סימן ד' - בגדר אכילת כזית בליל ראשון דסוכות האם זו מצות אכילה או ישיבה בסוכה · יג. האם אפשר לאכול לכזית דליל ראשון לחם שנילוש במי פירות
דברי הפמ"ג דאין לאכול כזית דליל ראשון בלחם שנילוש במי פירות
כתב הפמ''ג (סי' תרל''ט א''א ס''ק ט''ו): "יראה לחם הנילוש במי פירות וכדומה, אין יוצא ידי חובה בליל ראשון ושני, דומיא דמצה''. וכפל דבריו להלן (סי' תרמ''ג משב"ז סוף הסימן), וז"ל: "גם יש לומר שלא יעשנה עשירה ממי פירות וכדומה, אף למאן דאמר דקבע סעודה עליה יכול לקדש אריפתא כזה, ומכל שכן כשמקדש על היין, מה שאין כן בליל א' דסוכות אין יוצא ידי חובתו כי אם בפת היוצא במצה ולא בעשירה, ומכל מקום מעט מלח לא הוה עשירה, ובמצה הטעם שמחמם, וצ''ע".
תמיהת האחרונים על דברי הפמ"ג
וכתב בספר 'עיקרי הד''ט' (סי' ל''ב ס''ק י''ד) לתמוה על דברי הפמ"ג: "ואני בער לא זכיתי להבין דבריו, דמה להתם שכן כתיב 'לחם עני', משא''כ בסוכות''. גם בספר 'קצה המטה' על ה'מטה אפרים' (סי' תרכ"ה ס"ק צ''ב) תמה על הפמ''ג, וז"ל: "ולענ''ד צ''ע דמנא ליה זה דצריך פת ממש, ואטו מחויב גם כן לאכול לחם שלא נחמץ יען דרשינן ט''ו ט''ו, אלא כמו שמחויב לאכול בליל פסח פת שניכר שאוכל לשם מצוה, ולכן אינו יוצא במצה עשירה אלא בלחם עני, הוא הדין בלילי סוכות מחויב לאכול פת שיהא ניכר לשם סוכה, אבל בודאי שיוצא בפת הבא בכיסנין לשם סוכה כמו שיוצא לשם יום טוב".
ובשו"ת 'חשב האפוד' (חלק ב' סי' ל') הרבה גם כן לתמוה בדברי הפמ''ג, וז"ל: "הנה הדברים האלה מוקשים מאוד, כי אע''פ דהחיוב של אכילה בסוכה בליל יו''ט א' של סוכות נפקא לן מגזירה שווה ט''ו ט''ו מחג המצות, כדאיתא במס' סוכה דף כ''ז ע''א, מ''מ הפירוש שהאכילה בסוכה היא חיוב בסוכות כמו דאכילת מצה היא חיוב בפסח, אבל לא שיהיה איזה שיווי במהות הנאכל, וכשם שבליל סוכות אין צורך לאכול מצה, ה''ה אין צורך לאכול לחם עני. ודברי הפרמ''ג נפלאים מאד. גם האחרונים לא הביאו דבריו אלה להלכה, וגם לא שמענו מעולם מי שמקפיד לעשות החלות לליל סוכות בלי שמן ובלי ביצים.
"שוב העירני בני הרה''ג מו''ה אפרים נ''י שכן מפורש בר''ן דלא בעינן לחם עוני בליל סוכות, כי בפ''ב דמס' סוכות במתנ' די"ד סעודות וכו', כתב הר''ן וז''ל, לפיכך נראה דמה שחידש הכתוב בליל יו''ט ראשון של פסח דכתיב בערב תאכלו מצות, היינו לחייבו בדין מצה ראויה, דאילו מדין יו''ט יוצא בכל שהוא פת, אפילו במצה עשירה, וביו''ט ראשון של סוכות גמרינן נמי דמחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה, שאילו מדין יו''ט סגי ליה לאכול כביצה אחת חוץ לסוכה, וגמרינן מחג המצות דמחייב לאכול שיעור המחויב לאכול בסוכה, עכ''ל. הנה מפורש יוצא מדברי הר''ן דאע''ג דחייב לאכול מצה בליל פסח, משום דחייב לאכול פת ביו''ט, חידוש שנתחדש בחיוב אכילת מצה דבעינן שתהא המצה לחם עוני, ובסוכות דלא בעינן לחם עוני החידוש הוא בליל יו''ט א' דצריכים לאכול יותר מכביצה, כי מצד יו''ט כביצה חוץ לסוכה סגי, הרי דפירש הר''ן שיחתו דלא בעינן לחם עוני בליל יו''ט של סוכות. וזכינו דמה שנהוג עלמא שלא להקפיד על לחם עוני בליל סוכות מקורם איתן מדברי הר''ן, ונראה שהפרמ''ג עצמו הרגיש בקושי שיש בדבר, ולכן כתב בסיום דבריו וצ''ע", עכ''ל ה'חשב האפוד'.
דברי ה'שרגא המאיר' בישוב הפמ"ג
בשו''ת 'שרגא המאיר' (חלק ד' סי' ס"ו) הביא דברי ה'קצה המטה' הנ"ל, וכתב לישב את דברי הפמ''ג, וז"ל: "פלא למה לא זכר דברי תורת כהנים בפרשת אמור (פרשה ט' פרק י''א פיסקא ב') שכתב, ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות, יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה. והלא דין הוא, מה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה, זה שטעון סוכה אינו דין טעון מצה, ת''ל 'זה', חג המצות טעון מצה, ואין חג הסוכות טעון מצה, עכ''ל התו"כ. הרי שאי לאו ה'זה' היה טעון מצה ג"כ בסוכה, רק גזה"כ שאינו טעון מצה, אבל שאר דין פת בעינן כמו במצה מכח הגז''ש של ט''ו ט''ו, שהוא גז''ש גמורה, וא''כ דברי הפרמ''ג הם יוצאים מהתו"כ". ובודאי דיש לדון בדבריו, דאין לנו ראיה כלל מהתו"כ, כי אחר שנתמעט סוכה מדינא דאכילת מצה, תו אין צריך כלל דיני פת כמו במצה, אלא כל פת כשרה.
ובעיקר מחלוקת הפוסקים בזה, בהשקפה ראשונה יש לדון כי גם היא תלויה בחקירה הנ"ל, דאי נימא דאיכא דינא דאכילה ממש, כמו באכילת מצה, וזהו אשר למדנו בגז"ש מפסח, אזי יש מקום לדון דאולי צריך אכילה כמצה ממש, ויש מקום לדברי הפמ"ג. אבל אי נימא דהמצוה בסוכה היא הישיבה ולא עצם האכילה, אם כן קשה לומר דפת עשירה אינה מועילה לקיים דינא דישיבה בסוכה, על דרך כל אשר נתבאר לעיל בכמה נדונים הקרובים לזה. ברם, גם אי נימא דהוי מצות אכילה ממש, עדיין אין זה מחייב כלל לומר כהפמ"ג, וכדטענו האחרונים הנ"ל, דלענין זה אין אנו למדים הדינים ממצה.
סימן ה' - בדיני וגדרי ברכת 'לישב בסוכה' והאם יכול אדם להגביל ברכתו עד לזמן או מעשה מסוים