לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף עז:
בגמ' לימא כתנאי שמן כדי לסוך וכו' עד לא דכ"ע וכו' עד וליתא לדר' ינאי וכו' הוא תמוה מאד כמ"ש מהר"מ ולכאורה הייתי רוצה לפרש כמ"ש מהר"מ שכן מצינו כ"פ סוגיא דש"ס אמנם לא שייך מאי הוי עלה כיון דזה התירץ הוא רק לפי ה"א אם לא הי' ר' ינאי משמיענו אבל כיון שכבר משמיענו ר' ינאי דרשב"א סובר כן וליכא מאן דפליג על ר' ינאי מאי שייך מאי הוי עלה כיון דליכא פלוגתא ול"ל אם הלכה כרשב"א ור' ינאי או כר' נתן דפליג מזה לא תירץ כלום אלא ודאי סומך על הכרעת ר' ינאי א"כ בלאו הך ברייתא הוי ידע זה וגם בתר דמייתי הברייתא נשאר הקושיא אר' ינאי לימא הלכה כרשב"א לכן נ"ל לפרש כל הסוגיא ויתורץ ג"כ קצת ק' התוס' לעיל בד"ה דרשב"א סבר שהוא תמוה ותירוצם דחוק והוא דמתחילה שאמר ר' ינאי אבר קטן של קטן הי' ס"ד שבא לפרש המשנה שסוברת כן וא"כ מנ"ל וצריך לומר דדייק מלשון המשנה דנקט קטן סתם משמע דקאי אתרווייהו וא"כ שפיר מקשה מברייתא דכיון דסתם קטן משמע כר' ינאי למה נקט וקטן ב"י אלא ע"כ דתרי מילי נינהו ומשני דגם זה הלשון משמע כן אלא שר' ינאי לאו מלשון משנה דייק רק שסובר כן לדינא מפרש המשנה כן וא"כ טפי יש לפרש היכי דתנא וקטן שמפרש קטן דרישא מן היכא דנקט סתם קטן ור' ינאי מפרש כן כיון שסובר כן ואהא מקשה לימא כתנאי והוא שכל הפוסקים ראשונים דאדיחוי לא סמכינן דהיינו היכא שמקשה הגמ' מסתם משנה וברייתא ומדחה בשינוי דחוקי אין הלכה כן וא"כ ה"נ עכ"פ חד מינייהו אין הלשון משמע כר' ינאי או המשנה או ברייתא והשתא בתר דמשני שוב לשון המשנה מורה דלא כר' ינאי כמ"ש התוס' בד"ה דרשב"א וא"כ ודאי דלית הילכתא כר' ינאי כיון דסתם משנה וברייתא אין מורה כן ע"כ אמר לימא כתנאי וכיון דמצינו תנא דסובר כן וגם לפי"ז ודאי גם הברייתא סוברת כן ור' ינאי מכריע כחד וגם המשנה יש לפרש כן כמ"ש ר' ינאי והוי הלכה כן ומשני דיש לדחות לומר דאין הלכה כר' ינאי ממשנה וברייתא שהוי דלא כוותי' שאין הלשון מורה כן וא"ת במאי פליגי בהא קמיפלגי וא"כ ליתא לר' ינאי אם נפרש כך וא"ש לשון וליתא היינו ושפיר בעי מאי הוי עלה כיון דסתם משנה מורה דלא כר' ינאי שהרי תנא כלישנא דר"נ וי"ל דלא פליגי כלל בזה וסתם ברייתא משמע דפליגי בזה שהתירוץ ג"כ אינו אלא דיחוי האיך נפסק הלכה ומייתי ראי' דזה לא הוי רק דיחוי דבאמת פליגי בזה ור' ינאי מכריע וגם המשנה יש לפרש כן והלכה כן כר' ינאי ודאי וא"ש גם פסק הרמב"ם שפוסק כר' ינאי ודוק: