אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף קכט.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף קכט.

דף קכח:

בתוס' בד"ה רבא משמי' דר"י וכו' עיין במהרש"א שהקשה ותירוצו מוסתר מפיו דלדידי' אף לאחר מילה משכחת שילדה אחר חצות וגם אין הדין מוסכם מכל הפוסקים לחשוב אמנם בגוף קושיתו אחר עיוני בתוס' בעירובין לק"מ אחר שנפרש שלילות דברי התוס' שהנה ודאי לפי פשוטו דברי הגמ' בכאן ודאי אנו מפרשי' שנהרדעי באו לומר דאביי ותרי לישני דרבא לא פליגי אמנם כתבו דלכאו' יש להוכיח שאינו כן אלא דרבא פליג וס"ל דשבעה הוי פתיחת הקבר ומותר אף שאין אמרה צריכה וא"כ משבעה ועד שלשים הוי סתימת הקבר ומותר באמרה צריכה דאי אמרת דרבא נמי כוונתו כנהרדעי דאמר שבעה היינו סתימת הקבר ובעינן אמרה צריכה וממילא אחר שבעה עד שלשים לא מהני צריכה האיך התיר שם לחום אגב אמו אם תאמר צריכה הא לנהרדעי אסור לאחר שבעה אלא ודאי רבא לשם אזיל לטעמי' דהכא דפליג אנהרדעי וגם על אביי אמנם לפי פשוטו שם אינו מוכח כלל דלא נאמר שם דלצורך מילה הי' אלא קאמר סתמא האי ינוקא דאשתפיך חמימי וי"ל דמיירי תוך ז' וכנהרדעי ואדרבא יש להוכיח שלא מחמת מילה מיירי דאי לצורך מילה למה לצורך אמו הא איהו גופא דחי שבת כדתנן מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר מילה אלא שתו' שם הוכיחו דמיירי לצורך מילה מדמייתי שם עלה מן הזאה דפסח ע"ש אלא אף דלא יוכל להיות אחר מילה דאז ודאי דוחה שבת בלא אמו אלא ע"כ לפני המילה ואז אין מרחיצין אלא בחמין שהוחמו מע"ש כמ"ש כל המפרשים ופוסקים בהך משנה הנ"ל דמרחיצין דלא דמי לפני המילה ללאחר המילה וא"כ מוכח שפיר וכן ג"כ שלילות דברי התוס' דאף דלא מצי למימר דמיירי לאחר המילה משום זה לא נאמר דמיירי בתוך ז' כדמוכחי שם וסמכו עצמם אמ"ש שם דודאי לצורך מילה איירי וע"כ הי' ביום ח' ומוכח שפיר ודוק:

לעיל בריש פרקין בגמ' בעי מיני' רב נחומי מאביי כמה שיעור תבואה צבורה וכו' הוא תמוה דהא קי"ל כר"ש דמתיר מאי בעי אמנם אחרי ראותי בר"ן שכ' לפרש הא שהביאו בהלכות שמפרש הך תנא כמה שיעור וכו' היינו כמה מפנין מתבואה צבורה וא"כ יש לפרש גם הבעיא כן והוא מכוון עם המשנה ה' קופות כמ"ש התוס' ריש פרקין ואפשר דמשום זה הביאו תוס' הירושלמי אמנם פי' הר"ן הוא דוחק שלא משמע כן בגמ' כלל וגם בהלכות הרי"ף לא משמע כן:

אכן מדברי הרמב"ם למדתי תי' אחר והוא שגם הבריי' דלעיל אין מתחילין באוצר ג"כ הביאו בהלכות הרי"ף ותי' ג"כ הר"ן בדוחק גדול אמנם הרמב"ם מפרשו בריוח והוא שכתב בפ' כ"ו מה' שבת שאע"ג שמותר להסתפק מאוצר תחילה מ"מ לפנות אסור אם לא לדבר מצוה כדמוכח במשנה ובהכי מיירי ברייתא ודוקא תחילה אבל אם כבר התחיל מע"ש מותר לפנות אף לדבר רשות כדמשמע ברייתא אין מתחילין ע"ש ברמב"ם שכ"כ בהדיא וא"כ ה"נ בתבואה צבורה אם אין בו שיעור אוצר מותר לפנות אף לדבר הרשות משא"כ אם יש בו שיעור אוצר לכך בעי שפיר אף לר"ש והא שלא כתב הרמב"ם השיעור אוצר היינו משום שכ' דלדבר מצוה מפנין ה' קופות א"כ ע"כ האוצר אין פחות מה' קופות שהם לתך כמ"ש התו' ובזה מתפרש אוקימתא דרב חסדא שאמר ד' מה' אמאי נקט שיעורא דה' היינו משום דבבציר מהכי לא הוי אוצר ושרי אף לדבר הרשות והכי דייק נמי לישנא דאביי דאמר הרי אמרו ואם לפי פשוטו דכוונתו אהך ברייתא דתנא כמה שיעור ת"צ הל"ל תנא מאי לשון הרי אמרו הרי ברייתא אינו ידוע לכל אבל כוונתו אמשנתינו וארב חסדא ובזה מתפרש יותר דברי התוס' בריש פרקין שנתכוונו לפירוש זה ודוק:

סליק פרק מפנין ר"א דמילה פרק תשעה עשר

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה