לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף עט:
בגמ' מאי מזוזה מזוזה שבתפילין הוא תמוה הא אסקינן דאין כותבין תפילין אדוכסוסטוס ודוחק לומר שלא ידע עדיין מזה או שהקשה יותר חמור וביותר תמוה לפי מאי שיש גירסא לפנינו במשנה דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה קשה טפי היכי קאמר כאן מזוזה שבתפילין אתרוייהו ואף שהמפרשים מחקוהו מהמשנה ע"פ הגמרא לקמן וכאן לענ"ד לקיים הגי' כמו שנבאר עוד וגם לשון מזוזה קשה למה נקט זה הלשון לכן נ"ל דהכי משני קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה של כל א' למה שראוי קלף מזוזה שבתפילין ודוכסוסטוס מזוזה עצמו לכך נקט הלשון השוה לשניהם וק"ל:
בגמ' והא מדקתני סיפא קלף וכו' והוא תמוה כמ"ש התוס' וביותר דברי רש"י תמוהין שכתב וקשיא רישא לסיפא מאי שייך לכאן וגם הלשון משמע להדיא שקאי לחזק קושיא קמייתא אמשנה וגם א"כ מאי משמע מסיפא דרישא במזוזה עצמו ודאי משום דא"כ ל"ל זימנא אחריתי הא אם נפרש רישא במזוזה עצמו קשה טפי דהוי סתירה ונלע"ד לתרץ ויתפרש גם דברי רש"י והוא דדברי ברייתא בלא משנתינו יש לפרש הרישא קלף ודוכסוסטוס היינו שהם עדיין יחד והוא הנקרא גויל שיעורו כדי לכתוב מזוזה כי כן כ' הר"ן שמזוזה נכתבת אגויל אבל ממשנה קשה לפי מאי שגירסא לפנינו דתני שיעור דקלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה משמע אבל גויל לא חייב בהכי רק כדי קמיע או גט או שיעור אחר לכך פירש"י וקשיא רישא אסיפא ע"כ רישא מיירי בגויל וקשיא כמ"ש ודוק ועפ"ז נ"ל לקיים הגי' שלפנינו דוכסוסטוס במשנה ודוק:
בתוס' בד"ה תנן קלף א"ל דהכי פריך וכו' עד אלא דהכא סמיך אברייתא דלעיל והוא תמוה דפריך ממשנה וסמיך להקשות מברייתא ונ"ל לפרש דמברייתא לחוד אע"ג דתני בהדיא דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה לא קשה דהא אסיק לקמן דתנאי פליגי בי' ורב סבר כתנא דמכשיר וברייתא כאידך תנא אלא ממשנה פריך דהיכי יפלוג על סתם משנה דמשמע דהלכה כן וממשנה לחוד לא קשה מדיוק די"ל דתני קלף וה"ה דוכסוסטוס שדין א' להם כמ"ש מהר"מ אמנם כיון דאשכחן תנא דסבר דוכסוסטוס הוא שיעור אחר והוא תנא דברייתא אם איתא דתנא דמתניתין פליג הל"ל יותר דוכסוסטוס דהא מקלף לא שמעינן דוכסוסטוס דהא אשכחן עכ"פ תנא דמפליג והוי ליה למינקט דוכסוסטוס שהוא יותר רבותא אלא נשמע שפיר דיוק דוכסוסטוס ולולא הברייתא לא הוי דיוק כלל די"ל דין א' להם ומברייתא נשמע הדיוק שפיר במשנה קלף אין וכו' וא"צ למחוק כמ"ש מהרש"ל ע"פ פי' התוס' ולמ"ש ניחא שדיוק המשנה מוכח מברייתא ודוק:
הנה ע"פ גמ' ותוס' כאן מחקו המהרש"ל ומהר"מ מהמשנה בבא דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה והוא דלגירסא זו קשה תיכף כי משני מזוזה שבתפילין קשה מדוכסוסטוס כמ"ש תוס' כאן מדיוק והוכיחו שאינו דיוק ואם תני מפורש קשה טפי וגם כאן קשה יותר דמקשה מדיוק והוצרכו תוס' לדחוק דסמיך אברייתא ולא מקשה מסיפא מפורש והנה קשה בעיני למחוק הספרים וגם הוא תמוה למה לא תני התנא שיעור דוכסוסטוס לכן נ"ל ודאי לולא דברי התוס' מהגמ' אין ראי' למחקו מלעיל אין ראי' כמ"ש לעיל דמזוזה קאי של כל אחד ע"ש ובאמת גם ק' התוס' לא קשה לפ"ז ומכאן ג"כ אין ראי' חדא שסוגיא זו כתבו תוס' כמה פעמים דניחא להקשות מדיוקא דרישא אע"ג שבסיפא תני מפורש וביותר שמסיפא לחוד לא מצי להקשות די"ל מאי מזוזה מזוזה שבתפילין אבל מדתני רישא גבי קלף לשון אחר ש"מ דוכסוסטוס הוא מזוזה ממש ובזה אדרבא ניחא טפי ומוכח קצת אדרבא גירסא זו מכאן דאל"ה מאי מקשה קלף אין דוכסוסטוס לא דילמא תני קלף וה"ה דוכסוסטוס כמ"ש מהר"מ לפי' התוס' ומ"ש התוס' דסמיך אברייתא וכמ"ש פירושם לעיל הוא קצת דחוק ורחוק אמנם לפי גירסא זו פריך שפיר דמרישא מוכח קלף אין אבל דוכסוסטוס לא הוי מזוזה שבתפילין רק מזוזה ממש ודוק:
אמנם מדברי התוס' כאן בד"ה תנן קלף מוכח ודאי לפום פשטי' שלא היו גורסים במשנה זו הבבא כמ"ש לעיל ואין זה קושיא שלא הי' גירסא זו לפניהם ובשביל זה אין למחוק הגירסא שלפנינו כיון שגם לפי זה הגירסא יתפרש הגמ' כמ"ש:
אמנם גם דברי התוס' אפשר לכוין אל זו הגירסא ע"פ תי' הראשון שכתבתי והוא בתוס' הרבה פעמים שניחא לו להקשות כאן מדיוקא דרישא אף שהוא בסיפא בהדיא והא שכ' התוס' דסמיך אבריי' ולא כ' דסמיך אסיפא דמשנה היינו דאם איתא דמדיוקא לחוד לא מצי להקשות כי אם מסיפא הוי לי' לאתוי סיפא מפורש אבל אברייתא שפיר סמיך שכבר אייתי לה וכן למעלה לא קשה מידי שהי' יכול להקשות מסיפא דמשנה שניחא לו להקשות מסיפא דברייתא ארישא דמשנה דקאי בי' וגם טפי מקשה מסיפא דברייתא דקשה רישא אסיפא כמ"ש התוס' לעיל אבל אם הי' קשה מדיוק דרישא גופא מבריי' דקאי בי' שפיר מקשים התוס' דלמה לי' לאתוי מסיפא דברייתא מהך גופא דקאי בי' דהיינו רישא דמתני' ורישא דברייתא הוי מצי לאקשוי ושפיר יש לקיים הגי' ודוק:
ברש"י בד"ה הא דכתבה אקלף אפי' במקום שיער וכ"ש וכו' ר"ל דס"ל לרש"י דהילכתא דמקום שיער ומקום בשר לא תלי בקלף ודוכסוסטוס אלא בתפילין ומזוזה דשני הלכות נאמרו בכל אחד בתפילין נאמר שיהא אקלף וגם נאמר שתפילין יכתבו במקום בשר וכן להיפך במזוזה ובתפילין הוא למצוה וי"ל שגם הלכה השני שיהא במקום בשר הוא למצוה דאם כתבן בקלף במקום שיער נמי כשר לפירש"י כמו בדוכסוסטוס דודאי הוא במקום שיער וכן בדוכסוסטוס במקום בשר והסברא נותנת כן כיון דבתפילין נאמרו ההלכה רק למצוה מ"ש זה מזה אבל במזוזה נאמרו לעיכוב הכל אף שיש בו ג' עיכובין שוים נכללו באחד כמ"ש רש"י בקלף שני פסולין ולפ"ז אין מקום לק' התו' וגם לא הדר מתירץ הראשון ולכך פי' רש"י כן אבל התוס' לא רצו לפרש כן שי"ל סברא דמקום בשר ושיער אין תלוי בתפילין ומזוזה רק בקלף ודוכסוסטוס ובהמקומות שלהם הוא לעיכוב בשניהם רק דין דתפילין ומזוזה אקלף ודוכסוסטוס הוא למצוה וי"ל לתירץ השני דאף מזוזה אקלף כשר אלא שאין מוכרח דא"כ הוי קשה נימא רב גם להיפך כמ"ש לקמן התוס' בדיבור שאח"ז אלא שמוכח קצת דא"כ למה לא אמר רבותא טפי דאקלף במקום בשר נמי פסול מזוזה ואם כן י"ל דהדר משינויא קמא וגם במזוזה הוי למצוה אלא שיש לדחות דומיא דדוכסוסטוס נקט לכך הקשו לימא גם כן בתפילין ועיין סברות אלו בתו' בהקומץ ודוק:
בתוס' בד"ה הא מורידין עושין אע"ג דפ' והי' רחוק משמע וכו' ע"ש וברש"י פי' לחתוך ממנו יריעה ששמע והי' כתובה וכו' משמע לכאורה שס"ל שכשירה אף שאינה כתובה על קלף אחד או אם תפרה או ודבקה בדבק וא"כ שפיר משכחת אמנם לענ"ד מוכח משמעתין דאסור רק על קלף א' דוקא דהא קי"ל בכל שמעתין דקלף חייב כדי פרשה קטנה לתפילין אע"ג שאין תפילין שלם עדיין שצריך ד' פרשיות רק כיון שראוי על פרשה א' מהם מצניעין כמוהו שראוי לצרף לו עוד ג' פרשיות ואם נאמר שגם מזוזה כשירה על שני קלפים לחייב גם בדוכסוסטוס כדי פרשה קטנה שבמזוזה אלא ודאי שצריך עכ"פ למצוה על קלף א' והיכי קאמר כאן הא מורידין עושין וע"כ צ"ל כפי' התוס' ולכך כתבו התוס' זה כאן שמוכח מכאן ומכאן נ"ל ראי' גדולה לפסק הרמב"ם שפסק והביאה בש"ע שאם כתבה בב' עורות אף שתפרה או דבקה פסול ודלא כפרש"י ותוס' שם בפ' הקומץ ומביאה ב"י בי"ד שכשר ואף רש"י גופא כ' בדף שלאח"ז שאף בב' דפין שראוי לחלוק פסול ומכ"ש בב' עורות וצ"ל שכ' שם גבי להשלים כן רק לפי ה"א שאמר דילמא להשלים אבל למסקנא דהכא ושם דמזוזה הוא ג"כ בפתוחות לא צריך וכן התוס' י"ל כן וגם תוס' גופא כתבו שם במסקנא כמו כאן ושפיר מוכח מראי' שלי שהבאתי מכאן לדברי הרמב"ם שהוא פסול אף דיש לדחות שהוא רק למצוה כיון דלא משכחת ראי' להכשיר בדיעבד מנ"ל לחלק ודוק:
ועפ"ז נ"ל לתרץ קושיא חמורה בתחילת שמעתין דמקשה מברייתא דקתני קלף ג"כ כדי לכתוב מזוזה קשה תיקשי לי' ברייתא גופא דנהי דר"ל דגם מזוזה כשר על הקלף כמו במסקנא דהכא הא ודאי ליכא ה"א שלא יהיו גם תפילין כשירין על הקלף והוי שכיח ושכיח למה לא יתחייב בהכי פרשה קטנה שבתפילין שהוא שיעור קטן אלא ודאי הוי ס"ד משום דבתפילין אינו דבר שלם עדיין שצריך עוד ג' פרשיות ועל ד' פרשיות הוא שיעור גדול לכך משער במזוזה שהוא דבר שלם וחשוב מצניעין כמוהו אבל לפי אמת גם פרשה א' הוי מצניעין כמוהו כיון שנכתב על ד' קלפים א"כ ראוי לא' משא"כ בדוכסוסטוס למזוזה שבעינן על קלף א' ודוק:
וא"כ קשה על רש"י שכ' יריעה של שמע והי' אם שמוע וסתר דברי עצמו במנחות וצ"ל דמשכחת שכתובין בס"ת שמע והיה אם שמוע על יריעה של קלף א' ותולה כל היריעה וסובר שאין בזה בל תוסיף שאין כוונתו רק להב' פרשיות ואף שכ' רש"י שגם על ב' דפין פסול י"ל שכתובין על דף א' ואינו תימה שאין רחוק כ"כ ודוק:
בגמ' השתא דאתית להכי וכו' נ"ל שמש"ה אסיק כן אף שגם לתירץ הראשון לק"מ וגם לפ"ז צריך לכל התירוצים הראשונים ואין נ"מ בתירוצים אלא דמשמע דתפילין חמורין יותר דהא קרי לי' מורידין אף דטעם משום ד' פרשיות והשם קבוע בו מכ"מ משמע שאף דינם חמור ממזוזה:
וגם ממשנה וברייתא מוכח כן דאם איתא דתפילין כשירין אדוכסוסטוס היה לחייב גם בדוכסוסטוס כדי פרשה קטנה ותירץ למצוה הוא דחוק אמנם אם מזוזה כשר אקלף ותפילין פסול אדוכסוסטוס א"ש דקלף הוי שכיח ושכיח אזלינן לחומרא משא"כ בדוכסוסטוס:
או אפשר משום דבזה אשכחן תנא בהדיא ר"מ ושוב לא קשה מכל הברייתות משא"כ בתפילין אדוכסוסטוס לא אשכחן בהדיא תנא דפליג וצריך לכל התירוצים דלעיל ודוק:
ומ"ש בתוס' בד"ה השתא וז"ל והא דתנא לעיל שינה בזה ובזה אתפילין לאו משום דמוכרח דהא י"ל דסבר כר"מ וברייתא כרבנן אלא משום שמצאו כן בפ' הקומץ וי"ל שהוא כמסקנא דשמעתין ואין מקום לפ"ז לק' המהרש"א על התוס' כאן ועל הגמ' דלשם כתבו התוס' שם עיין שם ודוק:
ועיין בר"ן שהביא דברי הרמב"ם שס"ת פסול על הדוכסוסטוס ותמה עליו והוא דהא אסיק בגמ' לתנא דבי מנשה כי תניא ההיא בס"ת דכשר על שלשתן וגם המ"מ אף שהביא ראי' בריש ה' תפילין לדברי הרמב"ם תמה מזה ותי' בדוחק ע"ש וגם הג' מיי' פליג עליו מחמת זה ואני בעניי איני רואה מכאן שום סתירה דהגמ' אמר כן לפי ה"א דמזוזה פסול על הקלף ולא יכול לאוקמא אלא בס"ת דתפילין אגויל ודאי פסולין אבל למסקנא דמזוזה כשר על הקלף יותר מיתוקמא הך ברייתא דתנא דבי מנשה במזוזה כדס"ד מעיקרא ויותר מסתבר דהוא חד לישנא עם הך ברייתא דר"מ וגם מזוזה קולא מכולהו ומסתבר לאוקמא הך ברייתא דמקיל במזוזה מס"ת דחמורה כמו תפילין כמ"ש ס"ת וכן תפילין שבלו וכו' וגם לשון השתא דאתית להכי וכו' משמע ג"כ משום דמסתבר לאוקמא קולא דרב במזוזה מבתפילין וכן נמי קולא דהך ברייתא ואפשר מש"ה נמי אמר השתא דאתית להכי וכו' כדי לאוקמא הך ברייתא במזוזה וגם מנ"ל לאקולי בס"ת כיון במזוזה אשכחן דכשר בכולהו ובס"ת לא אשכחן אלא בגויל וקלף כמ"ש המ"מ ויש לאוקמא הך ברייתא במזוזה אף שלא נאמר להדיא דמזוזה כשר בגויל ומתוס' משמע דפסולה הא כ' הר"ן בעצמו דמוכח מהכא דמזוזה כשר בגויל ובס"ת למסקנא לא אשכחן ואדרבא מוכח במסקנא דלא מקיל אלא במזוזה וגם רב לא אמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף לענין ס"ת מכל הלין טעמי והוכחה שכ' המ"מ נ"ל דדברי הרמב"ם נכונים לדינא וי"ל בס"ת אף בקלפים שלנו היכא שנשאר דוכסוסטוס לגררו היטב ודוק: