מאורות נתן· רבי נתן בורגיל
מציעא · דף ב:
גמ' חד מדעתיה וחד בע"כ הקשה בהגהות המרדכי הא אמרי' בפ' ח"ה תלוה וזבין זביניה זביני משמע דאפי' בע"כ ותי' דהתם עד שיאמ' רוצה אני יע"ש ועוד נר' דל"ק דשאני הכא דלקח מעות משניהם דאיפשר דכבר מכר למי שנתן לו מדעתו ולא מהני להשני' מה שנתן לו בע"כ אפי' אי אמרינן ש בעלמא דזביניה זביני ודו"ק. גמ' לימא מתני' דלא כבן ננס הק' במקו' ד"ו ע"ג והא אפי' כרבנן לא אתיא דאילו הכא יחלוקו והתם באין ונוטלין מבע"ה משלם ותי' וז"ל וי"ל דעדיפא מינה איכא לאקשויי דהמע"ה אלא תקנה דרבנן היא משו' דבע"ה טרוד בפועליו עכ"ד ודבריו נפלאו ממני דהא דאמרי' תקנה דרבנן משום דב"ה טרוד וכו' אינו אלא בבע"ה עם השכיר דזה אומר לו תן לי שכרי שיש לי בידך ובע"ה אומר לו כבר נתתי לך והוא אומר לא נטלתי בזה תקנו רבנן דנשבע ונוטל משום דבע"ה טרוד וכו' אבל גבי חנוני ליכא טעם זה ועוד תינח גבי פועל גבי בנו מאי איכא למימר דקתני התם או שאמר לו תן לבני וכו' וצ"ע:
תוס' בד"ה וליחזי זוזי וכו' ובחנם דחק לפרש כן וכולי עכ"ל ר"ל דלמאי איצט' לגרוס הכא ולא ידעי' ומאי קא מק' מהתם דאמרי' אינו נאמן והוצרך לחלק בין תרי לחד אימא דהכא איירי לענין שבועה ולפיכך פריך הגמרא שפיר וליחזי זוזי וכו' דנאמן הוא לענין שבועה ומשני דנקט מתרווייהו ולא ידע וק"ל (א"ה מ"ש המח' הוא לאפוקי מ"ש המהרמ"ש ז"ל דלפי' לא יצדק לשון ובחנם דחק לפרש דקושיא מבע"ל למימר וק"ל): בא"ד ומיהו ה"מ לשנויי דליתי קמן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל והקשה עליו המהרמ"ש ז"ל דמ"מ הו"מ לשנויי דלא ידע יע"ש ולא ידעתי מאי ק"ל דהא כבר כ' רש"י הכא בשמעתין ובקדושין דמחד ודאי מידכר דכיר וכמ"ש ה"ה בעצמו לשי' התוס' וק"ל: