לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קכא:
ברש"י בד"ה נהרגין בשבת קס"ד ואפי' אין רצין וכו' נ"ל תורף דבריו דבאין רצין ליכא אפי' לספק פיקוח נפש אלא דלרב שמעון דליכא אלא איסור דרבנן לא גזרו משום אף שלא ימיתו עכשיו כדי שלא ימותו אח"כ לאחרים ומצוה לכלות המזיקין וכ"כ רש"י בהדיא בד"ה אמר ליה רבה לתנא ע"ש ולכך לרב יהודא שהוא מדאורייתא לא שרי משום זה כיון דליכא פ"נ בודאי עכשיו כמ"ש רש"י וכן מ"ש רש"י בפי' הברייתא דאלו ה' סתמן הורגין לאו עכשיו אלא דסתמן הורגין אח"כ לאחר לכך שייך חילוק זה לר"ש ולא לרב יהודא ולכך הוצרך לפרש דהך שינויא ברצין אחריו לא קאי אברייתא דלא כפי' התוס' דברצין לרב יהודא אין חילוק בין סתמן הורגין דלא יהא אלא ספק פ"נ ג"כ דוחה שבת כיון שהם מזיקים ודוק:
ומה שהקשו תוס' על פירש"י בד"ה ברצין אחריו ע"ש נ"ל דלק"מ שרש"י מפרש דרבה בר רב הונא לא ס"ל כרב יוסף אלא כר' ירמי' דהך ברייתא משבשתא וריב"ל אליבא דר"ש שרי בכל המזיקין וסובר כר"ש ורב הונא נמי סבר כר"ש מדאמר שלמתינהו לכולהו ולא אמר חייב חטאת וגם התנא לא אמר אלא דאין רוח חסידים נוחה הימנו אלא דסברי כרב יוסף וכהך ברייתא דלא שרי אלא בחמשה וכן הך בעיא בגמ' גבי ניותי היינו נמי אליבא דר"ש אלא בעי אי ס"ל כר' ירמיה או כרב יוסף אך קשה דהא הי' ודאי ר' בא"י והוא נחש שבא"י הוא מן החמשה לכן צ"ל דבעי אם ס"ל כר' יהודא או כר"ש אמנם ר' ינאי ודאי ס"ל כר' ירמי' אליבא דר"ש לפי מאי דס"ד וכן למסקנא דדורסו לפי תומו לכאורה הוא אליבא דר"ש וכר' יוסף דלרב יהודא נראה לא שרי לפי תומו וא"כ אף לפי המסקנא מוכח דשפיר עביד שהרי הי' מהחמשה כנ"ל רק דחי לענין צירעה ונחשים ועקרבים והוא דוחק דמשמע דדחי הפשיטות לכן נ"ל כמ"ש רש"י דאף לר"י שרי לפי תומו כיון שאינו מתכוין ואף דרב יהודא סבר דבר שאין מתכוין אסור נ"ל כיון דאינו רק מדרבנן והכא לא גזרו כמ"ש רש"י ומדבריו אלו נראה שמפרש דבעי' הוא ס"ל כר"י או כר"ש ודוק:
או י"ל בדבר שאין מתכוין ס"ל כר"ש וכמו שפסק הרמב"ם ודוק:
בתוס' בד"ה כל המזיקין אע"ג דתנן במתניתן ר"ל אע"ג דרב יהודא פליג ודאי הלכה כרבים שהוא סתם משנה ותירצו משום דמפרסמא מילתא וכו' ר"ל אליבא דר"ש שהוא מדרבנן שייך לחלק בין מפורסם או לא ולכך פליג רב יהודא דאזיל לשיטתיה דהוי דאוריי' ואין לחלק ולכך חשש מחטאת ולכך הקשו ג"כ בתחילה מסתם משנה אע"ג דר"י פליג משום דאזיל לשיטתי' ואנן ס"ל כר"ש ודוק:
בתוס' ברצין אחריו וכו' עד תפשוט מהכא דלא שרינן אלא ה' בלבד וכו' ע"ש תימה גדולה בעיני הלא ודאי רבי הי' בא"י והוא נחש שבא"י מן החמשה ואם לומר שתפשוט דשפיר עביד מלבד שאין משמע כן מלשונם לק"מ דילמא סבר כר"י וצ"ל דק' התוס' דרצה לפשוט מרב ינאי דשפיר עביד והוא שרי אף צירעה ונחשים ועקרבים ודוק: