אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קנד:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קנד:

דף קנד.

בגמ' דיקא נמי דקתני וכו' אף הכי נמי לא חזי ליה והוא תמוה האיך מוכח דלא מיירי בקרנא דאומנא כמו שכתב המהרש"א ופירושו דחוק מאד וגם נקט הגמ' מאי דלא צריך ושביק עיקר הצריך לתירץ וגם היא גופא לא מוכח כלום דילמא מיירי גם כן בהפסד מרובה כגון טבל יין ושמן ומיצטרי זיקי כדאמר בסמוך ולע"ד נראה כפשוטו מאי טבל דלא חזי אף בחול לשום דבר כ"ז שלא נתקן וכו' אף כולסא לא חזי לשום תשמיש אף בחול מה שאין כן קרנא דאומנא חזי בחול לקבל בו דם או שאר דבר מאוס או ליתן בו לשתות למי שאין מקפיד על מיאוס או לבהמה חי' ועוף וכ"כ רש"י לעיל בקרנא דאומנא שאין ראוין בשבת כלום לפי שמאוסין משמע אבל בחול ראוין לתשמיש אלא בשבת אין ראוין דהוי מוקצה מחמת מיאוס ואסור בשבת לטלטל ודוק:

והא דאמר דייקא נמי נראה לי שבא לתרץ אמאי לא משני דמיירי הברייתא בשליפי רברבי לכך קאמר משום דדייקא ברייתא דמיירי בכולסא ואז אפי' בשליפי זוטרי אסור וק"ל:

בגמ' מ"ד להפסד מועט נמי חששו קמ"ל דלא חששו לכך אסור ונתחבטו בזה כל הראשונים מאי לא חששו מאי איסור יש שאין מתירין משום הפסד מועט ולכאורה הי' נראה לי המובחר שבתירוצים מה שכתב בדף מ"ג ע"ב בתירץ שני בשם ר"י שבאמת ודאי ס"ל לרב הונא כרב יצחק דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל כמו שכתב בגמ' שם מפורש והא דהתיר הכא לטלטל הכרים וכסתות משום הפסד התירו ולכך בהפסד מועט לא התירו ואסור לטלטל הכרים לצורך דבר שאינו ניטל עיין שם:

אבל לפי זה יוקשה על הרמב"ם שפסק גם כן דבהפסד מועט כגון כולסא אסור לטלטל כרים והוא פוסק דלא כרב יצחק אלא כרב חסדא דכלי ניטל אפי' לצורך ביצה אמאי פסק כאן כאוקימתא דרב הונא דבכולסא אסור כיון שהוא הפסד מועט למה יאסר ומברייתא לא קשיא דלרב חסדא איירי ברייתא בשליפי רברבי ורב הונא לטעמי' דס"ל כר"י לכך מוקמא לה בכולסא לאסור אף בשליפי זוטרי אבל על הרמב"ם קשה ונלע"ד ברור שמשום זה טעם השמיטו הרי"ף והרא"ש והטור וש"ע זה הדין לאסור בכולסא אף בשליפי זוטרי ע"ש במ"א שדחק את עצמו בזה ולפמ"ש א"צ לדחוק:

אמנם לתרץ הרמב"ם נ"ל שהוקשה לו דלפי שיטתם הנ"ל איך מתרץ רב חסדא הברייתא בשלופי רברבי הא אמר בגמ' דיקא הברייתא דמיירי בכולסא ואי בש"ר אף בקרנא דאומנא אסור ולמה נקט כולסא אלא ודאי כשיטת הר"ן דאיסור הכא הוא משום שמבטל כלי מהיכנו לפי שעה וזה ג"כ לא התירו אלא משום הפסד מרובה אע"ג דגבי סל לפני אפרוחים שרי הכא שאני שודאי לא יטלם בשבת אלא שיכול לשומטם וכן צ"ל גבי טבל דאמר כאן מתיר החבלים והשקין נופלין ואסור לטלטלן ואפי' להניח כרים תחתיהן משום דהוי הפסד מועט ולעיל גבי חביות של טבל שנשברה אמרינן דמותר להניח כלים תחתי' ולא הוי ביטול כלי מהיכנו דטבל מוכן הוא אצל שבת ופסקה הרמב"ם בהאי טעמא בפ' כ"ה מה' שבת ואמאי אוסר הכא אלא ודאי כמו שכתבתי דטבל גם כן הוי כמו שליפי זוטרי דלא הוי ודאי ביטול כלי מהיכנו שאם עבר ותקנו מתוקן ויכול להיות שיתקנם ולכך התם דהוי הפסד מרובה בחביות שנשברה התירו דהוי ביטול כלי לפי שעה משא"כ הכא בהפסד מועט ובזה מתורץ קושית התוס' מה שאין כן בסל לפני האפרוחים דודאי יפרחו או יפריחם בלי איסור לא מיקרי ביטל כלי אף לפי שעה ומותר אף בלא הפסד כיון דס"ל דכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל אף בלא הפסד זהו הנלע"ד בשיטת הרמב"ם אבל שיטת הרי"ף והרא"ש הטור וש"ע שהשמיטו לאסור בכולסא הוא כמ"ש למעלה דלית להו כלל ביטול כלי מהיכנו לפי שעה רק מאי שמוקי בגמ' בכולסא הוא משום דרב יצחק ולא קי"ל כוותי' וא"ל לשיטת שניהם הא באמת ס"ל לרב הונא כר' יצחק דס"ל במת המוטל בחמה באין ב' בני אדם וכו' ע"ש בדף מ"ג ופסקה הרמב"ם פ' כ"ו מה' שבת ואם כן קשה לתרווייהו להרמב"ם איך פסק כאן לאסור בכולסא משום ביטול כלי מהיכנו לפי שעה כמו שכתבתי הא בלאו הכי לרב הונא אסור משום דרב יצחק וגם איך פסק להך דמת כיון דלא קי"ל כרב יצחק ולהרי"ף קשה איך הכריע מרב הונא דהכא דלא כרב יצחק וכמו שכתב הר"ן דלרבי יצחק אסור אף במקום פסידא כדמוכח בביצה הא מוכח מהך דמת דרב הונא סבירא ליה כרבי יצחק כדאמר שם רב ששת אמנם מצאתי בכ"מ שתירץ את הרמב"ם שהביא להך דמת והוא דרב ששת הוא דס"ל דטעמא דמת משום דרבי יצחק אבל האמת אינו כן דהא הוא ברייתא דתני שילא עיין שם והאיך מפרשו רב חסדא אלא התם משום דאין עושין אהל בשביל מת רק בשביל החי וכן ט"ז בסי' שי"א מתרץ תירץ אחר וא"כ גם על הרי"ף יש לתרץ כן משום הכי הכריע מרב הונא כאן דלא כרבי יצחק והא דמשני בכולסא היינו לרב ששת אליבא דרב הונא הוא מוכרח כמו שכתבו התוס' אבל באמת לרב הונא בעצמו סבירא ליה כרב חסדא ושרי אף בכולסא בשליפי זוטרי וברייתא בש"ר ובזה מתפרש דברי הר"ן שהביא זאת הקושיא על הרי"ף ואפ"ה פסק כרי"ף ולא תי' כלום כוונתו למ"ש ובזה מתפרשים כל השיטות ודוק היטב:

בגמ' שליף של תבואה פירש"י של טבל דאל"ה היו נוטלין ביד ואע"ג דתנן מתיר החבלים והכא ל"ל שיהא הפסד כדלעיל דהא אף עכשיו השק נופל וגם סתמא דמילתא בתבואה אין בה הפסד אף אם יקרע השק משא"כ לעיל דלא תני תבואה י"ל דמיירי הכא שאף אם יתיר החבלים לא יפול שהמשא מכביד מב' צדדין וקמ"ל דאחר היתר החבלים רשאי לעשות כן אף דהוי טילטול מן הצד ואיכא מאן דאסור ואפי' מאן דמתיר מודה היכא שהוא לצורך דבר האסור וגם אין אוחז בדבר המותר רק בדבר האסור אליבא דכולי עלמא צ"ל דהכא שרי משום צער ב"ח ולכך מייתי עלה הא דר"ג וק"ל:

בגמ' והאיכא צער ב"ח ופירש רש"י וידחה ביטול כלי מהיכנו לכאורה הוא תמוה למה לא פירש כפשוטו ויתיר החבלים אף אם יצטרי זיקי שלא לעבור על איסור דאורייתא משום פסידת ממון וגם אין פירש לפירושו דאיך כתב אתי דאורייתא ודחי דרבנן הא יכול להתיר החבלים ולא יעבור שום איסור והיכא דיכול לקיים שניהם לא דחי וצ"ל דסבירא ליה לרש"י דמשום הפסד מרובה ודאי שרינן איסור דרבנן דביטול כלי מהיכנו על כל שבת וכן כתב המגן אברהם בסימן רס"ו שמשמע כן מרש"י זו אמנם צ"ע דהא משמע לעיל דאסור משום הפסד מרובה בשליפי רברבי אף בקרנא דאומנא ומגן אברהם תירץ דשם אסור משום שיכול לפרקן בנחת ותימה עליו שהרי ברייתא דלעיל מתוקמא אי בשליפי רברבי אף בקרנא דאומנא וכמו שכתבו התוס' לעיל פ' כירה והר"ן וכל המפרשים וקתני אף על פי שמשתברין אלא נראה לי ברור דהכא הוא הפסד גדול יותר לכך שרינן איסור דרבנן כמו שכתב הר"ן בשם קצת ראשונים ריש פירקין דבכל מקום הפסד גדול כגון ליסטים באים עליו וכיוצא בו שרינן איסור דרבנן כמו מי שהחשיך בדרך עיין שם ואף שקצת חולקים מכאן ראי' גמורה לדברי המתירין גם מהגמ' לא מרש"י לחוד כמו שנבאר בעזה"י לכך אם צער בעלי חיים דאורייתא ואין יכול להניח המשא על בהמתו כל השבת בשום פנים שרי להניח תחתיו כרים וכסתות דהא אתי דאורייתא ודחי ביטול כלי שהוא דרבנן דמשום ביטול כלי אין צריך להתיר החבלים שיהא היזק גדול כמו שכתבתי אבל ר"ג סבר צער בעלי חיים דרבנן אין צריך להתיר החבלים ולא יהא היזק ולכך אסור לבטל כלי מהיכנו דהא יכול להניח עליו ולכך הניח הדבש על החמור ולא ידע שתמות דאם כן הי' שרי לבטל כלי והא דאמרינן לעיל אף בהפסד מרובה אסור להניח כרים בשליפי רברבי משום ביטול ושם מיירי אף שאין יכול לפורקן בנחת ודלא כמ"א כמו שכתבנו למעלה וגם נ"ל אם יכול לפורקן בנחת אף בשליפי זוטרי הי' אסור ודאי דהא אפי' בכולסא שהוא הפסד מועט לא שרינן אף בש"ז מכ"ש היכא שיכול לפורקן בנחת דליכא הפסד כלל דלא שרינן. התם מיירי בהפסד מרובה ולא גדול כמו שקי"ל לענין טריפות ושאר איסורין דעל כמה זהובים הוי ה"מ ויש מקילין שאפי' זהב וחצי פ' הוי ה"מ לאפוקי בכולסא דלא הוי הפסד אלא הניצוצת כמו שכתב רש"י מיקרי הפסד מועט אבל הפסד גדול ודאי שרינן איסור דרבנן ושרי לבטל כלי מהיכנו ודוק:

אמנם לכאורה קשה על רש"י גופא מנין לו קולא זאת להתיר איסור דרבנן משום היזק ממון ומן מי שהחשיך אין ראי' כמו שכתב הר"ן בשם קצת גדולי פוסקים ראשונים והי' נראה לי דרש"י הוציא כן מסדר קושית הגמ' דמקשה מעיקרא ויביא כרים ומשני דהוי ביטול כלי מהיכנו ועל זה מקשה מצער בעלי חיים משמע דמקשה ע"ז התירץ ור"ל אע"ג דהוי ביטול כלי אף על פי כן יהא מותר משום צער בעלי חיים:

אמנם נראה לי דמשום זה הדיקדוק לא הי' רש"י מתיר קולא גדולה זה די"ל דקושיתו זאת קאי לעיל דמשני מצטרי זיקי ומקשה דאף על פי כן יתיר החבלים משום צער בעלי חיים ומקשה מעיקרא קושיא א' והדר שנית: אכן נלע"ד שמוכח מפורש מהגמ' דהא מסיק ר"ג סבר צער בעלי חיים מדרבנן ולא שרי לבטל כלי מהיכנו בשביל זה כמו שכתב רש"י קשה עכ"פ הי' לו להתיר החבלים אף דיצטרי זיקי שלא לעבור על איסור דרבנן צער בעלי חיים אלא ע"כ דשרי לעבור על איסור דרבנן משום הפסד גדול:

וא"ל להקשות אם כן הי' לו להניח כרים או לטלטל הדבש שהוא ג"כ איסור דרבנן ומשום הפסד גדול שרי כמו צער בעלי חיים אם לא יתיר או יטלטל כמו שכתב המגיד משנה על דברי הרמב"ם שאם א"א לפורקן בנחת וגם יהא הפסד גדול התירו טילטול או ביטול כלי מהיכנו עיין שם בפ' כ"ה מה' שבת אינו קושיא כלל דר"ג סבר דצער בעלי חיים דרבנן והיכי נתיר משום זה לעשות איסור דרבנן בידים משום איסור דרבנן כמו שכתב רש"י לא אתי איסור דרבנן ודחי דרבנן ושב ואל תעשה עדיף אבל הרמב"ם הא פסיק בפרק י"ג מהלכות רוצח ושמירת נפש דצער בעלי חיים דאורייתא ודאי דחי דרבנן לבטל כלי מהיכנו או לטלטל כמו שכתב המ"מ והיינו אם אין לו להניח כרים דאם יש לו ודאי אסור לטלטל המוקצה בידים דמטרח בהיתרא עדיף ולכך כתב רש"י לבטל כלי מהיכנו ולא טילטול והמ"מ כתב גם כן טילטול: ותמהני על הלח"מ שמסופק אם לגרוס במ"מ לא התירו לטלטל דהרי גמ' מפורשת כאן למ"ד צער בעלי חיים מותר לבטל כלי מהיכנו כמו שכתב רש"י והוא מוכרח מהגמ' כמ"ש וגם על הש"ע יש לתמוה מה שלא קבע בש"ע כדברי המ"מ שאם א"א לפורקן בנחת שרשאי לטלטל או לבטל כלי מהיכנו דהא הוא גם כן פסק בח"מ סי' רע"ב דצער בעלי חיים דאורייתא ואפשר שכוללו במ"ש ואין להניחם על הבהמה משום צער בעלי חיים משמע בכל מה שיכול ודוחק כי הי' לו לפרש וגם על המ"א יש לתמוה שכתב שמשמע כן ברש"י הנ"ל הלא רש"י מכריח כן מהגמ' כמו שכתבתי וגם על הפוסקים שהביא הר"ן שחולקים שלא להתיר איסור דרבנן משום הפסד גדול קשה מהגמ' כאן:

וכדי לתרץ כל זה נראה לי די"ל דלא כרש"י והגמ' מקשה מצער בעלי חיים דיתיר את החבלים ומשני דצער בעלי חיים דרבנן ומשום הכא אין צריך להתיר החבלים לבוא לידי הפסד גדול משום דרשאי לעבור על איסור דרבנן בשב ואל תעשה משום היזק גדול אבל לעבור על איסור דרבנן בקום ועשה לטלטל או לבטל כלי מהיכנו אין לנו כנ"ל דעת כל הנ"ל:

אבל הדעת נוטה כרש"י שאין לחלק דלמה למשכוני נפשין לחלק בחילוקים כאן גם במי שהחשיך ונלע"ד שיש לפסוק כן כרש"י כאן וכהמ"מ שפירש כן בדברי הרמב"ם וכן דעת המ"א אלא שמחלק חלוקים אחרים ולענ"ד נראה כמ"ש ודוק היטב:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה