לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף נח.
בגמ' מסיק הא דעבד לי' רבי' וכו' עד כאן בשל מתכת כאן בשל טיט ועיין ברי"ף שלא הביא אלא הך אוקימתא דבשל מתכת זה וזה אסורין ובשל טיט יוצא בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו והקשה עליו הר"ן אמאי לא הביא ג"כ דבעבד איהו לנפשי' שניהם אסורין אף בשל טיט ונ"ל דלק"מ ע"פ מ"ש התוס' בד"ה במאי אוקימתא דבלא מימרא דשמואל דמפרש מתני' כבלא דעבדא שניהן אסורים הייתי אומר דהברייתא דיוצא העבד בחותם שבצוארו מיירי אף בדעבד איהו לנפשי' ולא חיישינן דילמא פסק לי' רק מחמת שמואל דצריך לחלק מקשה שפיר ע"ש וא"כ הרי"ף דלא פסיק כשמואל משום דתניא כוותי' דר' אבהו יש לנו לומר דהברייתא מיירי אף בדעבד איהו לנפשי' אפ"ה לא חיישינן דילמא פסיק לי' דמה"ת לנו לחלק כמו שמוקי מתני בדעבד איהו לנפשי' לשמואל כי היכי שלא נחליק אף על גב דבשל מתכות זה וזה אסורין כבר תי' רש"י דאפ"ה פסיק ותני משום דסתם חותמת בשל טיט בר מברייתא דלקמן דמוכח בה דמיירי בשל מתכות ואדרבה על הרא"ש יש לתמוה דפסק נמי כרב כמ"ש הרי"ף ואפ"ה הביא הך בדעבד איהו לנפשי' זה וזה אסורין מנ"ל לחלק וק"ל:
בגמ' ורמינהו זוג של בהמה טמאה וכו' ע"ש הא דמייתי כולה ברייתא למותר י"ל משום דאיכא לתרץ דמיירי בבא מאדם כמו שמתרץ הגמ' לעיל בבא מנוי אדם לנוי בהמה גבי טבעת לכך מייתי של דלת טהורה ואי בבא מאדם אף שחיברו לדלת טמאה כמו דקתני בשל בהמה ועשאו לדלת אף שחיברו טמאה ואי התם מיירי בעשו לדלת עצמו א"כ היכי קתני של דלת ועשאו לבהמה טמאה כיון דאף של בהמה טהורה וק"ל לכך מייתי כל הברייתא וק"ל: