אור ברסלב
מאור המועדים סימן ז' - בדיני וגדרי מעמיד ומעמיד דמעמיד בסכך › ט. קטן שהגיע לחינוך, האם יכול להדליק נר חנוכה עבור בני הבית

מאור המועדים

סימן ז' - בדיני וגדרי מעמיד ומעמיד דמעמיד בסכך · ט. קטן שהגיע לחינוך, האם יכול להדליק נר חנוכה עבור בני הבית

ח. שני אנשים הדרים בחצר אחת, האם יכולים להשתתף בנר אחד

מחלוקת הראשונים האם קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא גדול בנ"ח

בגמרא בשבת (דף כ"ג ע"א) איתא: "והשתא דאמרינן הדלקה עושה מצוה, הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה ולא כלום". וכתב הר"ן (דף י' ע"א מדפי הרי"ף) על דברי הגמרא הנ"ל: "והיינו דמברכינן להדליק בלבד, הלכך הדליקה חרש שוטה וקטן אע"פ שהניחה גדול לא עשה ולא כלום. מיהו כתב בעל העיטור ז"ל דאם הגיע לחינוך מותר, והכל תלוי במנהג, כדאמר בירושלמי דמגילה ומכאן ואילך התקינו שיהו קטנים קורין לרבים".

מבואר דנחלקו הראשונים האם קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא גדול בנר חנוכה או לא, דבתחילה כתב הר"ן דכל קטן אינו יכול להוציא גדול בהדלקתו. ואילו בשם בעל העיטור הביא, דמשהגיע לכלל חינוך יכול להוציא את הגדול.

מחלוקת הראשונים האם קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא גדול במגילה

דברי בעל העיטור הנ"ל, מיוסדים על דבריו בהלכות מגילה (ד"ה מי קורא), דהנה במסכת מגילה (דף י"ט ע"ב) תנן, 'הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ר' יהודה מכשיר בקטן'. וכתב בעל העיטור: "[כתב] בהלכות, לית הלכתא כוותיה [דרבי יהודה], דכיון דלאו בר חיובא נינהו, לא מפקי אחריני. ומסתברא בקטן שהגיע לחינוך פליגי, והלכה כר"י, דאתא דרבנן ומפיק דרבנן. ואשכחן דמנהגא כר"י, כדאיתא בתוספתא", יעו"ש המשך דבריו. ומבואר שנחלקו הראשונים כמי ההלכה לענין קטן במגילה, דההלכות [היינו בה"ג] כתב דהלכה כרבנן, ולבעל העיטור הלכה כר"י, וממילא קטן יכול להוציא את הגדול במגילה.

ובהלכות חנוכה כתב בעל העיטור [את אשר הביא הר"ן הנ"ל], וז"ל: "הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום. ומסתמא כשלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך איכא מנהגא ואזלינן בתר מנהגא". ודבריו אלו מיוסדים כאמור על דבריו בהלכות מגילה, דמכיון שכתב לגבי מגילה דהלכה כר"י מכיון שהולכים אחרי מנהג, לכן גם בחנוכה הלכה כר"י מכיון שהולכים אחר המנהג.

סתירה בדברי השו"ע בנדון קטן לענינים הנ"ל

השו"ע בהלכות מגילה (סי' תרפ"ט סעיף ב') כתב: "אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא, יצא ידי חובתו, והוא שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא חרש או קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא". מבואר דפסק המחבר כשיטת הר"ן, דקטן אינו יכול להוציא אפילו אחרים, אפילו בהגיע לחינוך, ודלא כבעל העיטור.

אבל לענין נר חנוכה כתב המחבר (סי' תרע"ח סעיף ג'): "אם הדליקה חרש שוטה וקטן, לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול. ויש אומרים בקטן שהגיע לחינוך מותר". הרי דכאן הביא המחבר את ב' השיטות, ואילו לענין מגילה סתם כהשיטה המחמירה, דקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא את הגדול. וצ"ע ליישב דברי המחבר אהדדי.

בשאלה זו כבר הרגיש המג"א (סי' תרפ"ט ס"ק ד'), וז"ל: "וצריך עיון שהרב ב"י פסק בסוף סי' תרע"ה כדעת בעל העיטור שמכשיר בקטן, והכא סתם ופסק כדעת האוסרים. ודוחק לחלק בזה בין מגילה לנר חנוכה, וגם בר"ן שם משמע דדמי להדדי בזה". ולכאורה צריך להבין לשון שאלתו, דהיכן מצאנו שהב"י פסק כדעת בעל העיטור, וכתב ה'לבושי שרד' לבאר כונת המג"א בשני אופנים, וז"ל: "מה שכתב המג"א דהרב ב"י פסק כו', היינו שהביא על כל פנים דיעה דמכשיר, וכאן לא הביא כלל רק הפוסל. אי נמי דבב"י שם (סוף הסימן) משמע שהסכים כך, עיין שם".

תירוצם של ה'חכם צבי' וה'זכרון שמואל'

ה'חכם צבי' (הוספות חדשים, תשובה י"ג) נשאל גם כן בשאלה זו, על דבר הסתירה בשו"ע, וז"ל: "שאלת לפרש לך מה בין חנוכה שפסק השו"ע (או"ח סי' תרע"ה ס"ג) דקטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול, לפורים שפסק הוא ז"ל (שם סי' תרפ"ט ס"ב) ככל שאר הפוסקים וכת"ק דר"י שאף שהגיע לחינוך אינו מוציא את הרבים ידי חובתן".

והשיב ה'חכם צבי': "תשובה. סבירא ליה דחנוכה כיון דלאו אקרקפתא דגברא מוטל חיוב ההדלקה, אלא אחד מכל בני הבית מדליק בפתח החצר ושוב אין שום חיוב על שום א' מכל בני הבית, אע"פ שלא שמעו הברכה ולא ראו ההדלקה, ועדיפא מיניה אמר ר' זירא כיון דנסיבנא אמינא לא תו צריכנא דהא קמדלקי עלי בגו ביתאי, אמטו להכי סגי בקטן שהגיע לחינוך המדליק בפתח החצר. אבל בקריאת המגילה המוטל על כל או"א לקרות או לשמוע המגילה, אין קטן אף שהגיע לחינוך מוציא את הרבים. וחילוק זה מתקבל על הדעת".

אל דבריו של ה'חכם צבי' זכה לכוין בספר 'זכרון שמואל' (סי' י"ט אות ד'), דכתב לישב את שאלת המג"א ככל הדברים הנ"ל ובתוספת הסבר והרחבה, וז"ל: "ונראה דיש מקום לומר דשאני נר חנוכה ממגילה, דהנה בנר חנוכה יש לומר דאין החיוב דוקא על בעל הבית שיעשה מעשה הדלקה בעצמו, אלא דהוא חיוב על הבית שיודלק בו ע"י אחד מבני הבית נר חנוכה, וכלשון הר"ם ומצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, ואם אחד מדליק אין זה מדין דמוציא אחרים יד"ח, אלא דמ"מ צריך שיהיה המדליק בר חיובא, דאי לאו הכי אין על זה שם הדלקת נר חנוכה כלל.

"ונראה עוד דמה שכתבו תוס' במס' מגילה דף י"ט דקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא אחרים בקריאת המגילה, משום דלא אתי תרי דרבנן ומוציא חד דרבנן, זה אינו אלא לענין האי כללא דכל שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים, דצריך שהמוציא יהיה חייב בדבר, ולענין זה שאני חד דרבנן לגבי תרי דרבנן, דתרי דרבנן חשיב כאינו מחוייב לגבי חד דרבנן. אבל לענין הא דכל שאינו חייב בדבר לא הוי עלה שם מעשה מצוה, בזה אין נפק"מ בין חד דרבנן לתרי דרבנן, וכל דחייב מדרבנן הוי מעשה מצוה דרבנן, ואין נפק"מ לענין זה בין חד דרבנן לתרי דרבנן.

