לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף צט:
בתוס' בד"ה ל"ל באמתא ופלגא וכו' עד ונראה לר"ת וכו' ועי' מהרש"א שנראה שהוא מפרש שהיו הקרשים מונחים על כל ד' דפנות ועי"ז הוא נכנס לכמה דוחקים ואין משמע כן לשון התוס' כלל מפורש ודוק ולכן לענ"ד נראה ששתי הדפנות הפנימיות היו נמוכים והחיצונות היו גבוהים הרבה והיו מונחים על הפנימיות מן דופן החיצון אחד עד השני שהי' י' אמות חוץ הדפנות והיו מונחים היטב ולא ינדנדו אנה ואנה ובזה מתפרש לשון תוספות היטב בלי שום דוחק ודוק היטב:
בתוס' בד"ה מסייע לי' וכו' עד ומיירי כשהחוליא גבוה י' וכו' ר"ל פשטי' מיירי בזה כמ"ש התוס' מלשון גבוהין י' ואתי לרבוי להצטרף לרוחב ומיתורא נמי שמעינן אאינה גבוה י' ומצטרף עם הבור לי' ודוק: