לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קיז:
בתוס' בד"ה הא דתניא וכו' עד אומר הר' שמואל בשם ר"ת וכו' נ"ל לפרש המשך דבריהם אלו לכאן שמפרשים דבריהם שלא תימא די"ל בדרך יותר נאות והוא דמתניתן מיירי בנשברה לגמרי וכבר נשפך כל היין לארץ לכך אין מתירין אלא מזון ג' סעודות דאיכא טירחא להציל מן הארץ לא התירו לטרוח אלא לצורך שבת וכן משמע מלשון רש"י ריש פרקין גבי כתבי הקודש שכתב ולא התירו אלא טירחא וכו' משמע דמשום כתבי קדש התירו טירחא ולא משום הפסד ממון לחול וכן מצינו כמה פעמים שאסרו טירחא בשבת וי"ט וכן משמע לשון משנה דאמר אין מצילין משמע משום טירחא דהצלה משא"כ בברייתא זאת שאמר מביא כלי ומניח תחתי' משמע לפי פשוטו שהוא רק נסדקה החביות ומניח תחתי' שיפול היין לתוכו אפ"ה כשמלא הכלי זאת אסור להביא עוד כלי לקלוט מן החביות או לצרף לחביות שפיר מקשה מ"ט דליכא טירחא שזב לתוכו מעצמו ע"ז כתבו שא"א לפרש כן שאומר הר"ש בשם ר"ת דכה"ג שרי באמת וע"כ ברייתא נמי מיירי כמ"ש רש"י דמניח תחתי' וכן קולט ומצרף היינו תחת הגג דאיכא נמי טירחא ובאמת למזון שלש סעודות שרי אף לקלוט ולצרף והא דתני מניח תחתי' לומר דאפי' יותר מג' סעודות שרי להציל בכה"ג כמ"ש בגמ' דף ק"כ ע"א והא דבאמת לא אסרו משום טירחא יותר מג' סעודות היינו משום הפסד ממון לא אסרו טירחא היכא דליכא לבוא לידי איסורא דאוריי' כמו שמצינו לקמן בדליקה התירו לומר וכו' וכן מצינו בפוסקים שהתירו כמה דברים משום פסידא והא דכתב רש"י לעיל בריש פרקין שהתירו טירחא משום כתבי הקודש היינו שהי' לנו לאסור טירחא משום גזירה דילמא אתי לכבוי כמו דאסרינן בשאר דברים קמ"ל דמשום כתבי הקודש לא גזרו מכמה טעמים המובנים למבין ודוק: ובזה הסברא שכתבתי יתפרש היטב דברי הגמ' דקא' אביי לרבא אלא הא דתניא נשברה וכו' מאי שייך האי קושיא לרבא גם זולת תירוצו קשה טפי גם הכא גם שם אמנם לפמ"ש א"ש דאי לאו תירוצו דרבא ה"א דטירחא אסרו וא"ש גם שם אבל לרבא דלא אסרו הטירחא קשה שם והא דהקשה המקשה י"ל נמי דפשיטא לי' דאין לאסור טירחא במקום פסידא וזה מדוקדק בלשונו מכדי בהיתרא קא טרח ור"ל דאין כאן איסור אלא דקא טרח נציל טפי ר"ל משום הצלה מפסידא נתיר טפי ואפשר שזהו ג"כ דברי רבא ולא מקשה אחר כמ"ש התוס' סוגיא זו בשאר מקומות ודוק:
בגמ' ת"ר הצל פת נקי' וכו' נ"ל דמהכי הוציא הרב"י דין שכתב אף שיש לו מזון הרבה סעודות רשאי להציל ג' סעודות מדלא אמר יש לו פת נקי' וכו' אלא דוקא כשהציל כבר וחכמים לא התירו יותר אבל כשיש לו רשאי להציל כיון דחכמים לא גזרו בג' סעודות וגם לא בהיל כיון שאינו רשאי להציל יותר מג' סעודות אע"ג דלא קי"ל כר' יוסי במה שאמר לעולם מצילין מזון ג' סעודות היינו ששם לא התירו חכמים כך מתחילה יותר אבל הכא לא פלוג ודוק וגם קצת ראי' מאומר לאחרים ודוק:
בתוס' בד"ה שהיא חכמה ואינה מלאכה וכו' עד הוי לן למישרי משום ג' סעודות אע"ג דלחצר שאינה מעורבת אע"ג שהיא מדרבנן לא שרינן אין לדמות שבותין להדדי וק"ל: