לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קל:
בגמ' כך אין מביאין לא דרך גגות ולא דרך חצירות ולא דרך קרפיפות משמע שאף דרך כל אחד לחוד אסור והוא תמוה שרש"י כתב בסמוך וכן הוא בעירובין דדרך חצירות לחוד וקרפיפות לחוד שרי לכ"ע לבד מגגין לרבנן ע"ש בעירובין ולר"מ אפי' גגין הרבה שרי וצ"ל דברייתא דהכא מיירי באם שבת איזמל בבית דאז ודאי אסור אף בכל א' לחוד אע"ג דהכא מיירי ששבת האיזמל בחצר כמ"ש התוס' היינו משום שהם הביאו דרך שלשתן לכך לא שרי אף אם שבתו בתוכן אלא לר"ש והכא מייתי ראי' כשם שאסור אם שבתו בבית אף אם הביא דרך א' מהם ולא דחינן איסור דרבנן ה"נ דרך שלשתן אף אם שבת בתוכן דהוא נמי איסור דרבנן לרבנן דמ"ש ומ"ש רש"י בד"ה שלא ברצון ר"א דאייתי דרך חצירות לאו דוקא אלא דרך שלשתן או אפשר דמעיקרא הוי ס"ד שהביאו דרך א' מהן או גגין וחצירות וע"כ שבת בבית דאל"ה שרי אף לרבנן ומייתי שפיר מברייתא עד דמוקי ברצון ר"ש ע"כ הביאו דרך שלשתן ושבתו בתוכן ודוק:
ברש"י בד"ה ששבתו בתוכן וכו' עד לא מיבעי' היכא דלא עירבו וכו' אע"ג דעירבו חמור יותר כדאשכחן דרב אסר בעירבו ושרי בלא עירבו לר"ש היינו לענין כלים ששבתו בתוכן אבל לענין כלים ששבתו בתוך הבית ודאי לא עירבו חמור יותר שאסור להביאן אף לחצר ראשון אם לא דרך מלבוש ומזה לא מיירי הכא:
וא"ל הא ע"כ הכא לא מיירי בעירבו דא"כ האיך הביאו ברצון ר"ש הא לרב אסור בעירבו וכתבו תוס' בעירובין דלרב אף לר"ש אסור י"ל דרש"י לא ס"ל כפי' התוס' רק רב לא פסק כר"ש בעירבו אבל לר"ש מותר אף בעירבו או רש"י כתב אליבא דשמואל ור"י כיון דהילכתא כוותי' או רש"י בא רק לפרש דברי ר"ש מאי שאסור שבתו בבית ודוק:
ברש"י בד"ה מהו לטלטל כלים ששבתו בתוכו וכו' הוא ע"כ לאו דוקא שהרי רש"י כתב בעצמו בסמוך בד"ה מותר לטלטל בכולה או בגדיו שהוציא וכו' וגמ' מדמה מבוי לחצר וגם אין טעם לאסור בחדא רשותא כלים ששבתו בתוך הבית שלא מצינו זה אלא מרשות לרשות אף מחצר לחצר אלא משום שאין מצוי כ"כ במבוי כלים ששבתו בתוך הבית נקט כלים ששבתו בתוכו אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא שכ' רש"י תכף ולהוציא ממנו לחצר וכו' וכתב המהרש"א דלר"ש היינו כלים ששבתו בתוך הבית והוא מוכרח כמ"ש רש"י בעצמו בעמוד שלאח"ז בד"ה מי גרם לחצירות שיאסרו בתים וכו' ע"ש וכיון שרש"י נקט בשבתו בתוכו האיך מסיים פשיטא לן דאסור הא שרי לר"ש ותמה אני מאד על המהרש"א האיך פי' כן וגם משם נראה קצת דאפי' כלים ששבתו בתוך הבית מותר מחצר למבוי בלא עירבו שהרי סיים דהוי כאל נשתתפו וגם מן שאר דבריו ויש טעם לזה דלא אסר בשבתו בבית אלא בשתי רשיות וחצר שלא עירבו ומבוי הוי חד רשות ע"ש. והי' נראה לי לומר די"ל דבעיא דהכא הוא בעירבו חצירות כדמשמע לשון לא נשתתפו משמע אבל עירבו ובעיא לרב דאסור אף שבתו בתוכן ובעירבו או הי' נ"ל לומר דבעייתו אליבא דרבנן ואז שפיר פשיטא דאסור אף ששבתו בתוכו והוכרח רש"י לפרש כן מדנקט מהו לטלטל בתוכו ולא נקט ומחצירות לתוכו וגם מדלא רצה להתיר אלא מטעם דדמיא לחצר וזה לא שייך מחצר למבוי או להיפוך ע"כ כרבנן ס"ל או כרב ובעירבו אלא דאם כן קשה מאי פריך ליה ר' זירא בסמוך דילמא שם פסקו כר"ש דשרי אפי' מחצר למבוי מכ"ש במבוי עצמו והוא בעי לרבנן וא"ל דא"כ עדיין קשה האיך שבקו רבנן ועבדו כר"ש הא באמת הלכה כר"ש וגם לתי' קמא שכתבתי קשה דילמא הם עבדו כשמואל ורב יוחנן דהילכתא כוותייהו כמ"ש התוס' לקמן והוא בעי לרב לכן נלע"ד ברור שהוא בעי הלכה כמאן והיינו שלא שמע הך דרב ושמואל ור"י כדמשמע נמי בסמוך דפשיט מרב משמע שהוא לא שמע מזה והי' פשוט לו שהלכה כרבנן ואסור מחצר למבוי רק הי' מסופק במבוי עצמו כמ"ש רש"י ולכן אחר ששמע שפסק הלכה שמותר שאל לו אמאי לא אמר לו כן אף שהוא כר"ש תיתי מהי תיתי כיון שהלכה שמותר והוא בעי הלכה ואם כן בעי אף בכלים ששבתו בתוכו ואין צריך לפי' המהרש"א ודוק:
ברש"י בד"ה ואייתוה מהאי רישא שהי' הסכין בבית והתינוק בבית והוא תימה גדולה כמו שכתב המהרש"א ועמ"ש הוא לתרץ בטוב טעם אמנם הוא נגד כל המפרשים ראשונים ואחרונים ה"ה תו' והרי"ף והרא"ש וגם אם הי' רש"י מפרש כן לעיל לא הי' נשמט מלפרש שם כן שהוא עיקר מקומו ולמה נטר עד כאן וביותר תימה על דברי המהרש"א שהרי רש"י כתב שם בד"ה ברצון ר"ש דשרי אף לדבר הרשות משמע להדיא שהיה באופן שמותר לדבר הרשות והיינו ודאי בשבתו בתוכן ואיך נעלם ממנו דברי רש"י אלו והי' נ"ל ע"פ הדברים שכתבתי בסמוך לא קשה כ"כ אדברי רש"י והוא שעל מה שטילטלו במבוי כלים ששבתו בתוך הבית לא מקשה המהרש"א משום שבמבוי שלא נשתתפו אי שרי שרי אף כלים ששבתו בבית כמו שכ' רש"י לעיל בחצר שלא עירבו אלא עיקר קושיתו איך הוציאו הסכין מבית למבוי וגם איך הכניסהו ממבוי לבית שבו התינוק ואף לפי מ"ש לעיל בסמוך שמשמע מדברי רש"י דשרי אף מחצר למבוי אף כלים ששבתו בתוך הבית כמ"ש בד"ה מי גרם לחצירות אמנם היינו בלא עירבו כמ"ש שם רש"י להדיא והוציאם לחצר דרך מלבוש משא"כ בסכין ע"ש ודוק:
אמנם ע"פ הדברים האלו י"ל שרש"י כ' שם כן אליבא דרב כמ"ש רש"י בהדיא וכן תו' שם אבל אליבא דשמואל ורב יוחנן דשרי אליבא דר"ש אף בעירבו י"ל דאף כלים ששבתו בתוך הבית שרי מחצר למבוי ג"כ אף בערבו כמו לרב בלא עירבו אף שאמר ר"ש לכלים ששבתו בתוכו היינו מגגות וחצירות וקרפיפות לטלטל בשלשתן וכן אף מחצר של רבים לחצר של רבים אבל בחצר או מבוי עצמו ודאי מותר לדידהו אף בעירבו כמו לרב בלא עירבו וא"כ יש לומר דאף מחצר למבוי שרי אף בעירבו כיון שהוי רשות אחת כמ"ש רש"י שם בלא עירבו לרב ה"נ בעירבו לר' יוחנן וא"כ לא קשה מידי די"ל דגם כאן הי' הסכין וכן התינוק בבית שבחצר ומיירי בעירבו החצירות רק לא נשתתפו במבוי כדמשמע הלשון ועשו ע"פ שמואל ור' יוחנן ותו לא ק"מ לסברא זו אמנם הוא סברא חדשה להתיר זה לשמואל ור"י בעירבו להוציא מחצר למבוי הכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר דאם כן ל"ל שיתוף מבואות וגם אמרינן שם ובעירובין לר"י יאמרו ב' כלים בחצר אחת וגם לפ"ז ישאר קושית אמאי לא פירש"י כן לעיל הגם שכל זה יש לתרץ ולא רציתי להאריך כי ג"כ הוא סברא רחוקה לומר כן ודוק:
אכן נלפע"ד לתרץ בדרך אחר ויתורץ ג"כ מי דחקו לרש"י לפרש כן והוא אחר שנדקדק דלפי פשוטו קשה ממ"נ אם ר' אושיעא בא לפלוג על רבי יושאר לר' הקושיא להאיך מניחים וכו' וגם אינו במשמע שיהא פלוגתא במציאות איך הי' המעשה ואם לא פליג רק הוא מפרש דברי רבי א"כ קשה כיון שעשו בהיתר גמור אף לדבר הרשות ואליבא דהילכתא מאי חידוש סיפר להם רבי וגם ר"ל משמיה דרבי וגם הך לשון דאייתוה מהאי רישא להאי רישא הוא מיותר לכך נראה דר' אושיעא לא פליג רק מפרש והוא שאחר שסיפר ר' הדברים האלו סברו החכמים שהביאו דרך ר"ה והי' קשה להם ופירש ר' אושיעא שלא דרך ר"ה הביאו רק מבוי שלא נשתתפו הוי והחידוש שסיפר ר' היינו שאייתוה מהאי רישא וכו' ר"ל מהבית שבהאי רישא וכו' כמו שפירש"י ובדבר הרשות גם זה אסור וגם אליבא דרבנן דפליגי אר"א אף לר"ש אף במילה אסור כמ"ש כל הפוסקים הנ"ל אלא שזה החידוש שהם סמכו בזה אר"א שלא לדחות את המילה כיון שהוא איסור דרבנן שאינו ניכר כמ"ש המהרש"א וגם לפי מה שהוספתי אני לעיל שעירבו בחצירות והוציאהו מבית לחצר בהיתר רק מה שהוציאו למבוי והביאהו להאי רישא זה אינו ניכר שיאמרו ששבתו בחצר ואז מותר לר"י אליבא דר"ש בזה סמכו אר"א בשעת הדחק כזה ולכך אמר ר"ז שפיר ס"ל למר דמבוי שלא נשתתפו וכו' דאל"ה הי' איסור הניכר בפרהסיא לא היו מתירין כמ"ש המהרש"א ודוק היטב כי בזה מתורץ הכל:
בתוס' בד"ה שלא ברצון ר"א וכו' עד הא לקמן גבי בשר וכו' עמ"ש לעיל במשנה בתי' ק' המהרש"א אמנם נלע"ד לתרצו בדרך אחר יותר נאות ויתפרשו היטב דברי התוס' לעיל וכאן דהנה לכאורה יש לתרץ ק' התוס' דמאי מקשים מרבנן אר"א די"ל דהא בהא תליא דשם מקשה ארבנן דאית ליה דאפי' גבי מכשירין שהי' אפשר לעשותה מע"ש ושכחו ולא עשו כבר ואם לא נעשהו היום ידחה המצוה גופא אפ"ה לא דחי משום מצוה גופא משום שהי' אפשר לעשותה בהיתר מע"ש מכ"ש היכא דאפשר לעשותה עדיין בהיתר דלא דחי משום מיהור או חיבוב מצוה לכך מקשה שפיר מר"ל אבל לר"א דאפי' הי' אפשר לעשותה בהיתר מע"ש אפ"ה דחי י"ל דגם בכה"ג אע"ג דיכול לעשותה היום בהיתר ג"כ דחי משום מיהור מצוה אך י"ל דתוס' מקשים מנ"ל להגמ' לומר שהי' שלא ברצון ר"א דילמא ר"א לא שרי בכה"ג אלא שלא לדחות המצוה גופא אבל משום מיהור מצוה לא אשכחן דשרי וכיון דחזינן לר"ל דאסור מנ"ל לומר תו דפליג גם בזה. אמנם גם זה יש לתרץ די"ל דהגמ' מוכיח מהמשנה דק' קו' התוס' ויביאו התינוק אצל הסכין אלא ע"כ משום מיהור מצוה שרי אכן י"ל דהרשב"א ס"ל כתי' הראשון של תוס' דהוי ככפות מקשה שפיר מנ"ל לומר דפליגתו אבל לפמ"ש ועי"ל ודאי לא ס"ל תי' הראשון דהוי ככפות לק"מ ק' הרשב"א כמ"ש ושפיר מוכיחים משם וחדא מיתרצא בחבירתה ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד:
בתוס' בד"ה ומי שרי וכו' עד וי"ל דבכה"ג לא הוי שרי ר"א וכו' לפום פשטי' הוא תמוה דמה לי היתר גמור ומה לי איסור דרבנן כיון דמדאורייתא שרי ואפ"ה מתיר ר"א איסור דאורייתא כדי למהר המצוה ה"כ היתר גמור וגם לשון התוס' לעיל בריש פרקין שכתבו גבי תינוק ליכא איסור כלל משמע אפי' איסור דרבנן ואפ"ה תירצו דשרי לר"א משום מיהור מצוה לכן נ"ל לפרש משום דאי הוי דרך חצר מעורבת לא שייך לומר דדרך ר"ה הי' מיהור המצוה דודאי לא מצי מערבי היכא דר"ה מפסיק ודרך חצירות במבוי שאינו מפולש לא הוי שם ר"ה אף דיכול לאשכוחי בדוחק אין סברא לאוקמא כן משא"כ דרך גגות וגם חצירות וקרפיפות שפיר י"ל שהי' ר"ה מפסיק כיון שבאמת לא עירבו ודוק:
בתוס' בד"ה ברצון ר"ש ה"ה דהמ"ל ברצון ר"מ וכו' והא דקאמר שכחו אע"ג דרבנן מקילי טפי ולא שייך פי' התוס' לעיל בסמוך לר"ש י"ל דא"ש אליבא דרב דאוסר בעירבו בחצירות ולכך לכתחילה לא היו סומכין ע"ז מע"ש דשמא יערבו וכן לר"ש נמי א"צ לפי' תוס' לעיל משום דפליגי רבנן אלא אליבא דרב א"ש טפי שכחו דשמא יערבו אלא שהתוס' רצו לפרש גם לר' יוחנן דשרי לר"ש אף בעירבו דקי"ל כן כמ"ש התוס' לקמן בעמוד שלאח"ז בד"ה מי גרם וכן יש לפרש לקמן לר' אושעיא במבוי שלא נשתתפו דמש"ה נקט שכחו אליבא דרב וא"צ לפי' מהר"מ וגם לפמ"ש בסמוך לפירש"י מתורץ בלא"ה לישנא דשכחו שם וא"צ לזה זהו לפי פשוטו של דברי רש"י כאן אמנם כד דייקת א"צ לזה דודאי א"א לומר דרבנן מקילי טפי דהא מפורש שם במשנה דרבנן אסרי מגג לגג אלא מ"ש רש"י דרבנן שרי בגגין וחצירות היינו מגג לחצר וכן מחצר לחצר אבל לא מגג לגג ואל יהא דוחק בעיניך כי גם בגמ' שם דף צ"א ע"א אמר רב יהודא כן האי לישנא לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת הן וע"כ ר"ל מגג לחצר כנ"ל וכן פירש"י שם וא"כ מגג לגג שפיר שייך שכחו דפליגי רבנן אלא במחצר לחצר צ"ל כמו שכתבתי ודוק: