סימן ד' - בגדר אכילת כזית בליל ראשון דסוכות האם זו מצות אכילה או ישיבה בסוכה · ז. האם אפשר לאכול כזית פת בלילה ראשון יחד עם מאכל אחר
דעת הצל"ח דמותר לאכול כזית דליל ט"ו עם מיני מתיקה
כתב הצל''ח (פסחים דף ק"ח ע"א), וז"ל: "שאני רב ששת דאיסטניס הוה דאי טעים בצפרא מידי לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא. ויש לדקדק א''כ למה לא התענה רב ששת גם בכל ערב סוכות, שהרי גם בליל סוכות חייב לאכול כזית פת מדאוריתא. ונראה לי דודאי רווחא לבסימא שכיח, ובסוכות יכול לאכול הכזית פת מתובל בתבלין ובמיני מתיקה, אבל מצה שמצריך לאוכלו כמות שהוא, שהרי אסור לבטל טעם מצה, ולכך אי הוה טעים בצפרא, לאורתא לא הוה מהני ליה מיכלא, היינו המצה. ולפי זה מה שרצה המהרי''ל לאסור בערב סוכות לאכול בחצות ואילך, כמו בערב פסח, והביאו רמ"א בסי' תרל''ט סע' ג' בהגה''ה, ולפי מה שכתבתי אין הנידון דומה לראיה".
למדנו אגב אורחא מתוך דברי הצל"ח חידוש לדינא, דאע"ג שלגבי מצה מבואר להדיא בגמרא שצריך לאכול המצה ללא שום דבר נוסף, בכדי שלא יבטל את הטעם של המצה, בסוכות ליכא להאי דינא, שפיר אפשר לאכול כזית הפת שאוכלים בלילה ראשון של סוכות ביחד עם תבלין ומיני מתיקה. ומבואר מהצל"ח שהיה הדבר פשוט לו, אבל לא ביאר הצל"ח טעם הדבר לחלק בין מצה לסוכה.
דעת ה'יד אליהו' דאסור לאכול כזית דליל ט"ו עם מיני מתיקה
והנה, האי מילתא דהוה פשיטא ליה להצל"ח להיתר, כתב ב'יד אליהו' (סי' כ''ג) לאיסורא, ונחלק בזה על הצל"ח, וגם דחה ראייתו מרב ששת, וז"ל: "נראה לי דין חדש דהכזית פת דמחויבין לאכול בליל א' של סוכות, חייב לאכול פת בפני עצמו, בלי שום עירוב דבר אחר, דומיא דמצה, כיון דגמרינן חמישה עשר מחג המצות, עיין תוס' סוכה דף כ''ז, והנה עיין בספר צל"ח למסכת פסחים דף ק"ח שכתב דיוצאים אפילו אם אכל עם שארי מאכלים, וראייתו מהא דרב ששת דפסחא יתיב בתעניתא כל מעלי יומא, ואמאי לא התענה גם במעלי יומא דסוכות, ע''ש.
"ולפענ''ד אין כאן קושיא כלל, על פי מאי דאמרינן שם דף ק''ט בפסחים, חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל התינוקות כדי שלא יישנו, ור''ע נמי מעולם לא אמר הגיע זמן עת לעמוד מבהמ''ד חוץ מע''פ, ואם כן יש לומר, דבמעלי יומא דסוכות לא היה צריך להתענות ואפילו אם לא יהיה רעב קודם חצות הלילה, יאכל בסוכה אחר חצות הלילה. אבל מצה צריך לאכול בתחילת הערב, דהא חוטפין מצה בשביל התינוקות, וכן ר''ע אמר בערב פסח הגיע עת לעמוד כו', וזה פשוט''.
י"א דעדיף לאכול כזית דליל ט"ו עם מיני מתיקה
הרי לפנינו מחלוקת הפוסקים, דעת הצל"ח דמותר לאכול כזית דסוכה עם שאר דברים, ודעת ה'יד אליהו' דאסור. ובספר 'הליכות שלמה' (פרק תשיעי 'דבר הלכה' אות ז') תמה בזה על ה'יד עליהו', והוסיף וכתב כי "אדרבא נראה שכשאוכל עם דבש וכדומה, יש בזה הידור, דעל ידי זה הוי אכילה דשמחה, ואית ביה חיבוב מצוה ושמחת יו''ט, והיו גדולי תורה שנהגו כן מטעם זה. ומיהו אי משום הא יש עצה לאכול ב' כזיתים, כזית אחד פת לבד, וכזית אחד עם דבש. ואם ירצה לעשות כן נראה דכיון דבאכילת כזית אחד הרי יצא כבר ידי חובתו, לכן טוב יותר שיאכל כזית ראשון עם דבש וכדומה, כדי שיהיה מן המובחר, ואח''כ יוסיף לאכול עוד כזית לצאת גם דעת היד אליהו דס''ל דלא יצא באכילה ראשונה". וצריך לעמוד על המחקר במאי תליא מחלוקת זו של הפוסקים.
ביאור הגר"ח במאי פליגי הני אחרונים
ויש לעמוד על ביאורם של דברים על פי הנמסר בענין זה בשמו של הגר"ח מבריסק זצ"ל (עיין 'אסופות רבינו חיים הלוי', סוכה סי' ו'), וז"ל: "ביסוד זה תירץ מרן הגר''ח זצ''ל את קושית אחיו הגר''מ על בעיית הירושלמי בפרקין ה''ז אם יוצא ידי חובתו בליל הראשון דחג במיני תרגימא, ושאל הגר''מ הרי במיני תרגימא מעורבים חמישה מיני דגן, ואיתא בגמ' פסחים דף קט''ו ע''א דאם אוכל כזית מצה דאוריתא ודבר אחר כגון מרור דרבנן, דאתי אכילת רשות ומבטל את אכילת המצה שהיא מדאוריתא, ואם כן הכי נמי ליתי האכילת רשות ויבטל את האכילת מצוה, ולא יצא ידי חובתו במיני תרגימא.
"והשיב לו מרן הגר''ח שמצות אכילה בסוכה בלילה הראשון אינה חלות שם מצות אכילה, כמו אכילת מצה בלילי פסח, אלא דעיקר חיוב המצוה היא קיום ישיבת סוכה, אולם דילפינן מג''ש דט''ו ט''ו דמצות ישיבת סוכה מתקיימת על ידי אכילת כזית פת, ולכן דוקא היכא שיש חלות מצות אכילה, דהיינו אכילת חפצא של מצוה, כגון אכילת מצה, יש דין של ביטול, שאכילת הרשות מבטלת את אכילת המצוה. אבל בסוכות שעיקר המצוה היא ישיבה בסוכה, אלא שיש דין שהישיבה יקיים על ידי אכילת כזית, בזה אין דין שאכילת הרשות תבטל את אכילת המצוה''.
ומבואר מדברי הגר"ח מבריסק זצ"ל דמכיון שבסוכה לא נאמרה מצוה של אכילה, אלא המצוה היא הישיבה בסוכה, ומקיימים זאת ע''י קביעות של אכילה, לכן לא נאמרה ההלכה שצריך לאכול האכילה של מצוה בלא צירוף דבר של היתר. ובזה מתבארת היטב דעת הצל''ח. ובביאור דעת ה'יד אליהו' יש ללמוד מהא דהובא בשמו של הגרש''ז אויערבך זצ"ל בספר 'נשמת אברהם' (חלק א' סי' תרל''ט ס"ק ה'), וז''ל: "עיקר הלימוד של ט''ו ט''ו מחג המצות הוא רק על קיום מצות ישיבה בסוכה ע''י אכילת דגן. ואף שאחרונים חקרו בזה דאולי זה ממש דומה לכזית מצה, מ''מ למעשה יודע אני שיש לגדולי תורה שכיבדו את הכזית הראשון לאכול דוקא עם דבש או עם מעט ליפתן טוב כדי להנות ביותר''.
ונראה מדברים אלו דה'יד אליהו' סבר כפי שכתב בתו"ד הנ"ל, דמכיון דילפינן גז"ש מחג המצות, צריך לקיים דינא דכזית בסוכה כמו דינא דכזית מצה. והנה אי ננקוט דגם בסוכה הוי מצות אכילה, אתי שפיר הדבר ברווחא, ויעלה על פי זה דמחלוקת הצל"ח וה'יד אליהו' תליא בחקירת האחרונים הנ"ל. אכן יש לדון ולומר כי גם אם בסוכות המצוה היא הישיבה בסוכה, אעפ"כ מכיון שלמדנו דצריך לקיים הישיבה בסוכה בלילה ראשון על ידי אכילה דוקא, ממילא אכילה זו צריכה להיות אכילה של מצוה בלבד, בלי לצרף אליה דבר שאינו חיוב מכח המצוה.