אור ברסלב
מאור המועדים סימן י"ג - בשאלה הידועה למה קבעו שמונה ימים לחנוכה, והרי ביום הראשון לא היה נס › ד. קיום הענין של 'פרסומי ניסא' גם ביחיד המדליק לעצמו

מאור המועדים

סימן י"ג - בשאלה הידועה למה קבעו שמונה ימים לחנוכה, והרי ביום הראשון לא היה נס · ד. קיום הענין של 'פרסומי ניסא' גם ביחיד המדליק לעצמו

ג. מצות נרות חנוכה בגדר של הודאה על הניסים

ביאור נוסף בדעת ה'חמד משה'

כל זה כתבנו מכח השאלה שנשאלה לעיל, דלדעת ה'חמד משה' ודעימיה דאפשר להדליק בברכה גם כשאין עוד איש עמו, אם כן לכאורה ליכא פרסומי ניסא, והוצרכנו להמהלך הנ"ל, דמצות הדלקה אינה רק לפרסם הנס, אלא גם לענין של הודאה להקב"ה על ניסיו עמנו, ומצוה זו שייכא שפיר גם בליכא איש עמו.

ברם, באמת נראה לומר דאין הדבר מוכרח מכח עצם שיטת ה'חמד משה', ומשום דיש לומר דלעולם מצות הנרות היא כפי המקובל, לפרסם הנס, והא דבכל זאת סבירא ליה דמדליקין בברכה גם כשבני ביתו, היינו משום דמתקיים הענין של פרסומי ניסא לעצמו בלבד, דמה מעליותא יש אם נמצא איש אחר עמו, אטו רק כלפיו שייכא המצוה דפרסומי ניסא, והלא גם המדליק עצמו זקוק לענין זה ממש, ולכן אע"ג דאחרים מבלעדיו אינם רואים הנרות, מכל מקום יש לו לברך על ההדלקה, כי עכ"פ הוא עצמו רואה הנרות, ויש בזה גופא פירסום הנס.

וראיתי בספר 'ירח למועדים' (סי' ג') שהביא ראיה נאה לדברים אלו, מהא דאיתא בשו"ת מהרש"ל (סי' ע"ז): "שאלני סומא אחד אי חייב בנרות חנוכה או לא, דיש פנים לחייבו הואיל ונרות חנוכה לאו ליהנות נתנו, ואין מברכין עליהם לראותן אלא להדליק, וגם קיי"ל דהדלקה עושה מצוה. או נימא מאחר שהוא אינו בכלל פרסום הנס, שהרי אינו רואה בו, גם לאחרים אינו חייב לפרסמה".

ומשמע דעיקר הפרסום הוא קודם כל לעצמו, ורק על סומא הוא דכתב כי 'הוא אינו בכלל פרסום הנס, שהרי אינו רואה בו', ומשמע דמי שאינו סומא הרי מתקיים בו עצמו מצות פרסום הנס. ולא רק לא זאת אלא שנסתפק לומר דאם אין פרסום הנס לעצמו, אזי גם אין צריך לפרסם לאחרים. ומוכח כמש"כ לעיל, ואתי שפיר אם כן שיטת ה'חמד משה' ברווחא.

ביאור פלוגתת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל

על פי כל זה נראה בביאור מחלוקת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל, האם אפשר לקיים מצות נרות חנוכה אחרי שכלתה רגל מהשוק, או לא, באחת משני הדרכים הנ"ל. אפשר לבאר ולומר על פי דרכו של האגרו"מ הנ"ל (אות ב') דנחלקו האם גדר המצוה דנר חנוכה הוא רק הענין של פירסום הנס, שלכן אם עבר הזמן של כלתה רגל מהשוק, אין טעם להדליק, וכמש"כ הרמב"ם. או שיש טעם במצוה זו גם בלי הענין של פרסום הנס, ולכן יש טעם להדליק כל הלילה, אפילו שאין פרסום הנס, וכמש"כ הרשב"א.

או דנימא כמש"כ עתה, דלעולם לכו"ע הענין בהדלקת הנר הוא פרסום הנס, אלא דהרמב"ם סובר דצריך להיות פרסום הנס לרבים דוקא, ולכן אם עבר זמנו, בטלה המצוה לגמרי. ואילו הרשב"א סובר דגם כלפי מדליק עצמו יש פרסום הנס, ולכן בדיעבד יכול להדליק כל הלילה, דאיה"נ דלכתחילה צריך שיהיה פרסום הנס לרבים, אבל בדיעבד, כשאין פרסום הנס לרבים, אפשר עדיין להדליק מכיון שיעשה עכ"פ פרסום הנס לעצמו. ואולי זהו שכתב הרשב"א 'דליכא פרסומי ניסא כולי האי', והיינו דאיכא עכ"פ פרסום הנס לעצמו, אבל אין זה כדין לכתחילה, כי צריך שיהיה פרסום לרבים.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה