סימן ט"ו - בהא דאין מזכירין חנוכה ופורים ב'ברכה מעין שלש' · ג. הזכרת 'על הניסים' אפילו בברהמ"ז, הוי רק מנהג
דברי הגר"א למה אין מזכירין חנוכה ופורים ב'ברכה מעין שלש'
הגר"א כתב טעם נוסף בביאור דברי השו"ע הנ"ל, ד'מזכירין בה [בברכה מעין שלש] מעין המאורע, בשבת ויום טוב וראש חודש, אבל לא בחנוכה ופורים', וז"ל: "אבל לא בחנוכה ופורים. דאף בברכת המזון אין צריך להזכיר מצד הדין, כמ"ש בפרק ב' דשבת (כד,א), אלא מצד המנהג, מה שאין כן כאן, שאין מנהג כלל".
והיינו דבגמרא שם מבואר דאפילו בברכת המזון אין חיוב מעיקר הדין לומר 'על הניסים', אלא מנהג הוא שנהגו לומר זאת, ועפי"ז ביאר הגר"א דבברכה מעין ג' מכיון שלא נהגו לומר עה"נ, לכן ממילא נשאר הדין על מקומו, שאין מזכירין עה"נ אלא רק בתפילה.
אליבא דהרמב"ם אי אפשר לומר כתירוץ הגר"א
ברם, דברי הגר"א יש להם מקום על פי רהיטת הסוגיא בשבת הנ"ל, אבל עדיין צ"ע ליישב השאלה לשיטת הרמב"ם, דהרמב"ם (הלכות ברכות פרק ב' הלכה ו') כתב, וז"ל: "בחנוכה ובפורים מוסיף באמצע ברכת הארץ על הניסים, כדרך שמוסיף בתפילה". ומשמע מלשון הרמב"ם דהוי חיוב גמור להזכיר עה"נ בברהמ"ז. ובאמת תמה ב'לחם משנה' בזה, וז"ל: "ואם תאמר הא בפרק במה מדליקין לא אמרו אלא, אם בא להזכיר מזכיר, משמע דהרשות בידו, ואיך כתב רבינו חיובא.
"יש לומר, דבירושלמי אמרו דכשלא הזכיר על הניסים דחיובא, חוזר, ורבינו לענין חוזר לא רצה לפסוק כירושלמי, כיון דלגמ' דידן הוי רשות ההזכרה, הוי ברכה לבטלה, ולא שבקינן גמרא דידן ועבדינן כירושלמי. אבל לענין חיוב ההזכרה, פסק כירושלמי, משום דאפילו לגמרא דידן אין כאן איסור, דהרי קאמר דהוי רשות, ואם כן ראוי להחמיר כירושלמי, והוא טעם נכון".
ועכ"פ איך שלא ניישב את דברי הרמב"ם מסוגיית הגמרא, הא מיהא איתא להדיא בדבריו דהוי חיוב גמור להזכיר עה"נ בברהמ"ז, ועל פי זה שפיר טען ב'מועדים וזמנים' (חלק ו' סי' צ"ד), דלשיטת הרמב"ם אי אפשר לנו ליישב שאלתנו לענין ההמנעות מהזכרת עה"נ בברכה מעין שלש, כדברי הגר"א, וז"ל: "תמהני, שלהרמב"ם דהזכרת על הניסים חובה, למה בברכה מעין שלוש אינו מזכיר דחנוכה ופורים, ובשלמא לדידן פירש הגר"א בביאורו, שהזכרה רשות בחנוכה, ולא נהגו במעין שלוש. אבל להרמב"ם שסובר שחובה, הוה ליה להזכיר נמי במעין שלוש".