לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף קא.
בתוס' בד"ה ר"י אומר עמוקה י' ואין גבוה י' וכו' ע"ש עד ואר"י דבהא לא פליגי וכו' עד וה"ק ר"י בעמוקה י' וכו' לא מיבעיא וכו' לכאורה קשה מנ"ל להגמ' דלא פליגי בכחו אלא בגבוה י' דאדרבא הלשון משמע דפליגי במתוכה לים דרבנן אמרי אין מטלטלין ור"י אמר מטלטלין ובגבוה י' לא אשכחן דפליגי ומה"ת לפרש מתוכה לים דרבנן באופן אחר מדר"י ודאי לא נעלם מאתי דלהכי מייתי התוס' ראי' מתוספתא דאשכחן בהדיא דפליגי דרבנן אסרי אף בגבוה י' אבל עדיין אינו מתורץ חדא דהא הגמ' לא הביאה משמע דמהא לחוד מביא ראי' וגם עדיין אינו מוכח דלא פליגי בכחו די"ל דגם בהא פליגי כדמשמע להדיא הלשון אבל אי לא פליגי בכחו לא משתמע כלל הלשון וגם לא שייך כלל הדין דכחו לכאן לר"י ונ"ל לפרש דודאי מוכח דא"ל דפליגי בכחו אבל בגבוה י' לא פליגי דהא דרך מקום פטור דברשויות דאורייתא חייב חטאת נימא דשרי רבנן בכרמלית ובכחו דגם ברשויות דאורייתא הוא רק איסור דרבנן נימא דאסרי רבנן בתמי' וגם זה גופא מה"ת יאסרו רבנן בכחו הא הוי גזירה לגזירה אפי' למאן דגזר גזלג"ז בכרמלית בריש מכילתין היינו היכא דאיכא דררא דחיוב חטאת אבל בכחו מה"ת לאסור וגם לא אשכחן דרבנן איירי בטילטול ממש דומיא מים לתוכה אלא דעדיין אינו מתורץ היכא משתמע זה הפלוגתא דגבוה י' לכאן וגם מאי שייך לכאן הדין דכחו כיון דלא פליגי בי' לזה כתבו התוס' וה"ק ר"י אלא שצריך פירוש וגם הלא מיבעי' הוא תמוה לפ"ז דהא גבוה י' הוא חמור מכחו לכן נ"ל דה"פ דרבנן כיון דמיירי בגבוה י' ע"כ לא מיירי מכחו דהא כחו בכרמלית דרך מ"פ ודאי שרי וע"כ מיירי בטילטול להדיא וגם משום הכי לא השמיענו רבנן דין דכחו דשרי כיון דמיירי בגבוה י' פשיטא דשרי בכחו ע"ז קאמר ר"י דבא להשמיענו דין דכחו בגבוה י' לא מיבעי' דשרי ר"ל כחו לכך לא שניתם דין דכחו ושניתם סתמא אין מטלטלין ואני אומר בזה אף טילטול שרי ואין איסור אלא באין גבוה י' ואז יש לי לשנות דין חדש רבותא דיש תקנה לטלטל מתוכה לים ע"י כחו וא"כ ממילא מחמת דין דכחו משתמע הפלוגתא דגבוה י' ודוק:
ועפ"ז יש לפרש המשך ק' התוס' שכ' וקשה לר"י לכאן דבל"ז יש לומר באמת לרבנן אסור אף בהנחה אבל עכשיו לפמ"ש דלהכי קאמרי רבנן אין מטלטלין ולא קאמרי דע"י כחו שרי אע"ג דבאמת לא פליגי בכחו אלא כיון דמיירי אינהו בגבוה י' לא הוצרכו להשמיענו דכחו בכרמלית דרך מ"פ פשיטא דשרי ואם נאמר דאפי' עביד הנחה במ"פ אסור מכ"ש בכחו ע"י מ"פ אסור ואף אם נאמר דכחו שרי טפי ה"ל להשמיענו אלא ודאי דע"י הנחה נמי פשיטא דשרי מקשי שפיר ודוק:
בתוס' בד"ה עמוקה י' מהכא אין להקשות וכו' והא דלא קשה להו אמתניתן דקתני פטור אבל אסור מים לתוכה ולהפך ודאי ידעו שפיר דמיירי דליכא זיז אבל הכא קשה להו כיון דמארעא משחינן מה לי גבוה י' ומ"ל אינו גבוה י' תמיד הוי מ"פ ואי אסור בלא זיז אף בגבוה י' ליתסר ואפ"ה מתרצין בליכא זיז ואז לא מחמרינן אלא כמו משחינן ממיא ודוק: בגמ' הני ביציאתה דמישן ע"ש בגמ' עם פירש"י עד סופה בע"ב הרבה קושיות ודיקדוקים נופלים פה ובתוס' בד"ה וזרק ונח על גביו הרבה מהם מ"ש המהרש"א ונדחק בישובם ומהם מה שהניח בצ"ע והרבה מהם מה שלא כתבם ואין רצוני להאריך רק אשר עיני אדם לו יראה בפירושי מה שמתורץ והוא כי נ"ל ברור ע"פ מסקנא דשמעתא דבכ"מ שיש עמוד שגבוה י' אע"ג שמקום הרחב ד' אינו י' אמרינן גוד אחית שיהא הקצר ג"כ כרחב ד' בלבד שאין הגדיים בוקעים בו אבל היכא שהיא תלויה לגמרי דליכא מקום קצר תחתיו אף שאין הגדיים בוקעין בו ואף שהוא גבוה י' למעלה לא שייך גוד אחית כלל ומיקרי מחיצה תלוי' דאי הוי שייך גוד אחית לא הוי מיקרי מחיצה תלוי' ולכך אינו מותר אלא במים דקולא זו הקילא במים דוקא דלימא גוד אחית אף בתלוי' או שתתיר כך ואפ"ה מוכח שפיר במסקנא דבקיעת דגים לא הוי בקיעה דאל"ה לא הוי מותר כיון דאף גוד אחית לא אמרינן להיכא דאיכא מקום קצר והכא לא אקילו אלא שאף תלוי' תתיר כמו ג"א דעלמא והא דבעי בחורבה היינו היכא שאין הגדיים בוקעין בו כגון דאיכא גידודים למטה דאל"ה מאי בעי הא תני וחכמים פוטרין וא"ל משום דטרסקל ליכא עשרה חדא דאף בעשרה פוטרין וגם מאי כללין כייל אלא במים הא גם ביבשה היכא שאין הגדיים בוקעין הוא מתרת והוא דוחק לומר משום דבמים ליכא ב"ג וגם אין סברא לחלק בין גבוה י' לאינו גבוה היכא דאיכא ב"ג כיון דמבטל ג"א מה"ת להתיר וגם לפי' רבותיו מוכח להדיא דבחורבה דבעי מיני' לא הוי ב"ג וגם עיקר קולא הוי משום מים או משום דהוי תמיד כרמלית או משום שהוא צורך האדם כמ"ש התוס' בדוכתי אחריתי וכמו שנבאר לקמן בעזה"י ולכך לא קשה מעמוד דאמרינן בי' ג"א אע"ג דליכא עשרה אגזוזטרא דבעינן דוקא עשרה אע"ג דאיכא מים משום דבעמוד שייך ג"א לקצר כאילו הוי רחב וליכא ב"ג לא הוי תלוי' כלל משא"כ בגזוזטרא לא שייך ג"א כיון דליכא מידי והוי תלוי' בעינן עכ"פ מחיצה י' ואז אף דלא שייך ג"א להרחיב למטה אמרינן כאלו זה המחיצה הוי כולו למטה ובמים דוקא וגם לא קשה מגזוזטרא אביצאתא דמישן שרש"י כתב אף בגבוה י' אסור ולא בעינן לצורך מים רק לטלטל משום דשם לא נעשה לצורך המים וגם לא שייך להתיר משום מחיצה תלוי' כאילו הוי עד לארץ דשם הולכת תמיד לכך כתב רש"י דהוי מ"ת ברב הונא ר"ל ושם לא שייך להתיר מ"ת כמו בגזוזטרא ולא מקשה אלא דנימא ג"א עד לקצר שיהא כמו רחב ולא הוי תלוי' כמו בטרסקל לפי ה"א ובעמוד למסקנא דאמרינן ג"א ולא הוי תלוי' כלל והכי אסיק דשרי באמת גבי ביציאתה אע"ג דאינו י' למעלה ולא משום היתר מ"ת דמים דשם לא שייך התיר דמים ולא מייתי ראי' מגזוזטרא אלא דבקיעת דגים לא שמי' בקיעה דאי הוו בקיעה ולא שייך לומר ג"א מכ"ש מ"ת שלא תתיר זהו נ"ל בשיטת רש"י דוק ותשכח שמתורץ הכל:
ועפ"ז מתפרש היטב פירש רבותיו של רש"י דב"ג אדרבא מהני לומר ג"א דקשה טובא היכי מתפרש הך דבעי רב טבלא וכו' ודמקשה והא איכא בקיעת דגים כמו שהקשה המהרש"א אמנם לפמ"ש דבחורבה נמי ליכא בקיעת גדיים דומיא דמים דפשיט מיניה וגם אמר קל הוא במים דוקא משמע ולא חורבא דומיא דמים א"ש דה"ק דבעי מיני' חורבא דליכא ב"ג א"א ג"א וקאמר קל הוא שהקילו במים דוקא דנימא ג"א אע"ג דליכא ב"ג ולא בחורבה ואהא מקשה והא איכא ב"ד וא"כ מאי קאמר קל הוא שהקילו במים הא במקום דאיכא בקיעה אף ביבשה שרי ובחורבה אסור אלא ע"כ ב"ד לא שמה בקיעה ואדרבא מתפרש טפי לשון קולת מים ולא נצטרך לחילוק שכתבנו בין תלוי' לג"א אלא שהוא נגד הסברא כמ"ש רש"י ודוק:
ובזה יש די לפרש דברי התוס' בד"ה זרק ונח ע"ג מ"ש הני ב' ס"ד שהמה תמוהים מאד כמ"ש המהרש"א והוא שהתוס' רוצים להקשות לפי ה"א מטרסקל אגזוזטרא דל"ל י' אבל באמת לק"מ מעמוד אגזוזטרא דשם יש קצר ושייך ג"א משא"כ גבי גזוזטרא דלא שייך כלל ג"א ושרי רק משום מים בעינן י' וכן לק"מ מגזוזטרא אביצאתה דשם לא שייך היתרא דמ"ת דמים כמ"ש הכל באריכות וא"כ אף לפי ה"א לא יוקשה מטרסקל כיון דעדיין לא ידע מב"ג הוי טרסקל כמו עמוד ואיכא קצר ושייך לומר ג"א משא"כ בגזוזטרא לכך כתבו דס"ד השתא דאין חילוק בין מים וא"כ ע"כ גם בתלוי' לגמרי בלא קצר שייך לומר ג"א דבל"ה למה שרי שם וא"כ קשה ל"ל י' ליהוי כמו טרסקל דשוב אין לחלק בין קצר לתלוי' כיון דשייך גם בתלוי' ג"א א"כ ממ"נ א"א ג"א בלא י' אף גבי גזוזטרא לא ניבעי י' ואל"ה למה מהני בטרסקל וא"ת אמאי לא מקשין תוס' לפי ה"א מגזוזטרא ארב הונא חדא דרוצה להקשות להתיר אף באינה גבוה י' מטרסקל וגם י"ל דמטרסקל הוא שרצה להוכיח דאין חילוק בין יבשה לים כיון דס"ד דלא פליגי רבנן ובזה מתורץ ג"כ מ"ש המהרש"א דל"ל ס"ד שני ולא מקשין מעמוד אגזוזטרא דשם כבר ידע לחלק משום מים דרב אחא ורב טבלא הם מקשין לקמן והכא ר"נ ור"י אלא משום הך דלא פליגי רבנן ס"ד דודאי אין חילוק דהא בטרסקל איכא ב"ג ג"כ ואפ"ה שרי אמנם בלא"ה לק"מ מעמוד דשם קאמר ויש בקצר ג' דהיינו עובי דוקא כמ"ש התוס' וכמ"ש המהרש"א בעצמו ואין להאריך ודוק: ויותר נראה לפרש שיטת התוס' לתרץ הני תרי ס"ד באופן אחר דיש לפרש ג"כ בגמ' לשיטתם דקולא במים משום דליכא ב"ג ובחורבה איכא ב"ג כפשטי' והא דלא מקשה מגזוזטרא אבציאתה היינו משום דאינו מוכרח שמחיצות היו גבוהות י' כמו בגזוזטרא לכך מקשה מעמוד שג"כ אינו י' הרחב ד' וזהו כוונת התוס' שרצו להקשות מטרסקל אגזוזטרא והוא באמת ג"כ אינו מוכרח דילמא באמת לפי הס"ד דלא פליגי רבנן מיירי בטרסקל גבוה י' לכך כתבו הקדמה לפי דס"ד שאין לחלק בין מים א"כ למה לא מקשה מן גזוזטרא ארב הונא שהוא משנה מפורשת וצ"ל דה"א דרב הונא מיירי באין גבוה י' וא"כ מאי מקשה מטרסקל א"כ ע"כ צ"ל דטרסקל קים לי' שמיירי באין גבוה י' ואפ"ה ס"ד דלא פליגי רבנן א"כ ק' ל"ל בגזוזטרא י' ומקשין ממ"נ ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד. מהדורא בתרא משנת תקל"ה בחורף דף צה ע"ב: בתוס' בד"ה ורמינהו ר"ש אומר אין בין נקוב וכו' עד וצ"ל לפ"ז דאין תורמין מן נקוב וכו' ולכאורה הוא תמוה כמ"ש המהרש"א וגם אני כתבתי לעיל לפרש אמנם נ"ל שאין כאן מקום עיון כלל ומתפרשים לפי פשוטו שהוא עיקר תמצית דבריהם שבאו לפרש החילוק שבין תירץ ראשון לתירץ ר"י ועמ"ש לעיל בפשט דבריהם שהחילוק הוא דלתי' ראשון שוין הם לחומרא ואם מחובר קולא גם נקוב מיקרי תלוש ולפי' ר"י שניהם הוי מחובר בין לקולא בין לחומרא וא"כ אף האיך שמחובר קולא אפ"ה שניהם הוי מחובר ולכאורה לא מצינו מחובר קולא דלענין כלאים ושבת ושביעית ותרומה הוי מחובר חומרא רק דמצינו קולא לענין תרומה דאי הוי מחובר מותר לתרום ממנו על שגדילין בקרקע משא"כ אי הוי תלוש וז"ש התוס' לפ"ז ר"ל לפי' ר"ת אין תורמין דגם למחשבי' תלוש לחומרא הוי שוין ונמשך אח"ז ור"י פי' דהוי תמיד כמחובר בין לקולא וא"כ תורמין ממנו על הגדילין בקרקע ובאו התוס' לבאר החילוק שבין הפירושים זהו תורף דבריהם לפשטן אף אם יש עוד איזה נפקותא לקולא לא ק"מ דתוס' חדא נקטי ודוק: