אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קלו:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קלו:

דף קלו.

בתוס' בד"ה דתניא הזכר בסופו ועוד אומר רבי דההוא קרא וכו' עיין במהרש"ל ומהרש"א שכיונו לדבר אחד לפרש שהוא תירץ אלא שהמהרש"א הוכרח להגי' ע"פ פירושו והיינו משום שלפי פשוטו שהוסיף להקשות כמ"ש בגי' שלפנינו הלשון לא שייך יושב ובטל הוקשה להם דא"כ אדרבא הוא יותר קולא שלא יביא קרבן כלל ומאי קושיא ואני בעניי תמה על שני המאורות הגדולים דגם לפי פשוטו א"ש טפי וממותק לשון התוס' כפי הגירסא שלפנינו דהנה מה שאמרו בסוכה כל דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל לאו משום דזימנין נפיק מיני' קולא בדרך רחוק לכך ניקל עכשיו תכף בכל מקום זה דבר שאין לו שחר וגם אם נאמר כן ברוב ק"ו יוקשה וכי לא משכחת קולא עכ"פ בדרך רחוק ואין לך דרך רחוק מהא שאמרו לא ימצא עצים לשורפו וא"כ בטלו כל הק"ו עכ"פ רובם שבש"ס אלא ודאי להא לא חששו דיותר מסתבר להחמיר ברוב פעמים המצוי אלא דגבי סוכה וחמץ שיבא מזה החומרא שאתה רוצה להחמיר במצוה יבא מכשול באיסור דאורייתא שיעקור כל המצוה וזה סופו להקל היינו להקל במצוה לעקרו מצוה דאורייתא וכן מסיים בפירוש בגמ' פסחים לא מצא עצים וכו' והתורה אמרה וכו' ר"ל שיעקור מצות התורה עי"ז חומרא ולזה חששו טובא בכולה ש"ס אף בדרך רחוק משא"כ כיון שאינו מחויב ולא יבוא לא הוי להקל מצוה וכן מדוקדק בלשון התוס' לא שייך יושב ובטל כיון שאינו מחויב שום קרבן וזה הוא דרך רחוק מאד שלא ימצא בהמה זכר ודאי לא חששו תדע שהתוס' הוצרכו להביא ראי' מסוכה משמע דאל"ה לא הוי אמרינן כלל זה הסברא וכמ"ש התו' אין ראי' משם כיון דלא דמי כלל דהכא אין מחויב שום קרבן ושם חייב בסוכה וחמץ לא שייך כלל יושב ובטל דלשם ודוק היטב כי נ"ל נכון ואמיתי בדברי התוס' ומקום הניחו לי אבות העולם האלו:

אמנם בר מן דין אין כאן התחלת קושיא דודאי אם רוצה להתנדב עולה מסתמא עבר על עשה וכדומה כמ"ש בזבחים אין לך אדם בישראל שאינו מחויב עולה וגם אם ניחא ליה להביא דורון ואנו אין מניחים לו לא הוי קולא רק חומרא מכ"ש אם מחויב עולה ודאי ניחא ליה דתיהוי לי' כפרה כדאמרינן בעלמא וא"כ אין זה קולא אלא חומרא ויושב ובטל לא שייך כמ"ש התו' ודוק:

אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא בין לפירושם ולפירושי ודאי שזה החליטו התוס' דזה הקרא אינו מיירי בעולת חובה שפיר דכתיב כי יקריב כמ"ש רש"י בחומש וכן הוא בגמ' אמנם מנ"ל להתוס' דלא מיירי מנדר שאמר הרי עלי דפשטי' דקרא מיירי בנדרים ונדבות וא"כ שפיר שייך יושב ובטל ויעבור על נדרו וגם על בל תאחר ואם נאמר שקושיתם שימצא לאחר זמן שרחוק שלא למצוא זכר עד שלש רגלים אם כן היינו קושיא קמייתא מאי ועוד וצ"ע:

וצ"ל דהכי הם שלילות דברי התוס' שהוסיפו להקשות אף א"ת שגם זה הוא חשש שמא גם לאחר זמן לא ימצא ג"כ ויהא יושב ובטל או לא ימצא עד ג' רגלים ויעבור על ב"ת מ"מ קשה הא קרא מיירי עכ"פ גם בנדבה ובנדבה לא שייך כלל יושב ובטל ובנדר ג"כ הוא רחוק מאד כמ"ש התוס' א"כ בשביל זה ודאי לא שייך יושב ובטל שלא להחמיר בנדרים וגם בנדבות אכן זה שייך לפירושי אמנם פירושם א"א לפרש כן וצ"ל משום קולא דנדבות לא דרשינן להחמיר אף בנדר וצ"ע ודוק:

או י"ל לפירושם שהוא תירץ דמשום נדבות איצטרך קרא דלא תימא אף דבנדרים פסול משום חומרא בנדבה יהא כשר שהוא סופו להקל אם נפסל וכן משמע הלשון בתו' בנדה אמנם לפרושי הוא יותר נאות כמ"ש אף ששם בנדה כתבו התוס' בהדיא לתירץ אין זה ראי' שהסוגיא בתו' אינו בעל תוס' אחד והכא רבי והתם אחר ולישנא דהכא משתמע כמו שכתבתי:

ויותר נ"ל לפרש דודאי מ"ש התוס' תכף דהוי יושב ובטל היינו בחובת הקבוע להם זמן דשפיר הוי דומיא דסוכה ואהא כתבו דלא דמיא שפיר דהתם הוי הכל סופו להקל אבל הכא גבי נדרים סופו להחמיר ודאי יש לדרוש הכל לחומרא דאין סברא לחלק הקרא ועוד אומר רבי דקרא כתיב גבי נדבה ר"ל נדרים ונדבות שגם נדר נדבה מיקרי בקרא והכא בנו"נ אין שייך סופו להקל כמ"ש התוס' בנדרים וגם גבי נדבות שייך זה כמ"ש שאם רוצה להביא ימצא אחר זמן וא"כ אין שייך סופו להקל משום חובות הקבוע להם זמן שנימא דלכך איצטרך קרא כיון דקרא לא מיירי בהכי ודוק:

בא"ד לעיל שכ' כל הפילפול משום דנילף ממילה קשה שזה הוא רק לרב יהודא ורבנן פליגי אמנם כוונת התוס' שכולם הם ברייתות בת"כ והם סיפרא שהוא רב יהודא כמ"ש התוס' בנדה אמנם הא קשה שכתבו לתרץ הא דפריך בפ' המפלת לרב אמאי שפוטר ביאת מקדש היינו משום דנילף ממילה לחומרא לחייב על ביאת מקדש ומאי פריך הגמ' דילמא רב כרבנן ס"ל דגם במילה אימעוט מערלתו לעיל וצ"ל שרוצה לתרץ אף אם יסבור כרב יהודא כמו שמשני התם וק"ל:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה