לשמוע בלמודים· רבי יצחק אליהו לנדא
מסכת שקלים
בעזר החונן דעת להבין חמורים וקלים אחל לבאר חידושי מסכת שקלים
דף ח' פתחיה זה מרדכי ולמה נקרא שמו פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן בשבעים לשון לכאורה סיום המאמר ודורשן בשבעים לשון מיותר דמה שהיה פותח בדברים דיו לשם פתחיה והכונה עפ"י דאיתא במ"ר דגבריאל למד ליוסף שבעים לשון והיה שוכח עד שהוסיף לו אות ה' שנאמר עדות ביהוסף שמו יעו"ש הרי כשהוסיף לו ה' ונתאחד בו שם יה והוא השם אשר ביה ה' צור עולמים שנברא בו העולם הכלול משבעים לשון ועי"ז היה מכיר בשבעים לשון. נמצא דלטעם שהיה פותח בדברים ודורשן ראוי להיות שמו פתח ולמה נקרא פתחיה אלא לפי שהיה פותח ודורשן בשבעים לשון המתיחס לשם יה לכן נקרא פתחיה וכולל עוד דאיתא בזוה"ק פ' ויקהל ד' ר"ז לסטר צפון אית ממנא אחרא פתחיה שמיה וכו' וכל מאן דמצלי צלותא על בעלי דבבו דעקו להון וכו' פתחי ואמרו מרי ירמי שנאך לקדמך יעו"ש הרי דשם פתחיה מתיחס לנצח השונא לכן נקרא מרדכי בשם פתחיה לנצח בזה השם את המן אויבו:
דף ח' מאן דאמר רחמנא ותרן לותרן בני מיעיא הכונה דשלימות הבריאה היא שלא יאכל האדם נהמא דכסופא וכאשר אומר דרחמנא ותרן כל מה שנותן ומשפיע בעולם אינו מה שמגיע לאדם בשכרו רק מתנת חנם דרך ויתור א"כ יותרו מעוהי גם מה שמיעיו אוכלים הוא רק מצד הויתור א"כ אוכל נהמא דכסופא ובטל תכלית הבריאה ובמס' ב"ק ד"נ הגיר' יותרו חייו ג"כ הכונה כפי שבארנו אחרי שהכל דרך ויתור למותר הוא חייו לחיות דרך ויתור בנהמא דכסופא:
מוראו של בו"ד על הרחוקים יותר מעל הקרובים ומוראו של הקב"ה על הקרובים יותר מעל הרחוקים תכונת המורא הוא בענין המובדל ממנו במעלה או במוחש דאיש המדיני מתירא מן הגדול ממנו בהיות הגדול והנכבד מובדל מתכונתו וכן החלש מתירא מן הגבור מצד גבורתו המובדלת מתכונתו לכן בהיות האדם ברחוק הימנו ומצייר בנפשו עוצם ממשלת הגדול ונכבד ממנו ורב כח הגבור הוא מתמלא יראה ופחד אך בהתקרבו אליו בהיותו מאנשי ביתו ורואה דיש בו גם השתוות לכל אדם באיברי גופו ובעניני גופו מאכילה ושתיה ושינה וכאלה אין פחדו גדול כל כך מאשר הוא מרחוק היפך מזה אצל הבורא כביכול עצמות כבודו ית' מובדל ומופרש מכל עולמות הנמצאות ועי"ז פחד הדר גאונו ומוראו על צבא מעלה הנצבים עליו גדול במאוד כי המה בהיותם קרובים אליו מכירים העלם הבדלו לאין חקר אך בעולם השפל הרחוקים ורואים השגחתו יתברך עליהם בכל עניני הגשמים המתיחסים לב"א נדמה להם דיש לו כביכול איזה השתוות כל דהו למעשה ב"א ועי"ז מתמעטת מוראם מאשר הוא בצבא מרום לכן אצל בו"ד מוראו על הרחוקים יותר ואצל הבוי"ת מוראו על הקרובים יותר:
דף י' תורה שנתנה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה ובמדרש איתא עורה של אש לבנה כתובה באש שחורה והוא היפך מן המאמר שלפנינו יתכן דמראה הלובן הוא פיזור הראות שאין העין יכול לקלוט אותו יפה ולכן האויר בהיותו עצם זוהר הלובן אין העין שולט בו לראותו והנה בתכונת התורה יש בה שתי מדרגות כשהיתה במרום אצל הקב"ה היה זהרה עצום מאוד שהגביר זוהר פנימיותה יותר מהתגלות החיצוניות שבה זהו אש לבנה הוא זוהר פנימיותה חרות על אש שחורה הוא החיצוניות שהיה ניכר פנימיותה וכן ניתנה למרע"ה שהיתה השגתו במ"ט שערי בינה אבל כשנצרך להורידה למטה ואצלינו מתגלה חיצוניות התורה יותר מפנימיותה נתהפך הדבר שנכתבה באש שחורה החיצוניות על העור של אש לבנה הפנימיות:
דף ט"ו עתיד הקב"ה לעשות עטרה בראש כל צדיק. בדו"ש בארנו תכונת עטרה מרמז על נצחיות ועל ענין בלתי גבולי יעו"ש ולעתיד ינתן לצדיקים ממשלה נצחית בלתי גבולי זהו שעתיד לעשות עטרה בראש כל צדיק:
ירושלמי ר' קריספא בשם ריב"ח איברי נבלה לוקין עליהן משום נבלה מתניתין אמרה כן איברי נבלה וחתיכות מותרות חתיכות מותרות לא ממש ודכותיה איברים נבלות לוקין עליהם משום נבלה ומפרש בתקלין חדתין דדייק ממתני' דאמר חתיכות מותרות היינו מותרות ממש ה"נ איברים נבלות נבלות ממש וסתמא דסוגיין כלוי דמסכ' חולין דס"ל דמותרים ממש יעו"ש ולכאורה מצי אתיא הסוגיא גם לרב דס"ל מותרות לא ממש רק דאין לוקין עליהם ודכותיה איברים נבלות היינו נבלות ממש ללקות עליהם והכי מפורש בחולין דף צ"ה יעו"ש בפרש"י ויהי' פירוש חתיכות מותרות לא ממש בניחותא דאין מותרות דאין לוקין עליהם ודכותיה איברים נבלות ללקות עליהם :