"ולפי זה יש לומר דרק במגילה דהקורא צריך להוציא את השומע, בזה קטן שהגיע לחינוך שהוא תרי דרבנן, אינו מוציא גדול שהוא חד דרבנן. אבל לענין נר חנוכה דאין בזה משום מוציא אחרים יד"ח, אלא בעינן שיהא ע"ז שם הדלקת נר חנוכה, בזה אין נפק"מ בין חד דרבנן לתרי דרבנן, ועל כן הביא המחבר דיש מי שאומר דקטן שהגיע לחינוך יכול להדליק. אולם עיין בר"ן שבת שכתב בשם בעל העיטור שאם הגיע לחינוך מותר, והכל תלוי במנהג כדאמרינן בירושלמי דמגילה, מכאן ואילך התקינו שיהיו קטנים קורין לרבים, ע"כ, משמע דמדמה נר חנוכה למגילה, והרי מקור המחבר שכתב יש מי שאמר וכו' הוא בעל העיטור", עכ"ל ה'זכרון שמואל'.

על פי דברי ה'חכם צבי' וה'זכרון שמואל' עולה דשיטת המחבר בגדר החיוב דנר חנוכה הוא, על הבית, ולא על הגברא, ולכן די במה שמדליק את הנר מי שהוא בר חיובא, משא"כ במגילה החיוב הוא על כל יחיד ויחיד, ומי שאינו קורא בעצמו את המגילה, הרי הוא צריך לצאת מדין שומע כעונה, ובכה"ג אין יכול מי שהוא חייב רק מתרי דרבנן להוציא את מי שהוא חייב מחד דרבנן. ולדרך זו עולה כי בעל העיטור שלא חילק בין מגילה לחנוכה סבירא ליה דגם בחנוכה החיוב הוא על הגברא כמו במגילה, ולכן אם במגילה דקטן אינו יכול להוציא את הגדול, כך גם בחנוכה אין קטן יכול להוציא את הגדול, ואם במגילה יכול קטן להוציא, אזי כך הוא הדין גם בנר חנוכה.

דרכים נוספות בישוב הסתירה בדברי השו"ע

גם בנדון זה נראה כי אע"ג שדברי המחבר מתיישבים היטב וכמין חומר, על פי הדרך הנ"ל, מכל מקום אין להכריח מכאן בוודאות דדעת המחבר דהחיוב דנ"ח הוא על הבית, ולא על הגברא, דבאמת גם אי נימא דסבירא ליה להמחבר דהחיוב דנ"ח הוא על כל אחד ואחד, כמו מגילה ממש, עדיין שערי תירוצים לא ננעלו, ונאמרו במפרשים דרכים נוספות כיצד לישב הסתירה הנ"ל בדברי המחבר.

ה'חמד משה' (סי' תרפ"ט ס"ק ג') כתב בקצרה לישב את שאלת המג"א, וז"ל: "ואפשר משום דמגילה דברי קבלה הוא כדברי תורה דמיא". והיינו, דהגם דגדר החיוב בתרווייהו דומה, מכל מקום נקט המחבר דבמגילה יש יותר טעם להחמיר מאשר בנ"ח, מכיון דמגילה הוי דברי קבלה, ולכן לא הביא בדין קריאתה את השיטה שקטן יכול להוציא, אבל בנר חנוכה שחיובו מדרבנן, הביא גם השיטה המקלת.

בר מן כל דין, אפשר לומר בעיקר שאלת המג"א, דקושיא מעיקרא ליתא, על פי האי כללא שכלל ה'מאמר מרדכי' (סי' רע"א ס"ק א') ד"אין להקשות על דברי השו"ע, דעכ"פ כאן סתם להיתר ולקמן הביא מחלוקת בדבר, שכך דרכו בכמה מקומות שבסימן אחד מביא ב' סברות בדין אחד, ובמקום אחר סותם כסברא הראשונה שהביא בסתם ואינו מביא דעת היש אומרים". ועפי"ז לא קשיא מידי ולעולם אפשר דסבירא ליה להמחבר בתרווייהו כאחד ממש, מבלי לחלק בין הנושאים.

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה