לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף עד:
בתוס' בד"ה שכן צדי חלזון בריש אלו קשרים וכו' בעו בזה לפרש מאי שמסופקים לעיל אי בעינן ע"מ לקשור שלא תפשוט מכאן לפירש"י דהכא לכך כתבו ששם פירש"י גופא שהי' גם שלא ע"מ לקשור ורש"י לא סתר אהדדי שודאי מסברא שניהם היו במשכן והא דפי' הכא כן י"ל שג"כ הי' מסופק או דבעי ודאי ע"מ לקשור לכך הוצרך לפרש כן אע"ג שגם שלא ע"מ לקשור הי' שם פטור משום מקלקל אלא שמדברי רש"י לעיל מוכח דלא בעינן ע"מ לקשור כמ"ש התוס' לעיל וא"כ ודאי גם לתירץ השני הוא כן כיון דלא הוי מקלקל כמ"ש לפי' התו' שם לכן נ"ל דגם רש"י כאן כוונתו כן דאטו בצריך ליטול מזו שלא להוסיף על זו אינו נוטל אתמהה אלא כוונתו פעמים נוטל מזו ופעמים מוסיף על זו והתוס' הביאו ראי' משם לפרש ג"כ הכא כן וק"ל: