לשמוע בלמודים· רבי יצחק אליהו לנדא
מסכת מועד קטן
ד' ה' כל השם אורחותיו בעה"ז זוכה ורואה בישועתו של הב"ה שנ' ושם דרך אל תיקרי ושם דרך אלא ושם. עי' במפ' שהעירו אחרי שנאמר בפסוק ושם דרך הי' מהראוי לומר כל השם דרכיו והוא אומר כל השם אורחותיו ויתכן עפ"י דאיתא בזוה"ק פ' ויקהל ד' רט"ו לצדיקים קרוי אורח בגין דצדיקיא עבדו חדתא בההיא אתר בכמה מילין עלאין דרך איהו פתוח לכולא וכתשין ביה כל מאן דבעי אפילו חייבין יעו"ש הרי דשלימות הצדיקים ללכת באורח היינו לחדש שלימות זהו כל השם אורחותיו שמשים ארחות חדשות בשלימות רואה בישועתו של הב"ה שיעלה בידו לקיים אותן השלימות שנ' ושם דרך דיש בו שתי משמעות האחת ששם א"ע ללכת בדרך העשויה השני ושם דרך שהוא משים דרך חדש שיקרא אורח זהו א"ת ושם דרך ששם מהלכו לדרך אלא ושם דרך שמשים דרך חדש:
ובענין זה יתכן לבאר במדרש שוח"ט הורני ה' דרך חוקיך מהו דרך עשה לפני דרך הכונה דדרך איהו פתוח לכולא וניכר לכל עובר וכאן נ' הורני ה' דרך שיראהו הדרך והלא הדרך א"צ להורות שהוא ניכר לכל אלא הכונה עשה לפני דרך שיתקן הדרך שאוכל ללכת בו מישרים:
ד' ו' עד שיהא שם זקן או תלמיד וכו' ש"מ צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיא. לפי שאמר זקן הוא ת"ח או תלמיד שהוא צורבא מרבנן מזה מוכח דצורבא מרבנן דאיכא במתא אע"ג שאינו ת"ח גדול רק במתא לפי ערך אנשי העיר הוא צורבא מרבנן עליה רמיא מילי דמתא:
דף ט' דתזרע ולא תחצד וכו' אלא צעורי צערי לי וכו' עי' במס' ויתכן עפ"י מה דאמרו בברכות חלמא טבא חדותא מסתייה וענין זה אינו דוקא בחלום אלא אף אם נגזר על אדם שיתענג באיזה טובה. ונודע לו מזה ומתענג מהשמועה טובה יתכן דחדותא מסתייה שלא תבא עליו הטובה לפי שנתקיימה בו הגזירה בזה עצמו שהתענג מהשמועה טובה לכן חששו כשיברכו אותו בברכה מפורשת והוא יודע שברכתם מתקיימת שהרי רשב"י שלח ליה דליברכוהו וישמח על הברכה ואז יתכן אשר חדותא מסתייה ולא יתקיימו הברכות לכן ברכו אותו בלשון קללה שלא ישמח בהן רק יצטער ע"ז כמו שאמר צעורי צערו לי ואז יתקיימו הברכות דאף שרשב"י פתר ליה דכולהו ברכתא נינהו עכ"ז לבו יתקפו ולא ישמח בהן:
ואפילו עומדת על קבורתה עי' במפ' ויתכן קבורתה היינו סנסני חמרה כדאיתא בשבת קנ"ו פסק קיבורא בשיניה והכונה אפילו היא זקינה שאינה יכולה לעמוד על רגליה רק עומדת נשען על קבורתה הייינו סנסני תמרה שמכבדת בהן הבית עכ"ז רהטא לקל טבלא ויתכן עוד דאות ק' בא תמורת ג' כאילו נכתב על גבורתה היינו שהגיעה לשמונים ויתכן דמלת על הוא לשון סמוך והכונה שהיא סמוך לקבורתה מגודל חלישותה וזקנותה:
מעוות לא יוכל לתקון זה ת"ח הפורש מה"ת דבהיותו ת"ח הכיר נעימות התורה ואעפי"כ פירש ממנה וע"כ נזרקה בו דעת מינות ואמרו חז"ל שאני מינות דמשכא א"כ אין שום סבה בעולם שיחזור לתורתו:
ד' י' הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן כו' שהייה לזבוני' וזבניה בתריסר אלפי מה שהיתה הברכה כפולה יתכן ע"ד שנ' איש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' שתהא ברכת ה' כפי ערך מתנת ידו היינו ברכה כפולה ממתנת ידו:
ד' י"ד תו' ד"ה שאין לו אלא חלק אחד וכו' וא"ת וכו' הא יכול לכבס קודם המועד וכו' ויתכן דלכאורה מאי אהני ליה מה שמכבסו במועד הא איתא בפסחים ד' קי"ב דאם לא נטרי ליה תמניא יומין אחר הכיבוס ללובשה קשה לדבר אחר א"כ אין יכול ללובשה במועד וצ"ל דהא דקשה לד"א אינו תיכף ביום שלובשה רק כאשר יהי' לבוש ימים במספר יהי' קשה לד"א ובזה מיושב קושית התו' דאם הי' כובסה קודם המועד והי' לובשה כל ומי המועד שמנה ימים רצופים אז הי' קשה לו לד"א לכן כובסה במועד ואז יהי' לבוש בה רק ימים מועטים עד עבור המועד לא יהי' קשה לו לד"א בימים מועטים:
ט"ו ע"ב אלמלי אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו וכו' ולמה נקרא שמו כושי וכו' מה כושי משונה בעורו אף שאול וכו' בדרושים בארנו דכת הכובשים את טבעם שמצד טבעם נוטים להרע והמה כובשים יצר טבעם להיטיב הוא גדול יותר מאוד מן כת המעולים שעושים הטוב מצד הטבע וזהו עצמו ההבדל שהי' בין שאול ודוד דשאול היה מכת המעולים ע"ד שנ' בן שנה שאול במלכו שהי' נקי מחטא כבן שנה שאין בו שום חטא מצד טבעו ודוד הי' מכת הכובשים ע"ד שנ' והוא אדמוני ולכן נקרא בתואר כושי דכושי משונה בעורו מצד תולדתו זהו אלמלי אתה שאול מכת המעולה והוא דוד שהי' צדיק נקי מחטא מכת הכובשים הייתי מאבד דוד מפני שאול לפי שמעשיו גדולים ממעשיך וזהו עצמו בסמוך וכי כושית שמה והלא צפורה שמה ולמה נקרא שמה כושית שהיתה משונה במעשיה הטובים ובמראה מכל הנשים דצפירה היתה ג"כ מכת המעולים בטבעה ובארנו בפ' תשא דמרע"ה הי' מכת הכובשים יעו"ש זהו ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות הכושית אשר לקח דיתכן דלכן פירש ממנה לפי שמעלתו גדול יותר ממנה שהוא מן הכובשים והיא מן המעולים לזה חזרו ואמרו הלא אשה כושית לקח בעת שלקח אותה ידע תכונתה שהיא מן המעולים שמשונה במע"ט ככושית א"כ מדוע לקח אותה אם מעלתו גדול הימנה:
אני מושל באדם ומי מושל בי צדיק וכו' מי מושל באדם צדיק וכו' הבדל הדעות בזה עפ"י שמצינו בענין העגל שאמר הב"ה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם ויחל משה וגו' ואח"ז נ' חגרו איש חרבו וגו' ואכפרה בעד חטאתכם הרי שיש בזה שני אופנים האחד שהב"ה גזר ואכלם ומשה ביטל הגזירה זהו אני מושל באדם וגוזר גזירה וצדיק מבטלה אופן השני שעשה משה משפט באדם ועי"ז ביטל הגזירה וכפר בעד חטאתם זהו מי מושל באדם צדיק דמשה משל והרג החייבים ועי"ז ביטל הגזירה:
תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה לכאורה אין זה כמוני שהרי כחו גדול שיכול לבטל כח גזירה של מעלה ויתכן דהוראת כמוני הוא לשון אריבה וארב לו תרגומו ויכמון ליה והכונה תהי' כמוני אורב המשתדל לנצח לזולתו כן אנוכי גוזר ואתה כמוני האורב לבטל גזירתי:
ראש לשלשה אבותי עי' במ"פי ויתכן דשלימות האבות הי' מדת אברהם בחסד ומדת יצחק בעבודה ומדת יעקב בתורה ודוד הי' כולל שלשה המדות יחד כמאמר חז"ל שאמר דוד ואני חצות לילה אקום וכו' זהו תורה ידי מלוכלכות בשפיר וכו' זהו עבודה אני נמלך במפיבושת רבי זהו ג"ח:
אם הרב דומה למלאך וכו' עי' במפ' ויתכן דתכונת המלאך שאינו שואל וחוקר שום טעם על המצוה שמצוים אותו דלכן נקראים גבורי כח עושי דברו וזהו עצמו דרך התורה לבל לעורר ספיקות בהחוקים רק לקיימן מצד המצוה זהו אם הרב דומה למלך שאין מעורר על המצות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו שמעורר ספיקות כמכחישי התורה אל יבקשו תורה מפיהו:
ד' י"ח אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי כפי הנראה דוקא תרי ולא יותר והטעם דכשיש לו תרי ומטנפי ומכבס האחד וכשהוא מטנף לובש השני ואז מכבס הראשון דמטנף אך לפי מה דאיתא בפסחים ד' קי"ב מאן דחוור לבושיה ולא נטיר לה תמניא יומין והדר לביש לה בריין כנים וקשין לדבר אחר יעו"ש א"כ כשטינף האחד ולבש השני ויטנף לא יכול לכבס הראשון ללובשו ביו"ט דלית ביה תמניא יומין מיום שהפשיטו וליכא למימר דהש"ס וו לא חש לזה דאל"ה כשאין לו רק חלוק אחד היאך מכבס שלא יהי' שמנה ימים די"ל דהתם באין ברירה לא חש למה דקשה לדבר אחר אך כאן שהתירו לו תרי חשו לזה דאל"כ די לו באחד. א"כ גם תרי לא סגי ליה ויתכן דבאמת לא חש לזה ומה שהתירו לו תרי היינו חד ליו"ט ראשון וחד ליו"ט שני כמ"ש התו' ד' י"ד ד"ה שאין יעו"ש ועי' מה שבארנו בזה בתו' ד"ה שאין לו חלק אחד יעו"ש:
ד' ט"ו מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו וכו' ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין ארונו לכאורה אין מובן פשטי במאמר ללמדך וכו' דהא אמר בפירוש שאם מת בנידויו ב"ד סוקלין ארונו ויתכן דבא להודיענו התועלת מזה שב"ד סוקלין ארונו דבזה מלמד לכל הרואים שכל המתנדה ב"ד סוקלין ארונו והוא בזיון לכן ישתדל כל מנודה שיתירו לו נידויו שלא יבוא לידי בזיון כשימות בנידויו:
ד' נ"ז זימנא בתר זימנא דכ' קראו שם פרעה מ"מ שאון העביר המועד עפרש"י ז"ל ולא ידעתי מנ"ל דקרא מיירי בתרי זימנא דילמא הי' שם רק חד זימנא ויתכן דדייק מכפל קראו שאון מרמז דהי' שמה שתי זימנות:
ד' כ"א אם בשביל עקיבה באתם הרי כמה עקיבה בשוק מאמר בשביל עקיבה באתם אין לו מובן פשטי דמה יתרון לשם עקיבה אשר בשבילו יבואו ויתכן עפ"י דאיתא באו"ז שנסתפק לו איך לכתוב בא' או בה' והראו לו בחלום אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת עקיבה בה' יעו"ש הרי דשם עקיבה יש לו התיחסות השלימות שהוא אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כולל שמו זהו שאמר להם אם בשביל עקיבה דמורה השם על השלימות באתם הלא כמה עקיבה איכא בשוק:
ד' כ"ה ועמו ספר מלחמות פרש"י זה רב המנונא ויתכן דקרי ליה לרב המנונא ספר מלחמות לפי שהי' מנצח תמיד לחביריו במס' ברכות א"ל רב חסדא מאן יהיב נגרי דפרזלא ונשמעינך ובמס' קדושין אמרו עליו שאתה מחכים את רבך וזהו שאמרו לקמן כשמת רב המנונא נחית כיפי דברדא מרקיעא דזהו ענין נצוח מלחמה ע"ד שנ' וה' הוריד משמים אבנים גדולות:
קאת וקיפוד הוכפלו לראות בשוד ושבר הבא משנער. קאת וקיפוד המה עופות השוכנים במדבר ובמקומות החריבות והשוממות ע"ד שנ' בישעי' מדור לדור תחרב וירשוה קאת וקפוד לכן כאשר נחרב העולם והיא שממה במיתת הצדיקים הוכפלו לבוא קאת וקיפוד רבות לראות בשוד ושבר של חורבן הבא משנער:
קצף על עולמו וחמס נפשות ושמח בהם ככלה חדשה מיתת הצדיקים יתכן או מצד רעת העולם ע"ד שנ' באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק או מצד כי חפץ הב"ה להשתעשע בהם מצד שלימות מעשיהם והנה נפשות הצדיקים אצילות מתחת כסא כבודו ית' והי' משתעשע בהם כביכול קודם שנבראו אך כעת כאשר הרבו שלימות צדקתם בעולם נתוסף בהם שלימות חדשה זהו קצף על עולמו ונאספו הצדיקים מפני הרעה גם חמד נפשות שלהם שיבואו אליו יען שמח בהם ככלה חדשה ע"י שלימות צדקתם שהרבו בעולם:
שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק בדו"ש בארנו דהצדיקים מכנים מיתתם בשם ביאה והרשעים מכנים בשם הליכה ובארנו כמו כן הוראת ששון הוא על שמחה הבלתי מסתפקת והוראת שמחה הוא על שמחה המסתפקת ושלימות העבודה להיות סור מרע לבל לעבור על הל"ת ולעשות טוב לקיים מ"ע והנה במניעת עשיית הרע אין בזה שלימות התוספת אך בענין עשיית הטוב אין לזה קץ וגבול שיכולים להוסיף שלימותם בכל עת זהו הב"ה שש שמחה הבלתי מסתפקת ושמח שמחה המסתפקת בבוא אליו נפש בתכונת ביאה כמשפט הצדיקים והנפש הוא נקי מכל רע ע"ז שמח הב"ה ובהיותו צדיק להיטיב ע"ז שש וחפץ שיעשו עוד שלימות מעולה מזה:
תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר מליצת הניעו ראש הכונה דשלימות ושבח התמר הוא כדאיתא במ"ר דאין בו שום פסולת ומכוון לבו למעלה ובזה מתפארים התמרים אך שבח זה היא להם מכח יצירת הטבע לא מצידם אבל הצדיק שיש לו יצה"ר ועוד סיבות הזמן המונעות אותו משלמות והוא מתעצם בהשתדלות כחו להשלים צדקו בלי שום חסרון כחו ושבחו גדול יתר מאוד משבח התמרים זהו תמרים שיש להם השבחים האמורים הניעו ראש להתפלא על צדיק כתמר שיש לו השבח שלהם מצד השתדלותו:
ההוא יומא מאי קאמרת מליצת ההוא יומא הכונה דאבידת איזה כלי וכדומה אינו ניכר הפסד העדרו תיכף ביום אבידתו רק לאחר זמן כשנצרכין לתשמישו של הכלי ולא נמצא אז מכירין חסרון העדרו וכמו כן בהעדר הת"ח אין ניכר העדרו ביום מותו רק אח"ז כשצריכין לחכמתו ללמוד ממנו או להוראה ואינו אז מרגישים העדרו זהו ששאלו ההוא יומא ביום מותו מאי קאמרת דאז לא ניכר עדיין ההעדר והשיב לו דיאמר אם בארזים וכו' לויתן וכו' בנחל שוטף וכו' רב אשי הוה קשיש טובא והוא לאות על חוזק תכונת גופו והי' עשיר גדול כמאמר חז"ל מימות רבי עד רב אשי לא הי' תורה וגדולה במקום אחד והוא סידר ים התלמוד זהו שאמר שבאותו יום לא יזכיר הפסד ההעדר רק יזכיר לקחת מוסר ממותו אם בארזים נפלה שלהבת אם המות שולט באיש הגבור כארז באיתן כחו דקשיש טובא מה יעשו אזובי קיר החלשים ובענין העושר אם לויתן שנ' בו ירפד חרוץ עלי טיט דמקום רפידתו של זהב כדאיתא בילקוט שלטה בו חכה מה יעשו דגי רקק המה העניים ובענין תורתו אם בנחל שוטף ים התלמוד נפלה חכה להמיתו מה יעשו גבים קטנים ת"ח הקטנים:
וכולל עוד דשלימות האדם הוא בשני דברים בתורה ובמצוה ועשיית המצוה הוא בשני אופנים כת הכובשים וכת המעולים ורצה רב אשי לדעת כמה כחו גדול בעיני מכיריו לכן שאלו ההוא יומא מאי קאמרת ובר קיפוק ביודעו כי הוא שלם בתורה ובמצוה יחד אך לא ידע אם הוא מכת המעולים או מהכובשים כללם יחד אם בארזים הוא כח החזק בטבעו מצד המעולים לויתן הוא דג החלש בטבעו והוא מתגבר מכת הכובשים אם בנחל שוטף הוא ים התלמוד:
א"ל ח"ו דשלהבת וחכה בצדיקים וכו' דשלהבת הוא מקרה רעה שמיימית וחכה היא צידה במקרה ארצי ולצדיקים אין שולט שום מקרה להרע להם דהצדיקים אין מתים רק לרצונם כפי שבארנו במיתת אהרן יעו"ש וכולל עוד דשלהבת היא רעה הבאה מחוץ ממנו שלא מדעתו וחכה היא רעה הבאה מדעתו שהניצוד בא לשם בשביל לאכול למלא תאותו וניצוד שמה וכן יש שני מיני מיתה האחת שהצדיק נתפס באיזה סבה שחוץ ממנו השני שמת בעונו במיתת עצמו וח"ו שיהי' אלה לצדיקים כמוהם:
אלא מאי אמרת בכו לאבלים וכו' דגם אותו יום עצמו ניכר הפסד ההעדר של המת שהיא אבידת כל הרכוש שמרגיש האדם ביום האבידה עצמה:
חליש דעתיה עלייהו דגם מאמר ר"א דאמר ולא לאבידה לא הוכשר בעיניו דהצדיק איננו נאבד כמאמר חז"ל הצדיק אבד לדורו אבד כונתו דאצל הצדיק נחשב שהוא אבד את הדור דבהיותו בחיים הי' מזכה את הדור בשלימות ובמותו אבד זה אבל לא שהוא נחשב אבידה:
אתהפך כרעייהו הצדיק הוא יסוד עולם שעליו עומד העולם והוא כמו הכרעים שהמה יסוד הגוף וכאשר המה לא כוונו אל נכון תכונת הצדיק שהוא יסוד עולם אתהפך כרעייהו שהוא יסוד הגוף:
באו רוב שלישית במים זכור ברית ורחם תעינו מאחריך כאשה מבעלה אל תזניחנו באות ועשה עמנו אות כמי מרה. כד אתי דגלת ובעי למשטפה התפלל באו רוב שלישית המה ישראל במים הבאים לשוטפם כמו מי המבול לכן זכור ברית שנ' בפ' נח והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול וגו' ועל אשר חטאנו לפניך ותעינו כאשה מבעלה אל תזניחנו באות שנ' ושמרו ב"י את השבת אות היא לעולם דשבת הוא זווגם של ישראל ונאמר בזה אות היא לעולם שלא יתבטל האות של הזווג לעולם לכן אל חזניחנו והוסיף עוד לבקש שיתהפכו הזדונות לזכיות היינו עשה עמנו אות כמי מרה שנהפכו מים המרים למתוק:
שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו בעת שמחתו נאנח בעת חנינתו אבד חנינו. הכונה דמה שמת ר' חנין בלידת בנו הוא לפי הנגזר על ר' חנן שלא יהי' לו בן אך אפיש ברחמי שיוליד בן עכ"ז לא נתבטלה הגזרה שמת בלידת בנו א"כ לא הוה ליה בני בחייו ולפי שמת ביום המילה אמר ששון ויגון נדבקו דהמילה מתיחסת לששון כמאמר חז"ל וששון זו המילה ומבאר שתי המאמרים מה שאמר שמחה נהפכה לתוגה היינו שביום שמחתו מלידת הבן ע"ד שב' בן חכם ישמח אב נאנח על מיתתו וששון ויגון נדבקו דבעת חנינתו של הבן אבד חנינו:
כי נח נפשי' דר' יוחנן וכו' כיום בוא השמש בצהרים. צהרים הוא זמן תוקף השמש אשר מצפים ליהנות מאורו וטובו ואם לפתע פתאום נשקע אז השמש הוא ענין המבהיל לרואיו להיות נבהל מזה כן עד"ז מגודל צדקתו ושלמותו של ר"י היו מצפים אשר לעת זקנותו שאז דעתו מתישבת ביותר יהנו מזיו חכמתו וצדקו והוא נאסף ואיננו לכן ראוי להיות נבהל על מותו כיום בא השמש בצהרים וכן במיתת יאשיהו שנ' בו כמוהו לא הי' וגו' ועליו אמר ירמי' אשר אמרנו בצילו נחיה בגוים ולפתע פתאום ירו בו שלש מאות חצים אמרו עליו והבאתי השמש בצהרים:
ארץ שנער הרה וילדה ויש לה זכות מצד הלידה ארץ צבי גדלה שעשועים ויש לה זכות מצד הגידול שגדלתו. אך רקת היא לא ילדתו ולא גדלתו רק הי' יושב שמה ומגין עליהם לכן אוי נא לה אמרה רקת דזכות אין לה במותו ואבדה כלי חמדתה:
כי נח נפשיה דר' אבוה אחיתו עמודי דקסרי דמעי ר"א הי' מחשובי קיסר כמאמר חז"ל וכל מי שהי' לו איזה דבר בקשה מהקיסר הי' סומך על ר"א לפעול למלא בקשתו וכי נח נפשיה אחיתו עמודי דקסרי דמעי לרמז דהלוך ילך ובכה כל הנצרך לסמוך על עמוד הבקשה מהקיסר דאין עוד חשוב בבית הקיסר כר' אבוה:
דר' יוסי שפכו מרזבי דצפורי דמא ר"י התנהג בחסידות כמאמר חז"ל באבות ר"י הכהן חסיד וע"י מדת החסד דלתתא מתעורר חסד של מעלה המתואר למים וכי נח נפשי' פסקה מדת החסד והתעוררה מדת הדין המתואר דם כדאיתא בח"א ויתכן עפ"י דאיתא במגלה עמוקות דר' יוסי יניקתו משם אלהים יעו"ש שהוא מדה"ד לכן שפכו דמא ויתכן עוד לפי שהי' מתפלל עם דמדומי חמה כדאיתא במס' שבת וכולל עוד דאיתא בזה"ק פ' ויחי ד' רמ"ז לית שלימא ורעותא וכסופה דכנ"י בנוקבה אלא בנשמתהון דצדיקיא דאינון מתערי נביעו דמיא תתאי לקבלי עלאי והי' זה בצפורי לפי דאר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטברי' ומוציאי שבת בצפורי ויתכן עוד עפ"י דאיתא בזוה"ק דמיתת הצדיקים בדור הוא כמו הקזת הדם באיברים לרפא את החולה יעו"ש זהו דשפכו מרזבי דצפורי דמא של הקזת הדם:
ויתכן דר' יוסי הוא ר"י בן קסמא ואיתא בסנהדרין דשאלו לו אימת אתי ב"ד והשיב יהפכו מערת מסיים לדמא יעו"ש ונעשה זכרון לדבריו במותו דשפכי מרזבי דצפורי דמא שנהפכו המים לדם והתו' פירשו שמסר נפשו:
דרב יעקב בר אחא אתחמיאו כוכבי ביממא עי' בח"א לפי' דחשך השמש במותו והרמז בזה דכל הת"ח שבדורו היו קטנים הימנו כדאיתא בד' כ"ב מעשה בגדול וכו' ומנו ר' יעקב בר"א לכן בחייו לא היו ניכרים הת"ח מחמת אור גדלו ובמותו אתחמיאו כוכבי המה הת"ח הקטנים וחשב באלה השלשה שלשה העמודים שהם תורה עבודה וגמ"ח ר' יעקב עמוד התורה כדאיתא במס' שבת דף ל"א ניקום מקמיה דבר אוריין ור' אבוה עמוד העבודה כדאיתא בשבת ד' קי"ט דעבדו ליה עגלא תלתא באפוקי שבתא ונפח באש לכבוד שבת ואמרו עליו במ"ר ירא אלהים יצא את כולם ור"י שהי' חסיד הוא עמוד של ג"ח:
דר' אסי אתעקרו כל ארזיא דאיתא בירושלמי סוף כלאים תלמיד אחד של ר' יוחנן ראה את הרקיע שנפל ור' אסי סמכיה בידיה עי"ש הרי שהי' לר' אסי כח הסמיכה לסמוך הרקיע כארז שהוא גבוה וחזק לכן כד נח נפשיה אתעקרי ארזיא:
דר' שמואל בר יצחק אתעקרי כל אילניא במ"ר פ' חיי כשמת יצא רוח סערה ועקר כל אילנות טובות למה כן דהוה לקיט מנהון שבשין ומרקד לפני הכלה:
דר' חייא נחית כיפי דנורא מרקיעא דאיתא במ' ב"מ ד' פ"ה ור' יוחנן אצל ר' חייא לא א"ל באתר זיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן יע"ש הרי דר' חייא הי' בעורין דאש לכן במותו נחתי כיפי דנורא:
ויתכן דהוא ר' חייא בר אשי תלמיד רב עפ"י דאיתא בקדושין כשתבע לאשתו ואמרה לו שהיא חרותה אתי לביתיה ויתיב בתנורא שגיר ומת מאותו צער יעו"ש לכן נחתו כיפי דנורא במותו:
דר' מנחם אישתעו כל צלמניא למחלציא פרש"י ז"ל לפי שלא הסתכל בצורתא בזוזי יעו"ש והשלימות בזה יתכן ע"ד שנ' אל תפנו אל האלילים ודרשו חז"ל אל מדעתיכם יעו"ש ויתכן עוד שהוא מליצה על נקי כפים שלא הסתכל בצורתא דזוזי לעשות איזה דבר הבלתי הגון בשביל ממון ובזה בארנו בברכות אצל ר"י דגליא לדרעא ונפל נהורא ג"כ הכונה שגילה מעשה ידיו ונפל נהורא שלא נמצא בהם שום פחיתות:
דר' תנחום אתעקרו כל אנדרטיא עפ"י דאיתא בברכות ד' ס"ג דר' תנחום אמר שאם לא קרא ק"ש פעם אחד כאילו לא קרא כל ימיו ותכונת הק"ש שהוא רמ"ח תיבות נגד איברי אדם וע"י הק"ש נותן חיים לאיברי הנפש וכשאין קורא ק"ש אין בהם רוח חיים בהאיברים והרי הם כאנדרטי המצוייר בששר שאין בה רוח חיים לכן במותו אתעקרו כל אנדרטיא:
דר"י בר אלישיב איחתרו שבעין מחתרתא עפ"י דאיתא בתענית ד' כ"ג ר' מני הוה שכיח קמיה דר"י בר אלישיב א"ל עתירי דבי חמי קמצערו לי אמר ליעני אמר דחקו לי אמר ליעתרו יעו"ש וענין העושר הוא מתיחס רק לחיים ע"ד שנ' לא במותו יקח הכל אין מלוין לו לאדם לא כסף וכו' גם הדיבור שאמר ליעתרו לא נתקיים רק בחייו ובמותו נתבטל הדיבור ונשאר דיבור הראשון דאמר ליענו ולכן אחתרו הגנבים ועי"ז נעשו עניים
דרב המנונא נחית כיפי דברדא משמיא עפ"י דאיתא בקדושין ד' כ"ה לאו המנונא שמך אלא קרנונא פרש"י ז"ל אינך בן תורה והתו' פירשו שהוא לשון קרירות והכונה שהוא מן הנעלבין ואינם עולבין יעו"ש לכן נחתו כיפי דברדא שהמה קרים בקרירות לרמז על מדתו ולמעלה בארנו לפי שהוא נקרא ספר מלחמות המנצח להחולקים עמו לכן נחתו כיפי דברדא שהם כלי נצוח המלחמה ע"ד שנאמר וה' המטיר אבנים גדולות ויתכן דהוא רב המנונא שהי' בימי רב חסדא דאיתא בקדושין דר"ח אהדר אפיה מיניה משום דלא נסיב דחשש שמא יש בו הרהורי עבירה והרהורי עבירה המה מכח החום. לכן נחתי כיפי דברדא הקרים לרמז שלא הי' בו שום חמימות עבירה:
דרבה ורב יוסף נשקו כיפי דפרת אהדדי פרש"י ז"ל חומות שהגשר בנוי עליהם קרבו זה לזה עפ"י דאיתא בהוריות דרבה הי' עוקר הרים לכן במותו נעקרו החומות ובב"מ איתא ההוא יומא דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא יעו"ש והיינו נמי מעין עקירת הרים ע"י זעפא וכולל עוד דת"ח מרבים שלום בעולם ובמותו עלה זעפא היא המחלוקת ורב יוסף הי' עניו דאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא ואיתא בכתובות ובפ' מרובה מלתא דהו' קשו בה כ"ב שנין ולא איפרקא עד דיתיב רב יוסף לכן במותו נשקו כיפי דפרת המה חוזק המים שהיו נפרדים נשקו ונתאחדו שנתישבו כל הסוגיות ונעשה זה במים לרמז על מדת הענוה הנמוך כמים:
דאביי ורבא נשקו כיפי דדגלת אביי עסק בתורה וגמילות חסדים וחסד הוא מתואר מים לכן נשקו כיפי דגלת שנתאספו המים ורבא איתא בתענית דבעא רחמא ואתי מטרא עד דשפיך מרזבא דמחוזא לדגלת. לכן נעשה רמז במי דגלת במותו:
דרב משרשיא טעון דיקלי שיצי. עפ"י דאיתא בירושלמי סוף ר"ה רב משרשיא בשם רב אידא בכל הקרבנות כתיב חטא ובעצרת אין כתיב חטא אמר הב"ה מכיון שקבלתם התורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם יעו"ש והנה ענין הקוצים שמעלה. האדמה הוא מהקללה שנתקלל אדה"ר קוץ ודרדר תצמיח לך לכן כאשר רב משרשיא חי וקיבל עליו עול התורה בשלימות לא הי' מקום לקלל הקוצים לפי שהתורה מבטלת הקללה של קוץ ודרדר וגו' ובמותו חזרה הקללה למקומה וטעון דיקלי שיצי הם הקוצים:
ד' כ"ו על עם ה' ועל ב"י על הפסק הענין העירו המפ' מה הפסיק מלת על דהיינו עם ה' והיינו ב"י יע"ש ויתכן עפ"י שבארנו בדו"ש דבהיות העדה מוכשרים במעשיהם מתוארים המה בני ישראל ובהעדר השלימות מתוארים עם ה' זהו שהפסיק מלת על בין עם ה' ובין ב"י:
ד' כ"ז ריב"ל לא אזל לבי אבלא אלא למאן דאזל בלא בנים החיים של אדם הוא לתועלת שני דברים האחת ליהנות מטוב החיים השני להקים תולדות והנה אמרו חז"ל טוב זה החיים טוב מאד זה המות הרי דיש דברים שהמות הוא יותר טוב מהחיים א"כ אין להתאבל ולקונן על המת על שאבד טוב החיים שהרי השיג טוב ממנו הוא המו' אך כשהולך בלא בנים שנעדר ממנו שלימות הקמת התולדות שאינו יכול למלאות במותו ע"ז התאבל ריב"ל:
ד' כ"ז למה נסמכה מיתת מרים וכו' אף מיתתן של צדיקים מכפרת בפ' חקת בארנו דמיתת הצדיק מכפר על הדור היינו על מה שנגזר על הכלל בשביל העון שהכריע כל העולם לחובה ע"ז מכפר אבל על החוטא עצמו אינו מכפר זהו כמו פרה אדומה שכפרה על עון העגל שלא יענשו הכלל אבל החוטאים נהרגו בעונם:
מה בגדי כהונה מכפר וכו' בגדי כהונה מכפרים בשעה שעושים בהם העבודה כך מיתת צדיקים מכפר בשעה שהציבור עושין עבודת שמים ושבים בתשובה:
רב חסדא וכו' סליק יתיב אארזא וכו' ר' חייא וכו' אחוג ליה שוטא דנורא שינויי הענינים דרב חסדא חי צ"ב שנה והוא תכונת הארז לכן יתיב אארזא ופקע ארזא לרמז לו דגם על חוזק הארז יש קץ ור' חייא אמרו עליו באתר דביעורין דאשא וכו' היתה תכונתו אש לכן הראה לו שוטא דנורא השולט גם על האש ויתכן עפ"י דאיתא בספרי אמת ומדרשי חז"ל דאין הצדיקים מתים עד שמראין להם שכרם בעוה"ב ואז נפשם שביעה עליהם ורוצים למות זהו דאחזו ליה לרב חסדא אשר ישגא בעה"ב כארז ור' חייא אחזו ליה בשוטא דנורא שיהי' בעוה"ב זקוקין דנורא יבעורין דאשא ובזה נתרצו למות:
לאו תרומה קאכילנא וכו' וקודש איקרו עי' במפ' ויתכן לפי דמצינו בכופר נפש שנצטוו לתת מחצית השקל תרומה לה' נראה מזה דיש בתרומה סגולה לעצור בעד המות וכן בקודש נ' קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו הרי יש בו כח נבל יאשמו לכן אמר לו לאו תרומה קאכילנא וקודש איקרי ויש בו כח להציל ממות:
ע"ב ויי לאזלא ווי לחבילה מיתת האדם יתכן או שהולך מן העולם בקצו שכלו ימיו או שנחבל בעונו אי בעון הדור זהו ויי לאזלא למי שהולך בקצו ויי לחבילה שנתמשכן בעונו או בעון הדור ויתכן עוד עפ"י מאמר חז"ל דמיתת הצדיק הוא כמשחל בניתא מחלבא ומיתת הרשע הוא כפיטורי בפי ושט זהו ויי לאזלא שהולך הנפש כמשחל בניתא ויי לחבילה ויי למי שנמשך בחבל כפיטורי בפי ושט.:
ויי לאזלא ויי לחבילה הכונה ויי להדור שניטל ממנו החבילה הוא המשכון שמתו התינוקות ע"ד שנ' ורעי את גדיותיך ודרשו חז"ל אלו תשב"ר הממושכנים על הרועים ויתכן עוד ויי לאזלא היינו על המת שהולך מן העולה ויי לחבילה הוא החבורה שנחבל הדור במותו וכולל עוד ע"ד שנ' מפני הרעה נאסף הצדיק או שנתפס בעונם שלא תבא עליהם הרעה או שנתפם שלא יגין עליהם שתוכל הרעה לבוא זהו ויי לאזלא למי שנתפס בשביל הרעה אף שלא תבוא הרעה אזלא לשון מצודה בעירובין פורסין לשם אוזלי גם ויי לחבילה לחבורה כשמת שלא להגין עליהם ותבוא עליהם חבל הרעה או הכונה לפי"ז ויי לאזלא כאשר הרעה תלך ולא תהי' במות הצדיק הוא ויי על אבידת הצדיק וכמו כן ויי כאשר הרעה תהי' ק"ו ותחבול חבלה להדור:
גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטיכי. מי שיש לו שנים חזקים ובריאים הוא יכול ללעוס גם עצמות הקשים ומי שיש לו שנים רפות וחלושות אינו יכול לסבול גם מים הקרים ומוכרח להפשירם בחמימי כן עד"ז מי שהוא חריף ובקי יכול לתרץ גם סוגיות החומרות והקשות ומי שהוא מקטני השכל גם סוגיא פשוטה אין יכול ללמוד עד שמסבירים לו בהקשים ומשלים לכן כשמת אדם גדול בתורה היו אומרות במותו גוד גרמא מככא עתה מוכרחים להמשיך העצמות מבין השנים שאין עוד מי שילעוס וירכך אותם בשיניו דאפילו מים הקרים אין יכולים לסבול ומוכרחים לאמטויי המים לאנטיכי הוא קומקום החמין להפשיר מים הקרים:
שיול אצטלא דמילתא לבר חורין דשלימו זוודיה מבואר בספרי אמת דהתשובה שעושין בעת ההספד נעשה מזה לבוש יקר להנפטר ומצינו דגם גדולי התלמוד אמרו אורחא רחוקא וזוודא קלילא דגם שלימות מעשיהם אין מספקת די צורך ההליכה לעולם הבא זהו שאמרו השאילו אצטלא דמילתא הוא לבוש היקר מהתשובה לבר חורין הוא אדם הגדול דשלימו זוודיה שאין מספיק לו די צורך הדרך ויתכן דמלת דשלימו הכונה שיש לו בשלימות דחוק הנימוס הוא כאשר העדה שולחים איזה נבחר להמלך להמליץ בעדם לטוב אף שהנבחר הוא עשיר ויש לו משלו על הוצאות הדרך עכ"ז יתנו לו העדה איזה מתנה בעד ההוצאה למען יהי' לו מזכרת אהבה להעדה בעת המליצו לפני המלך כמו כן הצדיק הנתפס על עון הדור אף שיש לו מע"ט משלו לבוא בהם לעוה"ב עכ"ז מצד הנימוס ראוי להשאיל לו לבוש יקר מהתשובה שלהם למען יזכור אהבתם להמליץ טוב בעדם זהו שיול אצטלא דמילתא לבר חורין הוא הגדול אף דשלימו זוודיה אף שיש לו די הוצאת הדרך משלו:
וכולל עוד דבהיות הנפט' נדיב לב אזי כשבא עני הגון לעיר הי' מאספו לביתו ומהנהו משלו לבל יצטרך לחזור על פתחי נדיבים ובמותו כשיבואו עניים הגונים ואין מאספם הביתה מוכרחים לסבב על הפתחי' ואין להם לבוש לפי כבודם ומההכרח אשר תשאילו לבושים יקרים לבר חורין הוא עני ההגון דשלימו זוודיה בכדי שיכול לסבב על פתחי נדיבים:
עטוף וכסי טורי דבר רברבי ובר רמי הוא. עפ"י מאמר חז"ל כיון שנתעצלו בהספדו של יהושע געש עליהם ההר להורגם זהו שאומרות לההרים אתם עטפו וכסו על המתעצלים בהספד של בן גדולים והוא עצמו גדול זהו דבר רברבי בן גדולים והוא עצמו בר רמי וכולל עוד דהצדיקים נקראים הרים ע"ד שנאמר מדלג על ההרים אלו האבות וכיון דהוה בר רברבי המה ההרים לכן עטוף וכסו הרים לספוד עליו:
אחנא תגרא אזבזגי מיבדקי דרך תגר העשיר שבתחילה א מראה הפסולת ומוכרה וסחורה היפה מחזיק עד שיזדמן לו להרויח בה אך תגר העני הנחוץ לממון לצאת ידי חובת נושיו מוכר בשעת דחקו סחורה היותר יפה דלקפצו עליה זבינא נמצא דע"י מכירת הסחורה נוכל להכיר מי הוא תגר עשיר כן עד"ז כשמתים צדיקי הדור ניכר שהדור עני במע"ט והמה בעלי חובות מעבירות לכן מוכרחים לתת את הצדיקים בעונם זהו אחנא, אחי הלא אתם הסוחרי' הנבדקים וניכרים בעת המכירה של הסחורה:
רהיט ונפיל אמעברא ויזופתא יזיף כשאדם עוסק לטובת הכלל ומלוה מעות בשבילם להצילם מרעה לבסוף נתפס הוא עצמו באותה רעה עליו אמרו רהיט ונפיל הוא בעצמו רץ על הגשר ונפיל והלא הוא יזופתא יזיף לוה מעות לתקן אמעברא הוא הגשר כן עד"ז הצדיק זכותו מגין על הדור לבל ימותו בעונם והוא בעצמו מת בעונם:
והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספוד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטען יטענוניה דילוה ילווניה דידל ידלוניה וכו' עי' במפ' ויתכן דהאדם מורכב מגוף ונפש ורוח ונשמה ואיתא בספרי אמת דהגוף נקבר בקבר והנפש נצבת על הקבר ומרגיש בצער הגוף והרוח שוכן בג"ע התחתון והנשמה צרורה בצרור החיים ואמרו חז"ל דאין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' אלא תורה ומע"ט זהו והחי יתן אל לבו להועיל להמת בדברים של מיתה בכל חלקיו דיספוד הנפש הסופדת על צער הגוף יספדוניה יעורר עליו הספדו דיקבור הגוף שצריך קבורה יקברוניה דטעין הרוח שצריך לנשאו לג"ע התחתון יטענוניה יסייעו לנשאו ע"י תשובה שיעורר בהספדו דילוה אם יש להמת תורה ומע"ט אשר ילוהו לבית עולמו ישתדל אשר ילווניה להזכיר תורתו ומע"ט שלו דידל הנשמה שצריכין להגביה למעלה לצרור החיים ישתדל, אשר ידלוניה למעלה:
ומה נדב ואביהו שלא עשו אלא מצוה אחת וכו' היינו מצוה שיהי' לתועלת הכלל לא, נאמר בהם רק מצוה אחת ויקריבו בני אהרן את הדם אליו אעפי"כ נצטוו כל ישראל לבכות על שריפת מיתתם בניו של רבי שעשו הרבה דברים לתועלת הכלל ע"א כו"כ שראוי לבכות עליהם וריה"ג הוסיף ללמוד מאביה אף שלא עשה מצוה רק נמצא בו דבר טוב לבטל עבירה נ' בו וספדו לו וגו' וראב"ע הוסיף ללמוד מצדקיהו אף שעשה טוב רק לאדם יחידי שהציל ירמי' מן הטיט וכו' ור' עקיבא הוסיף מאחאב אף שלא עשה טוב בפועל רק הי' עומד במרכבה וכו':
ת"ח אין להם מנוחה וכו' יראה אל אלהים בציון עי' מה שבארנו בזה במס' ברכות:
מגילה דכ"ח ווי דחסרא ארעא דישראל כו' הי צנא דספרא וכו' מה בין תקיפי וכו' תכונת ההספד הי' כפי הראוי להם למי דהוה תני הילכתא בכ"ד שורות מההכרח שהוא יהי' איש שיכול לפלפל בחידושי תורה להשיב לשואליו דבר לכן הספיד עליו ויי דחסרא ארעא גברא רבה שיכול לחדש חידושי תורה ולמי שלא הי' שונה לאחרים רק הוא בעצמו הוה תני וכו' ולא יכול לחדש חידושי תורה רק הי' בקי במה ששנה הספידו עליו צנא מלא ספרא ומה דאמרו ת"ח מה בין תקיפו דארעא לחסידי דבבל אין הכונה על נוסח ההספד רק הכוונה דריש לקיש לא נסתפק כלל אם ראוי להספידו רק הספידו תכף דחסרא גברא רבה ור"נ נסתפק אם ראוי להספידו שאמר היכי נספדיה: