לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף סו.
בגמ' הילכתא מאי נלע"ד דהא בהא תליא דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ולכך לא פשיט לי' אלא ראשונה וממילא ידעינן דהלכה כר"י וק"ל: ברש"י בד"ה ור"י בן נורי מטהר וכו' עד ול"נ דשל קש הוא וכו' נ"ל מש"ה לא נראה לו לשון רבותיו דלדידהו ריב"נ סבר כר' יוסי והיינו הך והל"ל אף ריב"נ סבר כר' יוסי אבל ללשון רש"י פליגי דלרב הונא אף ר"ע סברי דשל קש הוי כשל עץ וכר"ע ופליגי בדר"מ ור"י ולרב יוסף כ"ע סברי כר"מ אלא דפליגי אי הוי של קש כשל עץ ואין מקום לק' מהרש"א וק"ל: בתוס' בד"ה טמא מדרס ולא הודו לו וא"ת ואמאי לא הודו לו וכו' ר"ל בין לפי דמוקי כר' יוסי קשה ע"כ לא פליג ר' יוסי אלא לענין שבת וחליצה דלא הוי מנעל ותכשיט אבל לענין מדרס אף דלא הוי מנעל כיון שיחדו לישיבה לא גרע מכיפת שאור וכן לריב"נ ללשון רש"י קשה כן וכן ללשון שני דקש לא מיקרי עץ נמי קשה דע"כ לא מטהר אלא בשאר טומאות דבגד ועור ועץ כתיב בפרשה כמ"ש תוס' בדיבור שלאח"ז אבל לענין מדרס מטמא הכל דהא סתמא כתיב כל אשר ישב עליו וק"ל:
בא"ד הואיל ואין רגילות לעשות מנעל כמותו דכוותי' בשפופרת וכו' נלע"ד דתוס' באים לתרץ בזה דלא תיקשי א"כ אף דר"מ טהור אף דאית לי' דהוי מנעל היינו גבי סנדל ממש וכן קב הקיטע אבל זה הא לא עביד להילוכא בשלמא ר"ע י"ל דסבר דחשיב הילוך כדמשמע בגמ' אבל הודו ולא הודו מאי תלי בר"מ ור' יוסי ויותר קשה מאי משני רב יוסף ריב"נ היא הא שם לא שייך זה הסברא והיאך מדמי לי' להכא דע"כ מטהר משום דלא חשיב הילוך ולכך מפרשין דאי הוי מיקרי מנעל אף בהילוך מועט הוי טמא מדרס כיון דשם מנעל עליו ולכך משני אר' עקיבא דסבר כר"מ שכן מטייל בו וכן אותן שהודו לר"ע אבל לא הודו סברי כר' יוסי דלא מיקרי מנעל ולא מיטמא אלא מטעם כיפת שאור ובעינן מיוחד ממש להילוך וזה לא הוי הילוך וכן מדמי שפיר לריב"נ דכיון דמטהר בשופפרת הואיל ואין רגילות ה"נ לא מיקרי מנעל מטעם שאין רגילות ושוב לא טמא מחמת הילוך שלא מיקרי הילוך אליבא דכ"ע מאי שמטייל להיות מיוחד מחמת זה למדרס ודוק היטב וממילא אין מקום לגימגום המהרש"א עיין שם ודוק:
בגמ' אמר רב יוסף מאן לא הודו לו וכו' ונלע"ד דלרב יוסף לא קאי לא הודו לו אלא לענין טומאה לבד ולא לענין חליצה ושבת ודוק:
בתוס' בד"ה בני מלכים וכו' עד הכא מיירי בתלוים בשלשלת דלא מיפסיק והא דמוקי כר"ש דשליף שפיר שייך אף בתלוי בשלשלת אבל באריג בכסותו לא שייך שליף ועפ"ז קשה לכאורה למה מפליג שם בעבד בין זוג שבצווארו לזוג שבכסותו ולא מפליג בצווארו גופא בין תלוי בשלשלת כיון דמשמע לכאורה דבעבד לא שייך שליף ומחוי וצ"ל כמ"ש התוס' שם דבעבד אין דרך להיות תלוי בשלשלת ועיין במהרש"א שהקשה אתוס' למה לא נקטי זוג גופא אמנם נלע"ד דשפיר י"ל בעבד דילמא שליף ומחוי והגמ' חדא נקיט וא"כ לא מצי תוס' להקשות מברייתא גופא מזוג דדילמא טעמא נמי משום שליף ומחוי כרבנן דר"ש או ודאי אף ר"ש מודה דגבי עבד לא שייך בני מלכים הם ולכך לא שרי אלא באריג בכסותו אבל לא בשלשלת אלא מלשון הגמ' דלשם קשה כמו שהקשו שם אבל כאן רצו להקשות מברייתא גופא לכך הקשו מחותם דקשה מברייתא גופא ודוק:
בא"ד וריב"א פי' דבירושלמי וכו' ר"ל שמפרש אף סוגיא דגמרתינו לפי' הירושלמי והך מ"מ יל"ד וי"ל הכל ריב"א מפרש לי' וק"ל:
סליק פרק ששי בעזרת כבודי ומרים ראשי ואך לא בעי. יאמצני לכתוב על פרק שביעי. בעזר זורה ארחי ורבעי אתחיל פרק שביעי פרק שביעי