לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף נה.
בגמ' אם זקנים חטאו וכו' שמעתי מחכם אחד דבר נאה על שאמר אם שרים חטאו שהוא מיותר וגם מאי דוקא שלא מיחו בשרים ולא יתר העם ואמר שידע מדנקט קרא זקנים ושרים הוא ודאי משום שלא מיחו וכן מוכח הפרשה לאח"כ אלא אם שמקשה דסתם שרים שבדור המה ראשי עם יש להם כח למחות אבל סתם זקנים המה חכמים אין להם כח למחות לכך מקשה אם שרים דוקא חטאו ע"כ שלא מיחו זקנים מה חטאו ע"ז מתרץ משום דשרים בפ"ע יש להם תירץ שלא ידעו מהאיסור אבל זקנים שלא מיחו בשרים י"ל ע"י שרים שיאמרו להם שימחו או למחות להם שימחו בעם ודפח"ח:
בגמ' אמר לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי וכו' והיינו דכתיב לכאורה הוא תמוה שינצח מדה"ד את הקב"ה אלא משום דכאן לא חטאו אלא במחשבה שלא ידעו שלא יקבלו ולא הוכיחו אבל במעשה לא חטאו דמאי נ"מ בהוכחה והקב"ה אינו מענש על מחשבה רעה משא"כ כשמדה"ד שולט מענש אף על המחשבה וזהו דאמרינן כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע ר"ל הטוב שחטא במחשבה כנ"ל מכאן ועפ"ז נ"ל לפרש פסוק במיכה ה' קום ריב את ההרים משמע שמוכח עם ההרים היינו צדיקים ואח"כ אומר תכף שמעו הרים את ריב ה' כי ריב לה' עם עמו משמע אבל לא עמהם אלא שהקב"ה אומר לנביא ריב אתה עם הצדיקים שלא מיחו והם לא יוכלו לומר שלא יקבלו כי לפניהם מי גלוי אבל ריב ה' הוא רק עם עמו ולא עמהם שלפניו גלוי והוא אינו מענש אמחשבה:
ועפ"ז נ"ל לפרש דברי רש"י והוא מהגמ'. פ' מטות וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה וכו' מלמד שצריכין סליחה לכאורה קשה אדרבא הפסוק אומר שה' יסלח מאי זה קאמר צריכין סליחה דהיינו ודאי ע"י תשובה מנ"ל הא אבל לפמ"ש ניחא דהכא נמי לא חטאה אלא במחשבה ולכך ה' בעצמו יסלח על כה"ג כמו שאמר כאן אמנם צריכה סליחה כשמדה"ד שולט נענשה על זה כמו כאן דלפני' מי גלוי שהפר לה בעלה וק"ל ואגב אורחין נפרש פירש"י לשם שכ' ואם מופרין צריכין סליחה ק"ו לשאינו מופרין וכמדומה לי שהוא מהגמ' והוא תמוה וכי צריך ק"ו לעובר על נדר שאינו מופר קרא כתי' לא יחל דברו ועפמ"ש ניחא דמיירי שאינו מופר רק היא סברה שהוא שכר ושתתה יין והיא שוגג ולמד מכאן שאף שוגג צריך כפרה דכל חטא שוגג הוי חטא במעשה ולא במחשבה והוי קצת דומה לכאן שהוא במחשבה ולא במעשה רק שהוא ק"ו דסברא הוא דמעשה גרע ממחשבה ודוק: בתוס' בד"ה אין מיתה בלא חטא וכו' באו לתרץ דהא עון גרע מחטא ועונש מיתה הוא עונש חמור מיסורין לכך פירשו לפי שמיחה כבר נגזרה בעטיו של חוה לכך באה אף על שוגג משא"כ ביסורין וק"ל: