לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קנה:
ברש"י בד"ה אין נותנין מים וכו' עד אי משום דאין מזונתן עליך אי משום דמיא באגמא שכיחא ר"ל לרב יהודא ע"כ אפי' מזונות אין נותנין דקאמר בברייתא אין מלקיטין וע"כ משום דאין מזונתן עליך ולרב חסדא דמזונות נותנין ולא אסור אלא מלקיטין למקום שיכולה לחזור להלעיט ולא אסור רק מים כדאמר בגמ' דמים שכיח באגמא אע"ג דמסיק בגמ' ת"כ דר"י אפ"ה מפרש רש"י גם פי' המשנה אליבא דרב חסדא וגם לשון המשנה דיקא כר"ח כדאמר בגמ' דלר"י מאי אריא מיא אפי' חטי ושערי והא דפסקינן כר"י משום ת"כ ומתניתין יש לדחות דנקט מיא לרבותא דאפ"ה מותר לתת לפני אווזין ואינך אע"ג שגם הם הולכין לחוץ ושכיח להו מיא כנ"ל וק"ל:
בגמ' אמר אביי אמריתה קמי' דמר וכו' עד דילמא ע"כ לא קאמר רבי יוסי בר יהודא אלא בקמח וכו' לכאורה הוא תמוה מנ"ל להקשות מדילמא שמא סבר רבה שאין סברא לחלק בין בר גיבול ללאו ב"ג וגם אדרבא מוכח שאין לחלק דאל"כ מתניתן אמאן תרמיי' ונ"ל לפרש דאביי אזיל לשיטתי' דפליג בפ"ק דמכילתין דף י"ח ארב יוסף דאמר מתניתן דשם דחייב עכ"פ בשבת אשריית דיו אתיא כר' והוא אמר דאתיא אף כריב"י ובדיו מודה ריב"י משום דלאו בר גיבול הוא וכן מסיק התם והיינו נ"ל דשם אזיל לשיטתי' דהכא דשמע מרבה דמתניתן דהכא ע"כ אתיא כריב"י וא"כ קשיא סתמא אהדדי דשם סתם כר' וכאן כריב"י וגם דל אינהו מהכא כאן סתם דנותנין מים למורסן אפי' לכתחילה ושם סתם דחייב חטאת אלא ע"כ דמודה ריב"י בדיו משום דלאו בר גיבול הוא והא דקאמר דילמא אף דמוכח היינו משום דבאמת מורסן אף דלא הוי ב"ג כקמח עכ"פ הוי טפי ב"ג מדיו והוא מוכרח ע"פ מסקנא כמ"ש התוס' שם אלא דה"ק כיון דזה מוכרח בדיו דלאו ב"ג מודה ריב"י דילמא מודה אף במורסן ולא פוטר אלא בקמח דהוא ב"ג טפי והא דמקשה מדילמא היינו כיון שהחילוק הוא מוכרח מדילמא הוא הוכחה דריב"י מודה אף במורסן דאל"כ למה נקט קמח שיש לטעות דילמא הנ"ל הוי לי' למינקט מורסן דלא נימא דילמא והוי רבותא טפי וא"ל דנקט קמח לרבותא דר' ז"א חדא דכח דהיתרא עדיף וגם ודאי הלכה כריב"י מהנך סתמי והל"ל רבותא אליבא דהילכתא אלא ע"כ דמודה אף במורסן וא"כ קשה מתניתן מני ומשני לי' שפיר דאיכא עוד ברייתא דתני בי' רבותא דריב"י והכא תני רבותא לרבי ותו לק"מ דכי אמרינן כח דהיתרא עדיף היכא דליכא אלא חדא פלוגתא אבל לאשמועינן כח שניהם ודאי עדיף טפי ודוק: