סימן ז' - בדיני וגדרי מעמיד ומעמיד דמעמיד בסכך · ד. האם יש מצוה בראיית נרות חנוכה
ביאור ה'עמק שאלה' במחלוקת הראשונים הנ"ל
ב'העמק שאלה' על השאילתות (שאילתא כ"ו אות י') סלל דרך חדשה בביאור מחלוקת הראשונים הנ"ל, האם מברכים על הראייה במי שיצא ידי"ח הדלקה על ידי שהדליקו עליו בביתו, וז"ל: "נחלקו הר"ן והמרדכי במי שהדליקו עליו בביתו וכו', אי מכל מקום מצוה למחזי נ"ח כדי לברך על הראיה. דעת הר"ן והשו"ע סי' תרע"ו דאין צריך, והמרדכי ס"ל דצריך, והובאו בחי' רשב"א שתי השיטות וכו'. וזה פשוט דהברכה תליא אי מצוה למחזי, או לא. והא פשיטא דמי שאין לו כלל אפילו להשתתף, דמצוה למחזי ולברך, כדי לזכור הנס, אלא שאם כבר הדליקו עליו ויצא ידי חובת הדלקה, בהאי פליגי אי נפטר ג"כ ממצות ראיה או לא".
מבואר מדבריו דשורש המחלוקת אינו האם יש חיוב ברכה או לא, אלא האם יש כלל מצוה לראות נרות חנוכה במי שכבר יצא ידי חובת הדלקה על ידי שהדליקו עליו בביתו, או שמא מכיון שיצא ידי חובת הדלקה, תו אין מצוה בראיה. ופשוט דאם יש מצוה בראייה, אזי יש גם מצוה לברך, ובנקודה זו ליכא מאן דפליג, אלא דפליגי בהא גופא, האם יש מצוה לראות הנרות בנדון דידן, או לא.
ראיה לדברי ה'עמק שאלה' מדברי הרמ"א בתשובות
ונראה כי מדברי הרמ"א בתשובות (סי' צ"ט) איכא משמעות לדרכו של ה'עמק שאלה', דז"ל בתו"ד: "הטור בסי' תרע"ז כתב, ואם מדליקין עליו בביתו, אין צריך יותר. ומדלא קאמר 'אין צריך להדליק', וקאמר 'אין צריך יותר', משמע דאפילו בראיה אינו חייב, דא"צ שום דבר מאחר שמדליקין עליו בביתו. וגם אני רואה דבריך בדעת המרדכי שכתב דמ"מ צריך לראות, שכוונתו שחייב ג"כ לברך וכו'.
"ובדאי דלכו"ע המדליק חייב לברך, דלא גרע מן המהדרין, דאע"ג דפטורים, מ"מ אם מדליק מברכין, וכ"כ מהרא"י סי' ק"א, ואפילו לדברי ב"י שכתב אדברי מהרא"י דאין דבריו נראין לו, היינו דוקא במקום שפטור לגמרי ומדליק, אבל במקום שמדליק משום שחייב לראות, לדעת המרדכי, פשיטא שמברך, דלא גרע ממהדרין. אם כן שמע מינה דהמרדכי חייב לראות ולברך קאמר".
ונראה מכל דברי הרמ"א בתשובה שם דהציר עליו מיוסדת מחלוקת הפוסקים דידן, הוא, האם בנדו"ד יש מצוה לראות הנרות או לא. דלהטור אין מצוה לראות כלל, וממילא גם אינו מברך על הראייה. ואילו לפי המרדכי יש חיוב לראות, וממילא גם יש חיוב לברך.
דברי ה'אגרות משה' בענין המצוה לראות את הנרות
ה'אגרות משה' (או"ח חלק א' סי' ק"צ) נגע גם כן בדבריו בענין זה, האם יש מצוה בראיית הנרות, אבל נקט דכו"ע מודו דאיכא מצוה בזה, ולא נחלקו אלא לענין הברכה, וז"ל: "לכו"ע יש הידור לראות הנרות, דאל"כ לא היה שייך ברכה ע"ז אף בלא הדליקו עליו, אלא ודאי יש הידור לראות הנרות, רק דסברי דמאחר שיצא בעיקר המצוה, אי אפשר שיתחייב לברך על הראיה, כדאיתא בר"ן שבת דף כ"ג, עיי"ש. אבל מצוה ודאי יש לראותם, ועיין בפרמ"ג בא"א ס"ק ט' ס' תרע"ז שכתב כן בפירוש".
ומבואר דנחלק על דרכו של ה'עמק שאלה', דהמחלוקת היא האם יש כלל מצוה בראיית הנרות בנדו"ד, אלא לדבריו של האגרו"מ עולה דזה ודאי שיש מצוה לראות הנרות אע"ג שיצא כבר ידי"ח בעיקר המצוה, ובזה כו"ע מודו, ולא נחלקו אלא האם תיקנו ברכה על מצוה זאת, או שלא תקנו ברכה על מצות הראייה, מכיון שיצא כבר ידי עיקר המצוה.
שאלת המפרשים דהמחבר סותר את דבריו
כדבריו של ה'אגרות משה' מבואר ב'מאמר מרדכי' (סי' תרע"ז ס"ק ד'), דהנה האחרונים נתקשו בדברי המחבר בנדון דידן, דלכאורה יש סתירה בדבריו, דלעיל הובאו דבריו (סי' תרע"ו סעיף ג') אשר מהם עולה דמי שמדליקין עליו בביתו, אינו מברך על הראייה, דז"ל: "מי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו לילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה, מברך".
ואילו להלן (סי' תרע"ז סעיף ג') כתב המחבר: "יש אומרים שאף על פי שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל, מדליק בברכות". וכתב הרמ"א הטעם, 'כי חייב לראות הנרות'. ומבואר שאע"ג שהדליקו עליו בתוך ביתו ויצא ידי הדלקה, צריך לראות את הנרות ואף מברך על ראייתן.
והביא ה'משנה ברורה' (סי' תרע"ז ס"ק י"ד) מדברי הפר"ח והגר"א בזה, וז"ל: "זה סותר לסימן תרע"ו סעיף ג' דסובר שם דכשמדליקין בביתו אין צריך לברך על הראיה. ודין דכאן הוא מן המרדכי, ושם סתם המחבר כשארי פוסקים שחולקים עליו".
ישוב ה'מאמר מרדכי', וראיה מדבריו להאגרו"מ
אבל ה'מאמר מרדכי' כתב דאין כאן סתירה כלל, וז"ל: "צריך לומר דסבירא ליה למרן ז"ל דיש לחלק דשאני התם שהוא במקום ישראל ורואה הנרות, דכיון שפטור מעיקר המצוה במה שהמדליקין עליו בביתו, וא"צ להדליק וגם רואה נרות חברו ולא בעי לאדלוקי כדי לראותם, אין לו לברך על הראיה, כיון שפטור מעיקר המצוה דהיינו ההדלקה.
"ברם הכא במקום שאין שם ישראל ואינו רואה הנרות, אע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, מ"מ חייב הוא לראות הנרות, ומאחר שצריך להדליק כדי לראות הנרות, מדליקן בברכות כיון שהוכרח ונצטוה להדליק".
הרי להדיא מבואר בדבריו דאפילו להשיטות דמי שהדליקו עליו בביתו אינו מברך על הראיה, אבל הא מיהא מודו דהוא צריך לראות הנרות בשביל לקיים מצות ראייה. ולכן, אם הוא נמצא במקום שאין שם נרות ואינו יכול לראותן, אזי מוטל עליו חיוב להדליק נרות, ואחר שנתחייב להדליק נרות, ממילא חייב הוא גם לברך על הדלקתן. ומבואר כשיטת ה''אגרות משה' דוודאי לכו"ע יש מצוה בראיה, ולא נחלקו אלא האם מברכים על הראייה אחרי שיצא עיקר המצוה.
דרכו של ה'אגרות משה' בישוב הסתירה בשו"ע
ה'אגרות משה' (שם) כתב ליישב את הסתירה בשו"ע באופן אחר, וז"ל: "יש לומר דהא שלא מסתבר להב"י טעם תה"ד, עיין בפמ"ג שהוא מטעם שלא מצינו הידור זה בגמ', שידליקו הוא ואשתו בפני עצמן, דכגופו דמיא, וא"כ אין שייך זה אלא ברואה הנרות שההידור הוא רק מצד הדלקה כל אחד בעצמו, בזה לא מצינו שיהיה הידור גם ליחלק הוא מאשתו. אבל באין רואה נרות אשתו, שעתה ודאי יש הידור, דהא לכו"ע יש הידור לראות הנרות, לכן כשאין שם ישראל שעתה ודאי יש הידור לחלק הוא מאשתו ולא תהיה ברכתו לבטלה אף להר"ן דיהיה מהמהדרין, ולכן מאחר שלהמרדכי מוכרח להדליק, פסק שם בב"י כהמרדכי".
והיינו, דאם האדם רואה את הנרות שהדליקו בביתו, נמצא שיצא ידי חובתו הן בעיקר המצוה דהדלקה, והן במצות הראייה, ולכן אינו יכול להחלק להב"י, מכיון שיצא ידי חובתו כבר. אבל אם לא יצא עדיין ידי מצות ראייה, אזי שפיר יכול הוא להדליק בשביל לקיים את מצות ראייה, וכתב האגרו"מ דבכה"ג הדלקתו היא בגדר 'הדלקה של מהדרין'. ולכן בסי' תרע"ו שרואה אצל אחרים את הנרות, לכן אע"ג שלא הדליק בעצמו אלא הדליקו עליו בביתו, אין לו להדליק נרות בברכה, דהלא הוא רואה נ"ח גם בלי הדלקתו. אבל בסי' תרע"ז שאינו רואה נרות אצל אחרים, וכגון שנמצא בין הגויים, שפיר יכול להדליק בברכה, כמו בכל הדלקה דמהדרין, בכדי לקיים מצות ראייה.
וכדברי ה'אגרות משה' הנ"ל בביאור שיטת המרדכי, דהדלקה זו היא מדין הדלקה דמהדרין ולכן מברכין עליה, כן מבואר בדברי הרמ"א בתשובות שהובאו לעיל, דכתב בתו"ד, 'ואפילו לדברי ב"י שכתב אדברי מהרא"י דאין דבריו נראין לו, היינו דוקא במקום שפטור לגמרי ומדליק, אבל במקום שמדליק משום שחייב לראות לדעת המרדכי, פשיטא שמברך דלא גרע ממהדרין'.
סיכום הדברים והנפק"מ העולות משני הדרכים הנ"ל
העולה מכל המבואר עד כה, דהראשונים והפוסקים נחלקו כיצד הדין במי שאינו נמצא בביתו, אבל הדליקו עליו בביתו, האם מברך ברכות שהחיינו ו'שעשה ניסים' כשרואה נרות הדולקים במקומו. בביאור השיטה דעליו לברך נאמרו שני דרכים. הדרך האחת [של הב"ח ודעימיה], דמלבד חיוב ההדלקה המוטלת על כל אדם, עוד יש חיוב נוסף לברך מצד עיצומו של יום. הדרך השניה [של ה'העמק שאלה' ודעימיה], דמלבד חיוב ההדלקה, עוד יש חיוב נוסף של ראיית נרות חנוכה, ומחמת חיוב זה הוא דמברכין ברואה את הנרות.
ונראה פשוט דאליבא דהב"ח מצד אחד, יש חיוב על הגברא להודות, אבל מצד שני, אין לנו מקור לחדש ולומר שיש מצוה לראות נר חנוכה. מאידך גיסא, לדרכו של ה'עמק שאלה' וה'אגרות משה' הנ"ל הוא להיפך, דמצד אחד יש מצוה בראיית נרות חנוכה, אבל מצד שני, אין לנו מקור שיש חיוב לברך הברכות מצד עיצומו של יום.
נפק"מ נוספת לענין מי ששמע הברכות אבל לא ראה הנרות
נפק"מ נוספת עולה משני הביאורים הנ"ל, דכתב המשנ"ב (סי' תרע"ו ס"ק ו'): "יש פוסקים דסברי דאפילו יודע שמדליקין עליו בביתו, כיון דהוא בעצמו אינו מדליק, וגם אינו משתתף עם אחרים בפריטי, צריך לברך על הראיה להודות על הנס וגם לברך אז שהחיינו". וב'שער הציון' (ס"ק י') הוסיף וביאר, וז"ל: "דאילו היה משתתף בפריטי ושומע ברכה מבעל הבית, אפילו אם לא ראה אז הנרות, אינו מחייב לכולי עלמא לברך אחר כך על הראיה, דשומע כעונה, והרי כבר הודה על הנס".
וכתב ב'אשר לשלמה' (סי' כ"ב) דדין זה שכתב השעה"צ דאם נשתתף בפריטי וגם שמע הברכות מבעה"ב, אינו מברך על הראייה, תלוי הוא לכאורה בנדון הנ"ל, מה הוא גדרן של הברכות והאם איכא מצות ראיית הנרות, וז"ל: "לפי מה שכתבנו כל זה רק לשיטת המאירי דסבר דברכת נס וזמן לא הוי על מצות נ"ח, ומה"ט גם כשאין רואה נ"ח צריך לברך על היום, וגם כשהדליקו עליו בביתו חייב, משום דעדיין צריך לברך על עיצומו של יום, ובזה ליכא דינא דנר איש וביתו, בזה כתב שפיר דכל ששמע ברכות מפי בעה"ב, אף שלא ראה נ"ח, מ"מ כל שנתכוין לצאת מדין שומע כעונה, אינו חייב לברך ברכת נס וראיה, כיון דברכות אלו הוי על גוף הנס.
"אבל לשיטת המרדכי דאיכא חיוב ראיה, וסובר דגם אם יצא חובת נ"ח מדין נר איש וביתו, מ"מ איכא מצוה וחיוב דראיה, א"כ אף אם נשתתף בפריטי, אבל כל שלא ראה עדיין, צריך להיות עליו חיוב ראיה, וכשיראה יצטרך לברך".
ומבואר מדבריו דאם הביאור בשיטת הראשונים דמי שהדליקו עליו ויצא ידי הדלקה, מברך על הראיה, דזהו משום שיש חיוב על הגברא להודות, אזי אם שמע הברכות, אפילו שלא ראה הנרות, יצא ידי"ח. אבל אם הביאור בשיטה זו הוא, דמברך על המצוה דראיה, אם כן אפילו שיצא ידי הדלקה, אין בזה לפטור את האדם מלברך על הראיה, אלא עליו לראות את הנרות ולברך על מצוה זו.