מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף ד.
רש"י ד"ה אי הוה ליה כגון אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע וכו' עכ"ל וכ' עליו הרשב"א ז"ל הובא במקו' וז"ל ואינו מחוור דאי בדאמר ליה מנה ליה בידך והלה אומר אין לך בידי כלום שפרעתיך העדים מעידים שפרע חמשים ועדיין נשארו חמשים מ"ש כי אית ליה סהדי ללוה שפרע אפי' ל"ל סהדי שפרע אינו נשבע דהו"ל שעבוד קרקעות וכו' יע"ש ולע"ד לא קשיא די"ל דר"ח איירי אחר דהתקינו רבנן דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' לעיל אמילתא דר"ח ע"ש ודו"ק: בד"ה והילך לא הוצאתים וכו' עכ"ל כ' בהג"א וז"ל ולא הוי הילך אלא כשמחזיר לו אותם מעות עצמם שהלוה או אותו פקדון עצמו אבל אם אומר אין לך בידי אלא חמשים והילך והם מעות אחרי' אין זה הילך וחייב שבועה אפי' לר"ש וכן משמע מתוך פירש"י עכ"ל נר' מדבריו דאם החזיר אותן מעות בעצמן גם במלוה הוי הילך אבל הר"ן ז"ל בפ' שבוע' הדיינין כ' דלרש"י לא משכחת הילך אלא בפקדון אבל במלוה גם אם החזיר אותן מעות בעצמן לא שייך הילך יע"ש ודלא כהב"ח ז"ל בח"מ סי' פ"ז סק"ד שעירב ותני דברי הר"ן עם הג"א וז"ל והבינו הר"ן והג"א מפי' דלא הוי הילך אלא דוקא כשמחזיר לו אותן מעות שהלוהו או אותו פקדון עצמו וכו' ע"ש דאה"ר לא דק דרב המרחק ביניהם דלהר"ן לא משכחת לה לפי' רש"י הילך אלא בפקדון ודו"ק:
והנה ראיתי להכנה"ג בסי' הנז' הגהב"י סק"ב שרצה להסכים דברי הר"ן והג"א עם מ"ש לישב בקושי' מהר"ם די בוטון וז"ל ואפשר לישב דבריו כשתבעו נ' של מלוה והודה לו בנ' של פקדון וא"ל הילך דאילו לא א"ל הילך היה חייב שבועת התורה שהודה במקצת ועכשיו שאמר הילך פטור וכו' ובהכי ניחא מאי דק"ל שהר"ן כ' בשם רש"י וכו' ע"ש ואה"ר ליתא דהא כ' הג"א בהדיא ולא הוי הילך אלא כשמחזיר אותם מעות עצמם שהלוה וכו' הרי דאפי' מודה בהלואה אם מחזיר אותן מעות עצמן הוי הילך וק"ל: והנה הט"ז ז"ל שם סק"י הק' לפי הר"ן בד' רש"י דלא משכחת לה הילך אלא בפקדון ממ"ש הטור בשם רש"י שאין כופר הכל פטור אלא בהלואה ותי' וז"ל ונ"ל דהא יש פלוגתא בגמ' בפ' הגוזל לענין אם מ"מ בפקדון בין רמב"ח לרחב"י ור"ש דס"ל הילך פטור ס"ל כרמב"ח דתנא ד' שומרין צריכין כפירה במקצת אבל להלכה פסק רש"י כרחב"י דס"ל עירוב פרשיות כתוב כאן יע"ש ולע"ד מ"מ לא ימנע מהקושיא דתיקשי הילכתא הילכתא דקי"ל כרחב"י דעירוב פרשיות וקי"ל כר"ש דאמ' הילך פטור וק"ל (א"ה והגם אם יסבור רש"י דהלכה כר"ח דהילך חייב וכמ"ש התוס' בשם ספר חפץ וכן משמע מדברי רש"י ז"ל בפ' השואל דף ק' ד"ה הילך ובדצ"ח ע"א ד"ה קא משכחת וז"ל ואיכא מ"ד הילך וכו' מ"מ ק' אמאי איצט' לומ' והילך חייב מ"ט הילך נמי כמ"מ הטענה דמי והא אפי' כופר הכל חייב):
והנה ראיתי להגד"ת בשער ז' סי' ב' שהק' לדעת הג"א והר"ן הנז' מהא דאמרי' לקמן סלעין דינרין וכו' והא שטר דקמודה ביה הילך הוא ופירש"י וכל משמעות השטר הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדים על כך ואתמהא היכי קאמר דמשום שהקרקע' משועבדים על כך מקרי הילך דאי אפי' בנותן ממש מעות בעין לא מיקרי הילך משום דלא הוו אותן המעות עצמן שקיבל כ"ש כשהקרקע משועבד דהא ע"כ צריך שימכר והרי אותן המעות הם אחרים וכולי יע"ש ולפעד"ן לא קשיא דגבי שטר חשוב הילך משום דכיון דמעיקרא היה שטר בידו וסמיך עליו מכח הקרקעות המשועבדים לו גם עתה יסמוך עליו והוי כמו שכבר לקח אותם המעות ולא תבע ממנו אלא אם ירצה יתן לו המעות וא"כ כיון שהוא מודה לו הוי כמו מעות מונחים אצלו פקדון ומיקרי ביה הילך וקרוב לזה כ' הסמ"ע בסי' הנז' סק"י ע"ש: