סימן ט"ו - בהא דאין מזכירין חנוכה ופורים ב'ברכה מעין שלש' · א. אמירת 'על הניסים' – האם היא מגדר הודאה, או דהוי הזכרה מעין המאורע
דברי השו"ע דאין מזכירין ב'ברכה מעין שלוש' חנוכה ופורים
בשו"ע (סי' ר"ח סע' י"ב) איתא: "מזכירין בה [בברכה מעין שלש] מעין המאורע, בשבת ויום טוב וראש חודש, אבל לא בחנוכה ופורים". וצריך לדעת טעם הדבר, למה שבת, יום טוב וראש חודש מזכירים בברכה מעין שלש [ברכת 'על המחיה'], ואילו חנוכה ופורים אין מזכירים בברכה זו. בפוסקים מצאנו כמה טעמים שונים לזה, ונבארם בס"ד אחד לאחד.
דברי מהר"ם מרוטנבורג בטעם הדבר
בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (חלק ד' סי' ע') כתב, וז"ל: "להזכיר מעין המאורע בברכה מעין ג' בחנוכה ופורים, לא צריך, דאפילו בברהמ"ז איכא למ"ד בפרק במה מדליקין (שבת כד,א) דאין מזכיר, ואם בא להזכיר, מזכיר בהודאה. אבל במעין שלש לא יעלה על לב איש, כיון דליכא הודאה בברכה דמעין ג', אין מזכיר, דלא להזכיר מאורע דחנוכה ופורים אלא היכא דאיכא הודאה בתפילה".
העולה מדברי המהר"ם מרוטנבורג [עפי"ד הגמרא בשבת] דאזכרת חנוכה ופורים מישך שייכא להודאה דוקא, ולכן בתפילה דאיכא הודאה אמרינן סמוך לזה 'על הניסים', וכן בברהמ"ז דאיכא הודאה מסמיכין לה אמירת עה"נ, אבל בברכה מעין שלש דליכא הודאה, ליכא גם כן הזכרת המאורע. אכן כל זה הוא לענין חנוכה ופורים, אבל ההזכרות של שבת ויו"ט אינן קשורות להודאה. וצריך ביאור, למה אמירת 'על הניסים' קשורה בקשר אדוק לענין ההודאה, ולמה שאר אזכרות אינן קשורות להודאה.
דברי ה'שלמי תודה' דאמירת 'על הנסים' היא מגדר הודאה
ב'שלמי תודה' (חנוכה סי' כ"ט) כתב לבאר הענין, ותו"ד הוא דישנם שני דינים של הזכרה. האחד, מצד המאורע, שצריך לזוכרו ולהזכירו. והשני, מצד גדר של הודאה. וז"ל: "ביאור סברתו, דבברכה מעין ג' אין מזכירין אלא מה שצריך לאמרו מדין הזכרה מעין המאורע, ואמירת עה"נ בחנוכה אינו מדין הזכרה מעין המאורע, אלא הוא מעיקר תקנת חז"ל דחנוכה, שקבעו ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, וכדאמרינן בשבת דכ"א ע"ב, ופרש"י שם, 'לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה', דעיקר תקנה דחנוכה להודאה נתקנה, כדפרש"י (שם ד"ה מה תפלה), ותיקנו שיאמר ההודאה בברכת הודאה.
"ובגמ' שם מספקא ליה אי מזכירין של חנוכה בברכה"מ, כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן, והיינו דבימים שהם מדרבנן ליכא דין הזכרה מעין המאורע, אלא תקנה מיוחדת הוא לומר הודאה, וכל זה בתפלה, אבל בברכה"מ אין אומרים אלא הזכרה שהיא מדין מעין המאורע, ואסיקנא דאף בברכה"מ אם רצה אומר הודאה בברכת הודאה. וכל זה שייך בברכה"מ דאיכא ביה הודאה, אבל בברכה דמעין ג' דליכא הודאה, אין להזכיר בו אלא מה שהוא מדין הזכרה מעין המאורע, ולא על הניסים שהוא מדין הודאה", עכ"ל ה'שלמי תודה'. ויעוין בסמוך דיסוד הדברים מבוארים בלבוש.
תוספת דברים בלבוש בביאור דברי המהר"ם מרוטנבורג
ויש לעיין בדברים הנ"ל, דגם לאחר הנחת היסוד המבואר לעיל, דההזכרה דחנוכה היא מדין הודאה, ולא מדין הזכרת המאורע, עדיין צריך להבין, דהרי גם בברכה מעין שלוש ישנו ענין של הודאה בסוף הברכה, דאמרינן 'ונודה לך על הארץ ועל המחיה', ואם כן הדרא קושיא לדוכתא, דכשם שמזכירין חנוכה ופורים ברהמ"ז אצל 'נודה לך', הוא הדין שאפשר להזכירם גם בברכה מעין שלש, אצל התיבות הנ"ל.
ומצאנו ביאורם של דברים במה שכתב הלבוש (סי' ר"ח סע' י"ב), דז"ל: "בחנוכה ובפורים אין מזכירין בה מעין המאורע, דעל הניסים הודאה היא, ובברכה זו אין להם מקום להזכירם, שהרי אין אומרים בה לשון הודאה, כמו בברכת המזון, שאומרים נודה לך וכו'. ואפילו לפי מה שכתבתי שיש לומר בסוף אחר 'כי אתה טוב ומטיב לכל', 'ונודה לך' וכו', שם אין שייך להזכיר כלום, שהרי הוא אחר סיום הטוב והמטיב, ואין אומרים אותו שם אלא כדי שיהא מעין החתימה סמוך לחתימה".
ראיות להשיטה דגדר אמירת 'על הנסים' אינה מגדר של הודאה
ועדיין יש לנו להתבונן בדברי המהר"ם מרוטנבורג, ודברי הלבוש וה'שלמי תודה' הנ"ל, דעולה מדברים דמה שמזכירים חנוכה ופורים, אין זה מצד המאורע, שצריך לזוכרו ולהזכירו, כמו בשבת, יו"ט ור"ח, אלא גדר הזכרה זו הוא מצד גדר של הודאה, וחידוש זה לעיון הוא צריך, דלכאורה בתוספתא (ברכות פרק ג' אות י"ד) מבואר דאמירת 'על הניסים' הוי בגדר הזכרה מעין המאורע, דהכי איתם התם: "כל שאין בו מוסף, כגון חנוכה ופורים, ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה". ונראה מרהיטת הלשון דהוי מדינא דהזכרת מעין המאורע, כמו בשאר המועדים, ולא מדינא דהודאה.
וב'קונטרס חנוכה ומגילה' (סי' ז' אות ב') כתב כי גם בדעת הרמב"ם נראה ד'על הניסים' הוי הזכרה מעין המאורע, ולא מענין של הודאה, וז"ל: "והנה ברמב"ם (פ"ג מהלכות חנוכה הלכה ג') כתב, ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו, ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות, להראות ולגלות הנס, וימים אלו נקראין חנוכה, והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה, ע"כ.
"הרי דמפרש הרמב"ם לעיקר דברי הגמ' דהלל והודאה, היינו חדא, ורק דין קריאת הלל נאמר בזה, ודין אמירת על הניסים בהודאה, השמיט הרמב"ם לגמרי מהלכות חנוכה. הרי מבואר מדבריו דדין אמירת על הניסים בהודאה אינה מעיקר התקנה, ודלא כפירש"י, ודין הזכרת על הניסים בתפילה הזכירה הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפילה הלכה י"ג, וכתב דחנוכה ופורים מוסיפין בהודאה על הניסים. וכן הביא לדין אמירת על הניסים בברכת המזון, בפ"ב מברכות ה"ו.
"ואשר נראה בזה דדעת הרמב"ם הוא דיסוד הך דינא דהזכרת על הניסים, הוא מדין הזכרת מעין המאורע, וכמו ראש חודש ומועד דמזכירין מעין המאורע בתפילה ובברכת המזון, הכי נמי איתא להך דינא גם בחנוכה, ואשר על כן השמיטה להך דינא לגמרי מהלכות תפילה וברכת המזון, וכללה יחדיו עם כל הזכרות דמעין המאורע בשבת ויום טוב וכו', ומשום דאין זה ביסודה דין חנוכה", עכ"ל ה'קונטרס חנוכה ומגילה'. והעולה מכל דבריו דמדברי הרמב"ם נראה דהזכרת על הניסים אינה מעיקר התקנה של הודאה בחנוכה, אלא היא ככל הזכרת מעין המאורע.