לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קטז.
ברש"י בד"ה מאחרי ה' וכו' עד התאוו האספסוף וכו' והוא תמוה שהרי באמת כתיב זה מפורש אחר כמתאוננים וסמכן ומחמת זה ודאי לא הי' נראה לר"י בתוס' פירושו אמנם גם לפי' תוס' קשה זה איך סמיך אלו ב' פרעניות לכן נ"ל לרש"י ניחא כיון שעיקרו כבר רמזה והפסיק ביניהם אין לחוש במה שפירשו אח"כ בלא הפסק ועיין עין יעקב שהקשה ג"כ זה: בתוס' בד"ה ספרי מינים אור"י וכו' עי' במהרש"א מה שהקשה ותירץ בדוחק גדול ולענ"ד נראה דאין כאן קושיא דאם נאמר דסתמא דברייתא שם אתיא כר"ט דווקא ולא כר' יוסי וגם לא כרבנן דהכא שהוא ג"כ סתמא אין סברא אבל לומר דסתמא דשם אתיא כרבנן דהכא דהוא ג"כ סתם ברייתא אין כאן שום קושיא ודוחק אף דלא אתיא כר"י ור"ט כיון שהם רבים וגם סתמייהו שוין וק"ל: