לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קכ:
בתוס' בד"ה פותח ונועל כדרכו וכו' ע"ש מאי שהרבו להקשות ארש"י ונלע"ד דרש"י מפרש אחורי הדלת היינו סמוך ולכך אפי' ברוח מצוי' הוא מכבה וכנגד היינו מרחוק ולכך אינו רק מבעיר המדורה ברוח שאינו מצוי אבל לא מכבה עכ"פ ברוח מצוי' אף בנר אלא מקרוב דהיינו אחורי דלת ואפ"ה סבר הברייתא דאינו ודאי מכבה ורב סבר דודאי מכבה בסמוך אף בר"מ לכך לייט ונועל נמי אסור אם הי' פתוח שהי' ודאי מכבה א"כ הוא מבעיר בנעילה וק"ל:
ומ"ש המהרש"א לשיטת תוס' אמאי לא תני אם הובערה ע"ש נ"ל דלק"מ דהאי תנא סבר דנידנוד שמן לא הוי כבוי ולא הבערה והיינו דבשלמא אם הוא מסתפק בודאי יכבה קודם וכן אם נותן בודאי ידלק יותר אבל כשמתרחק והדר יתקרב ע"י נידנוד וכן להיפך אינו פועל לא לכיבוי ולא להבערה ורב סבר דאפ"ה הוי כיבוי והבערה וא"כ הא דתני אם כבתה היינו אף שכבתה ממש אינו כלום כיון דלא היו מתכוין אבל על נידנוד לא שייך כלל אם כבתה דודאי מתנדנד וא"כ לא שייך כלל למיתני ואם הובערה דהא מיירי בנר דולק ודוק:
בתוס' בד"ה והאמר רבה וא"ת וכו' וי"ל עד גמירא ע"ש דבריהם אלו תמוהין מאד מרישא לסיפא חדא אמאי לא הקשו מיד אהא דקאמר וכ"ת איפוך מתניתן למה לא נאמר איפוך ברייתא דחזי טפי לאפוכי ממתניתן וגם תירוצם תמוה מאד שתורף תירוצם שחדא קאמר וכ"ת עם התירוץ וטפי י"ל חסורי מחסרא מן איפוך קשה חדא מאי קאמר אפי' מפיך מתניתן לא א"ש אפי' הוי א"ש לא הוי מפכינן מתני' מקמי ברייתא ועוד השתא אם מקמי ברייתא לאפוכי טפי י"ל חסורי מחסרא מכ"ש מקמי אפוכי מתניתן טפי י"ל ח"מ בברייתא ומה"ת להפך כלל המשנה כיון דידע די"ל טפי ח"מ ולא הל"ל אלא ח"מ ועוד למה כלל זה וכ"ת כיון דידע מהתירץ והוא עדיף טפי לכן נלע"ד ברור שהתוס' מפרשים דברי הגמ' שהכל הוא מקשן אחד זה הקושיא והתי' עם הקושיא שלאח"כ ורמי דרבנן ור' יוסי מן מחיקת השם וה"ק וכ"ת איפוך מתניתן ואז לא יוקשה ג"כ מן מחיקת השם וא"כ לא קשה דניפוך ברייתא דמוטב להפוך חדא מקמי תרתי ואף אם נאמר בברייתא ח"מ ולהפוך השני' הוי ג"כ ב' מקמי א' לכך היינו יותר מהפכין המשנה קאמר זה א"א מרבה בר תחליפא וא"כ ע"כ הברייתא מתהפכת ולא יתורץ הבריי' שני' וטוב לומר ח"מ וא"כ נשארה קושיא ורמי דרבנן אדרבנן וכו' ודוק:
בגמ' א"ה ק' רבנן נ"ל לפרש דאל"ה הי' אמרי' איפוך הך ברייתא וק"ל: בגמ' חציצה תיפוק לי' משום דיו לכאורה הוא תמוה דזה קשה בלא"ה ונ"ל דהיינו מפרשין דמשום מן התורה מיעוטו ומקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן ומשום מחיקת שם דהוי דאורייתא לא גזרו אבל השתא דאמרת דקפדינן אחציצה והיינו ודאי משום דמשני דגם מחיקה לא הוי דאורייתא משום דכתיב לא תעשון לא שרינן אף חציצה דרבנן וא"כ קשה מדיו אלא ע"כ דאף נגד איסור דרבנן לא קפדינן אחציצה דרבנן וא"כ מאי מקשת ודוק: