אור ברסלב
מאור המועדים סימן ז' - בדיני וגדרי מעמיד ומעמיד דמעמיד בסכך › ה. מחלוקת הפוסקים האם אכסנאי יכול להדליק בעצמו בברכה

מאור המועדים

סימן ז' - בדיני וגדרי מעמיד ומעמיד דמעמיד בסכך · ה. מחלוקת הפוסקים האם אכסנאי יכול להדליק בעצמו בברכה

ד. ביאור מחלוקת המהרי"ל והתרוה"ד אימתי יכול אכסנאי להדליק בעצמו בברכה

שיטת הפוסקים דאין לאכנסאי נשוי להדליק בעצמו בברכה

עד כה היו דברינו לבאר את שיטת הפוסקים דמותר לאכסנאי להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו בברכה, ונתבאר בס"ד בארוכה דנחלקו הפוסקים האם צריך להקדים לזה כונה שלא לצאת בהדלקה שמדלקת עליו אשתו בביתו, או לא. אכן, באמת כל עיקר של הלכה זו, לאו כו"ע הכי סבירא להו, דיש פוסקים הסוברים דאינו יכול להדליק בברכה, מחמת שיוצא בהדלקה בביתו. שיטה זו מוזכרת כבר ב'תרומת הדשן' הנ"ל, דאחר שהביא בריש התשובה דאחד מהגדולים הורה שאפשר להדליק בכה"ג בברכה, כתב עוד, וז"ל: "נחלק עליו אחד מהגדולים תלמידו, ואמר דהואיל ולא צריך ופטור מן הדבר, א"כ היה נקרא הדיוט אם יעשה, וכ"ש דהוי ברכה לבטלה, כיון דלא אשכחן מהדרין זה בתלמוד".

גם הב"י (סי' תרע"ז) אחר שהביא את דברי ה'תרומת הדשן' הנ"ל, דאכסנאי שהוא נשוי, אם רצה להדליק ולברך משום הידור, שפיר דמי, נחלק וכתב 'לי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה'.

ביאור מחלוקת הפוסקים

בהשקפה ראשונה נראה דיסוד המחלוקת בזה הוא, דהן ודאי מצאנו בש"ס הענין של 'מהדרין' בנ"ח, אכן זהו לענין בעה"ב ובני ביתו, שיכולים הם להדר ולהדליק בפני עצמם, אבל לענין בעל ואשה, זאת לא מצאנו. אלא שהתרוה"ד נקט דיש לנו ללמוד סתום מן המפורש, וכדכתב ד'כי היכא דיש הידור בנר לכל אחד ואחד בבית אחד, הכא נמי יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בשני מקומות'.

אבל החולקים עליו סבירא להו דאין ללמוד נדון דבעל ואשה מנדון דבעה"ב ובני ביתו, ומכיון שמעיקר הדין יוצא הבעל בהדלקת אשתו, הוי ברכה לבטלה. ונתבאר לעיל דלשיטת המהרי"ל אכן צריך הבעל לכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו. והני פוסקים סבירא להו דלא נכון הדבר לכוין, דעל ידי כך האדם מכניס עצמו בחיוב ברכה שאינה צריכה.

דברי הט"ז דהעיקר כשיטת המתירים להדליק בברכה

הט"ז (סי' תרע"ז ס"ק א') האריך במחלוקת זו, ודעתו נוטה לשיטת המתירים לאכסנאי נשוי להדליק בברכה, וז"ל: "כי נחזי אנן, נראים דברי התרומת הדשן נכונים, דמה שכתב גדול אחד שלא מצינו הידור זה בתלמוד, לא נראה לי כלל, כי מה שכתוב בגמרא מהדרין נתכוונו שמסתמא יעשה כל אחד כן, וניחא לכל אדם להיות מהדרין, מה שאין כן בדבר זה שהוא גם בשאר ברכות כמו כאן, הרשות נתונה לאדם לעשות כרצונו, אם רוצה יוצא בברכה שמדלקת אשתו, ואם אינו רוצה יברך בפני עצמו.

"ונראה לדמות דבר זה למה שכתוב ריש פרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ה ע"ב), אמר אביי שנים שאכלו מצוה לחלק, ופירש רש"י, בין ברכת זימון בין ברכת המוציא. וכתב הרא"ש (שם סי' י'), העולם לא נהגו כן. גם ברש"י לא שמענו שנהגו כן בברכת המוציא וכו'. הרי דעכ"פ ליכא איסור בדבר אם מברך כל אחד המוציא, אלא שהרא"ש כתב שלא נהגו כן, אבל חס ושלום שיאמר הרא"ש שנקרא ברכה לבטלה, שהרי רש"י הכניס דבר זה אפילו בכלל מצוה".

מבואר בדברי הט"ז דאין כלל חשש איסור בדבר, דבאמת הוי בכלל מהדרין בנ"ח, ומה שגורם על ידי כך לברכה, אין בזה בית מיחוש, דכמו שיש מצוה לחלק בברכת המזון, מכיון שיש חיוב על כל אחד לברך, ואע"ג שאחד יכול להוציא השני, עדיף לברך לבד, הוא הדין בנר חנוכה יכול לברך בעצמו, אע"ג שיכול לצאת ידי חיובו ע"י אחר, עדיף לצאת בעצמו.

דברי ה'ברכי יוסף' לבאר טעמם של האוסרים, וליישב שאלת הט"ז

ה'ברכי יוסף' (סי' תרע"ז ס"ק ב') הביא את דברי הט"ז, וכתב ד"באמת שסברת מרן בזה צריכה ישוב, דאם זה אינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו, ורוצה לקיים המצוה בעצמו, למה לא יברך, מאחר דמקיים המצוה והוא אינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו, ומי חייבו לזה להיות כפוף לצאת בהדלקת אשתו. וכיוצא בזה הביא ראיה הרב ט"ז מברכת המוציא ויוצר וברכת המזון, דיכול לברך לעצמו".

וכתב ה'ברכי יוסף' לבאר טעמו של הב"י, וז"ל: "ואפשר לחלק בין זו לכל הני, דכל הנך בשעת אמירת חבירו הברכה הדבר תלוי בו, דצריך לכוין לצאת בברכות חבירו, ואם לא כיון לא יצא, אף דיכוין המברך להוציאו. וכיון שבו הדבר תלוי, אם לא כיון לצאת ובירך לעצמו, לא הוי ברכה שאינה צריכה. אבל הכא שאין תלוי בכונתו כלל, ובין יכוין לצאת בהדלקת אשתו, בין לא יכוין פטיר ועטיר בהדלקת ביתו, וממילא הוא יוצא, ולא שבקי רווחא לדידיה דלבעי כוונה לצאת, בכי הא סבר מרן דהוי ברכה שאינה צריכה. כן נראה לי לדעת מרן".

ביאור מחלוקת הפוסקים על פי החקירה בגדר החיוב דנ"ח

דבריו של ה'ברכי יוסף' פותחים בפנינו שער חדש להבין את טעמי השיטות בנדון דידן, והיינו, דהב"י ודעימיה שכתבו כי לא נכון שאכסנאי ידליק בברכה כאשר אשתו מדליקה עליו בביתו, יש לומר דטעמם הוא, משום דנקטו דהחיוב של נר חנוכה הוא על הבית, כמו חיוב מזוזה, ואשר על כן יוצא הבעל ידי חובתו באופן דממילא בהדלקת אשתו, וכשם שאין שייך לכוין שלא לצאת במזוזה הקבועה בפתח הבית, כמו כן אי אפשר לכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו, ולכן אם מברך על הדלקתו הוי ברכה לבטלה.

אבל הפוסקים הסוברים דיכול אכסנאי להדליק בברכה, וכהכרעת הרמ"א, יש לומר דסבירא להו דהחיוב של הדלקת נרות הוא על הגברא, ובעינן לגדר של שליחות בכדי שיצאו כל בני הבית בהדלקת בעל הבית, וממילא גם כאן יוצא הבעל ידי חובתו על ידי גדר של שליחות, ולכן שפיר יכול לכוין הבעל שלא לצאת ידי חובתו בהדלקת אשתו, ואז נכון הדבר שידליק בעצמו בברכה, כמו בכל הדוגמאות שהביא הט"ז.

דברי ה'מאמר מרדכי' דהנדון תלוי במחלוקת כיצד היא הדלקת 'מהדרין'

נסיים נדון זה בדברי ה'מאמר מרדכי' (סי' תרע"ז ס"ק ו') בזה, דהנה לעיל נתבאר כי הפוסקים המתירים לאכסנאי להדליק נר בברכה, אף שאשתו מדלקת עליו בביתו, היינו משום דסבירא להו דהוי בכלל ה'מהדרין' המוזכר בגמרא. ויפה טען בזה ה'מאמר מרדכי' כי טענה זו אין לה מקום אליבא דהרמב"ם [עיין לעיל (אות ג')], בביאור האופן ד'מהדרין', וז"ל:

"יש לי מקום עיון בזה, שהרי מנהג זה הוא על פי פירוש הרמב"ם ז"ל בההיא דמהדרין, כמו שנתבאר לעיל ריש סי' תרע"א, והרי מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל דאף לפי פירושו הבעל הבית הוא שמדליק כל הנרות של כל בני הבית, וברכה אחת לכולם, ולפ"ז אין מקום לראיה זו. ואין ספק אצלי דנהי שמנהג האשכנזים בזה מיוסד על פי שיטת הרמב"ם ז"ל במהדרין, מ"מ אינם נוהגים כדבריו, אלא נהגו שכל אחד מדליק במקום מיוחד וכו', ונהגו עוד שכל אחד מברך לעצמו. והגאון בעל התוה"ד ז"ל מביא ראיה מן המנהג, ומ"מ ראיה מן הגמרא אין לו".

והיינו, דאליבא דהרמב"ם דהמהדרין בנ"ח בעל הבית הוא זה שמדליק כמנין בני הבית, ולא כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו, ממילא אין ראיה שיכול אכסנאי להדליק בעצמו בברכה, דאולי יש הידור רק אם בעל הבית מוסיף נרות, ועוד דהבעה"ב מהדר בלא שמברך ברכה נוספת על ההידור, ומנלן לומר שיכול האכסנאי להדר ולהדליק בברכה. ולכן צריך לומר דהתרוה"ד הביא ראיה שיכול אכסנאי להדליק בברכה רק מהמנהג של בני אשכנז שכל אחד מדליק בעצמו ובברכה.

לענין מעשה, כיצד ינהג אכסנאי הרוצה להדליק נר חנוכה בעצמו, כתב ה'משנה ברורה' (ס"ק ט"ז), וז"ל: "יש מן הפוסקים שסוברין אחרי שחכמינו ז"ל פטרוהו על ידי הדלקת אשתו, לא כל כמינה לומר איני רוצה לצאת בשל אשתי, וידליק בלא ברכה. והנה, אף דוודאי אין למחות ביד הנוהגין לברך, אחרי דהרבה אחרונים הסכימו לברך, מכל מקום טוב יותר להדר לשמוע הברכות מפי אחר ויענה אמן, ויכוין לצאת בהן וידליק נרותיו. או יראה לשער להדליק נרותיו ולברך עליהן זמן מה קודם שמדלקת אשתו בביתו, דהיינו שהיא מדלקת אחר מעריב כמנהג העולם, והוא ידליק קודם מעריב".

תוכן העניינים

מאור המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה