ך ז"ל שם ס"ק ד' שכתב וז"ל שאין ביד א' ג' על ג' פי' וכיון שאינו דבר חשוב אין ראוי לומ' עליו שיטלנו קודם חלוקה אבל ודאי אם רוצה ליטלו קודם אף שהוא פחות מג' על ג' הרשות בידו וכ"מ בהרא"ש עכ"ל ונ"ל דאין משמע כן מסתימת לשון הפוסקי' שכתבו יחלוקו משמע אע"ג דרוצה ליקח מה שבידו אינה תפיסה וכ"כ להדיא בפרישה וז"ל ואע"פ שיש ביד א' ג' פחות מעט והב' דבר מועט אפ"ה חולקין בשוה דפחות מג' לאו מידי חשיבי ולא שייך ביה תפיסה ע"כ הרי לך להדיא שכתב דלא כהש"ך ומה שהביא ראיה מדברי הרא"ש ליכא ראיה דהרא"ש בה לתת טעמא מ"ש אם תפוסין בכרכשת' או אם תפוסין בגע"ג דבזה חולקין ובזה כ"א נוטל עד שידו מגעת ומש"ה כתב וז"ל פי' בשפת הבגד שאין ביד א' גע"ג שיהא דבר חשוב לומר שיטלנו קודם חלוקה ע"כ וכונת דבריו ר"ל דאי מצינו פחות מג' חשוב כלי אז גם בפחות מג' כ"א נוטל ער שידו מגעת אבל האמת לא מצינו דבפחות מגע"ג שיהא דבר חשוב ולפיכך לא מהני ביה תפיסה ויחלוקו ודו"ק:
והנה ראיתי להנ"י ז"ל שכתב שטעמו של רבינו דס"ל דבמאי דתפיס נוטלין בלא שבועה משום דכיון דמאי דתפיס ליה כמאן דפסיק לגמרי דמי דלא נתקנה שבועה בזה וכו' עכ"ל ובדבריו יתיישב מה שהק' הלח"מ שם ה' ז' גבי ב' שהיו אוחזין בכלי דפסק רבינו דחולקין וכתב ה"ה ז"ל הא דנקט רבינו כלי משום שיש בדין הטלית חילוקים וכו' ע"ש והק' עליו הלח"מ מה יש חילוק בין כלי ובין הטלית ובכלי נמי הו"ל לרבינו לפסוק דזה נו עד שידו מגעת ע"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש הנ"י א"ש דהא דאמ' דזה נוטל עד שידו מגעת משום דחשו' כמאן דמי ובעי' שיעור כלי דהיינו ג' על ג' אבל בפחות מגע"ג לא חשיב כלי ולא אמרינן כמאן דפסיק דמי א"כ גבי כלי דאם נשבר לא הוי כלי כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' כלים א"כ לא אמרינן דנוטל עד שידו מגעת דלא מצינן למימ' כמאן דפסיק דמי דאם נפסק לא חשיב כלי לפיכך פסק גבי כלי דחולקין אבל גבי טלית דאמ' דזה נוטל עד שידו מגעת ה"ד בדאיכא שיעור כלי דאם נפסק לפיכך כתב רבינו גבי כלי דלעולם חולקי' וראיה לזה דלא מצינו דמהני קנין בנתינת מקצת אלא בסודר אבל בכלי עד שיתן את כל הכלי ודו"ק:
שם א"ר משרשיא ש"מ האי סודר' כיון דתפיס ביה גע"ג קרינן ביה ונתן וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בה' מכירה פ"ה כתב וז"ל לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחוז מן הבגד ג' אצבעות וכו' וכן אם אחז פחות מג' והיה יכול לנתק כל הכלי קנה עכ"ל וכתב ה"ה משם הרשב"א ז"ל שדקדק זה מדר"ח דאמ' גט בידה ומשיח' בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת וליתא דהתם הא אסיקנ' טעמא משום דבעי' כריתות אבל הכא דנתינת כלי בעי' והא איכא עכ"ל ולפעד"ן דרבינו ס"ל דוקא גבי אם בידו גע"ג הוא דאמר דאפילו אינו יכול לנתקו קנה משום דהוי כמאן דפסיק לגמרי והוי כמו ברשותו של מוכר כבר וקנה בחלפין אבל אם הוא אוחז פחות מגע"ג דאם נפסק לא חשוב כלי בזה אמרינן אם המוכר יכול לנתקו אצלו דקנה דלא גרע מגט דאמ' דאם יכול לנתקו דאינה מגורשת:
וראיתי להב"ח ז"ל סימן קצ"ה שכתב דהרי"ף גריס בגמ' הילכך האי סודרא כיון דאית ביה גע"ג כמאן דפסיק דמי וקני ליה ולפי גי' זו אפשר דרבא בא לומר שיהא בסודר גע"ג אבל לא בעי' שיתפוס כל הג' ורבינו כתב כב' הגירסות ע"ש ונ"ל דכוונתו דרבינו אית ליה ב' הגי' דלפי הגי' דתפיס גע"ג משמע דבעינן ג' וכו' אבל בפחות מג' אפי' יכול לנתקו לא קנה ולפי גי' הרי"ף דגריס דאית ביה וכו' משמע דגמ' ס"ל אפי' תפיס בפחות מג' ואינו יכול לנתקו אצלו דקנה [א"מ הוכרח לזה דאי דוקא אם יכול לנתקו א"כ מאי פריך מ"ש מדר"ח וכו' אדרבא סייעת' היא דאם יכול לנתקו חשיב כאלו הוא בידו אלא ע"כ דלפי גי' זו אפילו אינו יכול לנתקו כיון דתפיס במקצת חשיב כאלו הכל בידו ואע"פ שהנותן יכול לנתקו מש"ה פריך מ"ש מדר"ח וכו' עכ"ה] ולפיכך רבינו מכח ב' הגי' תפס ס' אמצעית דאם תפס ג' וכו' אע"ג דלא היה יכול לנתקו אצלו קנה דזה אתי לב' הגי' אבל אם תפס בפחות מג' לקח ס' אמצעית דבעי' מ"מ אם יכול לנתקו אצלו האמנם בעיקר דבריו תמוהים דליכ' מאן דגריס הכי בגמ' וגם בספרי הרי"ף שלפנינו ליתא לגי' זו ועוד דלגי' זו לא א"ש לישנ' דגמ' דקאמ' כמאן דפסיק דמי ואי בתפיס בפחות מג' אי פסיק ליה לא קני דלא חשיב כלי כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות כלים ע"ש:
עוד כתב הב"ח דרך אחר ליישב דעת רבינו דרבינו הוק"ל מאי קא פריך ומ"ש מדר"ח וכו' דילמ' הך דרב משרשי' נמי לא איירי אלא בכה"ג דהמקנה יכול לנתקו אצלו א"ו קיים ליה לתלמודא דביכול לנתקו אצלו אפי' לא תפיס גע"ג קנה ע"ש ונ"ל דאי מהא לא אריא משום דאי רב משרשי' איירי בהכי אמאי איצטריך לומר משום דהוי כמאן דפסיק דמי וקני ליה דזה הטעם מורה דאע"ג דאין יכול לנתקו ומש"ה פריך שפיר מ"ש וכו' ודו"ק: שם אם היתה טלית מוזהבת חולקין וכו' [א"מ עיין במ"ש מהרש"א ז"ל וז"ל ולא דקדק הכא לומר ובשבועה דאפש' דמודו תרוייהו וכו' ע"ש ולא ידעתי אמאי הוצרך לזה דהא עיקר רבות' דרבא הוא לאשמעי' דחולקין כדמסיק מ"ד דא"ל פלוג הכי וכו' אבל לענין שבועה מתניתין היא ואין כאן שום רבותא ואדרבא אי הוה אמר ובשבועה הוה ק"ל ל"ל למימר ובשבועה פשיט' מתניתין היא וכן לעיל דמחוי ר' אבהו ובשבועה הק' הרא"ש ז"ל מאי קמ"ל ומזה הוכיח דאף במאי דתפיס בידיה נמי צריך לישבע ע"ש עכ"ה]:
תוס' ד"ה מפריש עליהן וכו' תימא דבפ"ק וכו' ותו מאי קמ"ל וכו' עכ"ל כתב בא"ז משם רבו וז"ל וי"ל דחד' מתרצת חברתה דס"ד לומר דלא יוכל להפריש עשרה שיין מפני שמפסיד לכהן את המעשר של אלו עשרה שיין שהוא מפריש כיון דבחד הוה סגי קמ"ל וכו' ע"ש והקשה עליו ה' הלכות י"ט ז"ל ד' כ"ב ע"א דהא מ"ב אינו ממתנות כהונה אלא הבעלים מקריבין אותו קרבן והכל הוא לבעלים ואין לכהן בו כלום אלא כלו לבעלים וא"כ מאי הפסד לכהן איכא במ"ב ועוד אפילו את"ל דיש שייכות לכהן איך קאמר מפסיד לכהן וכו' ולא ידעתי למה לא יתחייב ליתן המעשר לכהן הא כיון דקאמ' ר"ן ומעשרם עכ"ל דכממונו חשבינן ליה כיון דאיהו מוחזק ומש"ה חייב לעשר א"כ למה לא יתחייב ליתן המעשר וממ"נ חייב ליתן דאם זה שיצא מעשר בכור הוא של כהן ואם אינו בכור של כהן נמי הוא מדין מעשר יע"ש ולע"ד י"ל דהא דאינו חייב ליתן המעשר ממ"נ משום דבעשרה אלו יש מהם שהוא פט"ח ויש מהם שאינו פט"ח וא"כ העשירי זה שיצא אפשר שאינו פדיון של פט'"ח כלום ולא חל עליו קדושת מ"ב נמי משום שמא יש מהם שהוא בכור ודאי וממילא הנשארים אינם חייבים במעשר דלאו בר חיוב מ"ב כלום והוי העשירי שה חולין ודו"ק:
ד"ה מחוי ר' אבהו וכו' כיון דהכא לאחר שבועה נוטל מה שהוא תופס וכו' עכ"ל וז"ל הרא"ש ז"ל כמאן דפסק דמי כי היכי דחזינן הכא אע"ג דהטלית ביד אחד קני מיהא מה שתופס בידו ע"כ נר' שכונתו כמ"ש התוס' דאע"ג דהטלית ביד כל אחד ואחד והו"ל למימר דחולקין בשוה אפ"ה קאמר כ"א וא' הוי כמאן דפסיק דמי ודלא כה' זרע יצחק ז"ל ע"ש:
שם גמ' נפל ליד דיין וכו' הקשה מהר"ם שיף ז"ל אמאי לא אמרינן כל דאלים גבר וכו' עי"ש ונ"ל דאינה קושיה דרבנן ס"ל כיון דנפל איתרע חזקתו וחיישינן לפירעון משום דאם הוא כשר היה נזהר בו וכן אמרינן לקמן ד' י"ב ע"ב וכ"כ בעל התרומות שער נ"ב ח"ב דאפילו שטר שכתוב בו נאמנות כיון דנפל איתרע שטר' דאי לאו דפרעיה מזהר זהיר בשטריה עש"ב ולר' יוסי אוקמיה שטר' בחזקתיה ולא חייש לפירעון ודו"ק: