אור ברסלב
לשמוע בלמודים מסכת ביצה

לשמוע בלמודים· רבי יצחק אליהו לנדא

מסכת ביצה

מסכת סוכה

בעזר החונן לאדם דעת ועצה אחל לבאר אשר חנני במסכת ביצה:

דף ב' ומי אמר רב נחמן דב"ה כר"י עי' פרש"י ז"ל והעירו המפ' מ"ט נקט רש"י הקושיא דוקא אליבא דב"ה ולא אליבא דכו"ע ויתכן דרש"י ז"ל מפ' בדבור שאח"ז מגביהין עצמות שאין ראוין לאכילה יעו"ש והתו' העירו ע"ז מסיפא דשער אפונין והפ"י כתב ע"ז דאדרבא מסיפא יש לדייק דרישא מיירי באין ראויים לאכילה יעו"ש והכריחו לרש"י לפרש כן משום דהש"ס מתרץ רק אליבא דב"ה ולא אליבא דב"ש לכן פרש"י דהק' הוא רק אליבא דב"ה משום דאליבא דב"ש לא קשיא כלל דמשו"ה ס"ל לב"ש דאסור להגביה עצמות משום דהתם הוה מוקצה גדול דלא חזו גם למאכל בהמה אבל הכא בביצה דלא הוה מוקצה גדול כל כך משו"ה שרי כמ"ש התו' דמוכרחים לחלק לב"ש בין מוקצה למוקצה כי היכא דלא תיקשי מהא דלא יטול אא"כ נענע לכן מס' רש"י דהק' אליבא דב"ש ומתני דעצמות וקליפין מיירי במוקצה דלא חזו לאכילה:

דף ד' רב לא אוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות המ"א סי' תקכ"ט העיר על הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו שדורשין אחר סעודת שחרית שהרי מצינו בעובדא דר"א שישב ודרש ואמר הללו בעלי פטסין וכו' הרי שהי' קודם אכילה וגם לאחר אכילה לא אוקי אמורא עליה יעו"ש ויתכן דהנה הרמב"ם ז"ל כתב וז"ל בבוקר משכימין לבהכ"נ וכו' וחוזרין לבתיהם ואוכלים והולכים לבהמ"ד ושונים עד חצי היום ומתפללין מנחה וכו' וחוזרים לבתיהם לאכול ולשתות עד הלילה יעו"ש ונראה דלכן עשה הרמב"ם הסדר הזה משום שאמרו חז"ל דראוי לאכול פת שחרית ואמרן עוד ביו"ט חציו לד' וחציו לכם והאיך יתקיימו שני אלה המאמרים דכאשר יאכלו ביו"ט פת שחרית ולא מוקמינן אמורא מיו"ט לחבריה א"כ מתי יקיים חציו לד' לכן מסדר דאחר התפלה חוזרין לבתיהם לאכול פת שחרית והיא אכילה דאין בה שכרות כדאמרינן בב"ק (דף צ"ב) פת במלח שחרית וקתון של מים וכו' לכן חוזרין אח"ז לבהמ"ד ושונין דאז מוקים אמורא ומקיימין חציו לד' ואחר מנחה חוזרין לבתיהן לאכול סעודת יו"ט בשר ויין עד הלילה דאז לא מוקים אמורא וכן משמע מלשון הגמרא לא מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה מרמז במליצת לחבריה היינו הזמן שבין אכילת יו"ט עד הלילה שמגיע יו"ט זה לחבריה יו"ט שני אז לא מוקים אמורא אבל בבוקר אחר פת שחרית מוקים אמורא ושונין וזהו ממש כמו דאמרינן בפ' שני כתוב אחד אומר עצרת לד' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהי' לכם וכו' העירו המפ' דמקרא של עצרת תהי' לכם הוא קודם מקרא של עצרת לד' אלהיך ומ"ט מקדימו במאמר יעו"ש ולפי דברי הרמב"ם ז"ל ניחא דמוכרח לקיים עצרת לד' אלהיך קודם לעצרת תהי' לכם לפי דאחר האכילה לא מוקים אמורא:

דף ט"ז כל מזונותיו ש"א קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאת שבת והוצאת יו"ט והוצאת בניו לת"ת שאם פיחת פוחתין לו וכו' עי' במס' והכונה דבר"ה קצובים מזונותיו של אדם היינו מה שהאדם צריך למזונו ההכרחי והוצאת שבת ויו"ט שהוא יותר מהכרח החול אין מתיחס למזונותיו של אדם רק לה' שהוא לשם מצוה אינו בכלל הקצבה דענינים המתיחסים לה' אין להם קצבה וגבול:

רק אם פיחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו והא דחשיב הוצאת בניו לת"ת יותר מכל הוצאות המצות יתכן לפי שלימוד התורה הוא נקרא לחם לכו לחמו בלחמי אכול את המגילה ומתיחס בכלל מזונותיו אפ"ה אין קצובים בר"ה רק אם פיחת וכו':

שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת וכו' ברוך ד' יום יום שלימות עבודת האכילה הוא בשני פנים האחד כשאוכל סעודת מצוה הסעודה עצמה הוא מצוה השנית שאוכל סעודת הרשות רק שמכוון להבריא בזה גופו לעבודת ה' זהו השני דעות שבין ב"ש וב"ה. דב"ש בחרו אופן הראשון להיות הסעודה עצמה מצוה שהי' אוכל כל יום לכבוד שבת וב"ה בחרו אופן השני לאכול בכל יום סעודת הרשות להבריא הגוף למצוה זהו שכל מעשיו לש"ש שגם אכילת רשות הוא לש"ש:

וכולל עוד דשבת הוא מקור הברכה של כל הששה ימים והנה תכונת המעין המתפשט למרחוק יש בו שלימות במקור נביעתו דשם המים צלולים זכים וטובים יותר מן המים המתפשטים למרחוק אך הכרת כח המעין ניכר ממקום התפשטו למרחוק יותר מאשר ניכר במקור מוצאו דנראה כחו הגדול שמתפשט גם למרחוק וכמו כן שבת בהיותו מקור הברכה לימים המתפשטים בלתי ספק דליהנות מברכת מקורו הוא נאות וטוב יותר מליהנות בימים המתפשטים הימנו לכן היה שמאי אוכל כל ימיו לכבוד שבת ליהנות ממקור הברכה אך בכח הברכה ניכר יותר כשרואים התפשטות הברכה למרחוק לכל ימי החול לכן היה בהלל מדה אחרת משמאי שאמר ברוך ד' יום יום שיותר טוב להכיר כח ברכת ד' מה שברך יום השביעי בזה שמתפשטת הברכה יום יום בימי החול:

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה מליצת בבית גנזי הכונה דכל המועדות המה באחדל"ת עפ"י קידוש החודש של התחתונים ושבת הוא באחדל"ע שא"צ קידוש החודש לכן מתואר שהיא בבית גנזי אצורה אצלי לבדה:

מתן שכרה לא אודעינהו דיתרון למתן שכר שבת על כל המצות דכל המצות שכרן רק לעוה"ב ושבת יש לה מתן שכר גם בעוה"ז כמאמר חז"ל במס' שבת דנותנים לו משאלות לבו ונחלה בלי מצרים ואמרו במ"ר ברכו במאורות ורבות כאלה זה לא אודעינהו:

דף כ' א"ל מה זו סמיכה א"ל מה זו שתיקה פרש"י ז"ל שהיה לך לשתוק ואינך שותק יעו"ש. ולפי"ז יותר היה ראוי לומר מה זו דיבור ויתכן דבמעשה שלפניו אמרו ואותו היום קבעו הלכה כב"ה ולא הי' שם אדם שערער בדבר שגם תלמידי שמאי הסכימו ולא ערערו לכן כאשר במעשה בא התלמיד לערער ואמר מה זו סמיכה דאין הלכה כב"ה השיב לו מה זו שתיקה. אם אין הלכה כב"ה מה זו שתיקה ששתקו תלמידי ב"ש כשקבעו הלכה כב"ה:

דף כ"א א"ל עורבא פרח וכו' וטעמא מאי כהנים כי קזכו משלחן גבוה קזכו. עי' במפ'. ויתכן עפ"י דאיתא בעירובין שחורות כעורב במי אתה מוצא סדרי תורה במי שמשכים ומעריב בבהמ"ד וכו' במי שמשחיר פניו עליהם כעורב במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב יעו"ש זהו שהשיב לו עורבא פרח נחלש ממני כח העורב להיות קווצותי תלתלים שחורות כעורב להגיד לי סדרי תורה וטעמן פרח' לשון חלישות ותשות במס' גיטין פרח ליבא ויתכן עוד דרמז לו בהמאמר תשובה על שאלתו כמסקנת הש"ס כהנים כי קזכו משלחן גבוה קזכו דאיתא בחולין והעורבים מביאים לו לחם ובשר מייתי ליה מבי טבחא דאחאב וכו' עפ"י הדיבור הרי דניזן אליהו משלחן גבוה עפ"י הדיבור מבי טבחא דאחאב ויהושפט וכמו כן כהנים קזכו משלחן גבוה קזכו זהו עורבא פרח הלא העורב פרח והביא לחם ובשר עפ"י הדיבור משלחן גבוה:

אני היום סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעי מינאי מילתא דבעי טעמא פרש"י ז"ל חליתי מטורח הדרשה וקורא אני עלי סמכוני באשישות הביאו לי סעודה ואסעוד יעו"ש ויתכן עפ"י דאיתא במדרש סמכוני באשישות אלו הלכות רפדוני בתפוחים אלו אגדות והנה הדרשה שהיו דורשים היו ביחד בהלכות ובאגדות זהו שהשיב אני היום סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים אני מוכרח לדרוש היום בהלכות ובאגדות וטרוד אנוכי לסדר הדרשה ובעיא מינאי מילתא דבעי טעמא ואינו מענין הדרשה ואמרו כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכת אחריתא:

דף כ"ה מפ"מ נתנה תורה לישראל מפני שעזין הם העירו המפ' הא החזירה הקב"ה על כל אומה ולא קבלוה ומה זו השאלה מפ"מ נתנה לישראל יעו"ש ויתכן הכונה לפי שמצינו שהרבה דיני תורה תלוין בדעת התחתונים כמו קביעות המועדות אתם אפילו מוטעים וכו' וכמו כן אמרו אין משגיחין בב"ק זהו שאמרו מש"מ נתנה תורה לישראל שהם יהי' בכוחם לדרוש בה ולעשות כפי הסכמתם לזה השיב לו מפני שהם עזין דהתורה נקראת עוז שהיא מצד הגבורה כמבואר בספרי אמת וכן בתלמוד במלחמתה של תורה וישראל המה עזין גבורי מלחמה לכן נתנה להם התורה שהם בעזותן יבררו אותה יפה שנא' מימינו אש דת למו ראוים הללו שתנתן להם דת אש דתכונת האש שהיא מעלה שלהבת ומוסיף הארה ותכונה זאת ראויה להם מצד עזות גבורתם:

איכא דאמרי דתיהם של אלו אש מפרש בח"א שדתן ומנהגן אש יעו"ש ויתכן עפ"י דאיתא בזוה"ק דלכן ישראל בטבעם לנענע בתפלה ובלימוד לפי שנשמתם יש להם כח אש של מעלה ודרך האש להתנועע יעו"ש זהו דתיהם של אלו אש מנהגם בתכונת הנענוע הוא של אש נשמתם. לכן ראוים להנתן להם דת אש ומאמר שאלמלי נתנה וכו' קאי אלמעלה מפני שהם עזין:

דף צ"ב המצפה לשלחן חבירו עולם חשוך בעדו וכו' חייו אינם חיים עפ"י שאמרו חז"ל דכונת הבריאה שנברא האדם בעוה"ז הוא כדי שלא יאכל נהמא דכסופא כמו שאכל קודם הבריאה לאו דידיה זהו המצפה לשלחן אחרים ואוכל גם בעוה"ז נהמא דכסופא דלאו דידיה א"כ עולם חשוך בעדו וחייו אינם חיים. דלפי תכונתו אין ראוי כלל להיות העולם נברא ושיהיה בעולם הזה דנהמא דכסופא היה לו בעולם העליון גם קודם הבריאה:

וי"א אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ות"ק אפשר דמעיין במאניה פרש"י ז"ל מפלה את כליו יעו"ש לכאורה הוה מצי למימר אפשר דמכבסו דמצינו דמי שאין לו אלא חלוק אחד דמותר לכבסו גם בחוה"מ ויתכן עפ"י דאיתא בפסחים ד' קי"ב מאן דמחוור לבושיה ולא נטיר ליה תמניא יומין והדר לביש לה בריין הנך כנים וקשין לדבר אחר לכן אין נו תקנה לכבסו שהרי לא יכול ללובשו מיד דבריין הנך כנים. רק יש לו תקנה דמעיין במאניה ומפלה כליו והא דמכבס בחוה"מ כשאין לו אלא חלוק אחד בע"כ מיירי במי שאינו מקפיד לזה שקשה לד"א או שיודע דתיכף אחר הרגל יהי' לו חלוק אחרת. ולא קשה לד"א אלא כשהוא לובשו איזה זמן ארוך:

ד' ל"ה שאני התם דאיכא בטול בהמ"ד וכו' אי נמי לאידך גיסא התם ליכא הפסד ממון דעות החלוקות דהראשון סובר דחשיבות בהמ"ד מעולה מן הפסד ממון ואידך ס"ל דהפסד ממון מעולה יתכן עפ"י דאיתא במס' ברכות דיש אדם שנפשו חביב עליו מממונו ויש אדם שממונו חביב עליו מנפשו זהו בהמ"ד היינו נפשו והפסד ממון הוא ממונו ויש שחביב לו נפשו ויש שחביב לו ממונו:

דף ל"ח אחיכו עליה א"ל גולתייכו שקלי וכו' עפרש"י ז"ל ויתכן עפ"י דאיתא במדרש איכה תא נעביד בינן דכל דשאיל שאילתיה ונצח לחבריה דנסבין ליה מאנוי וכו' יעו"ש שהי' מנהגם שהמנצח לוקח הבגדים של המנוצח זהו כאשר אחיכו עליה שלא יכול להשיב להם על שאלתם אמר להם לבל יצחקו ממנו דהסוף יהיה אשר גולתייכו שקלי שאנצח אתכם ואטול הבגדים שלכם אך בגוף הענין דאחיכו עליה יש להעיר דיש בזה מעין שמח בתקלת חבירו ויתכן דאחיכו במה שאמר יהא רעוא דאימא מילתא שתתקבל ע"ז אחיכו שלא נתמלאה בקשתו ויתכן אחיכו הוא לשון המתנה כמו ר"ע חוכך בזה שהיו מחכים על תשובתו וא"ל גולתייכו שקלי ולא אמר להם התשובה לכן הדר אחיכו אך ממה דאמר רב אושעיא שפיר עבדו דאחיכו נראה דהוא לשון צחוק

תוכן העניינים

לשמוע בלמודים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה