לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף נב.
בתוס' בד"ה אמר שמואל הלכה כחנניא וכו' מדמשני אביי ורבא וכו' לכאורה אין זה הוכחה דסברי אינהו כרב להלכה אלא באו לפרש המשנה אליבא דרב שלא יוקשה עליו אמנם נ"ל לפרש שהוא ראי' ע"פ מ"ש התוס' בד"ה קשרה בסמוך ה"מ לשנוי הא מני חנניא וכו' ע"ש ונ"ל שהתוס' מפרשין הא דלא משני כן משום דס"ל דהלכה כרב ולא רצו לפרש המשנה אליבא דחנניא דלא כהילכתא דהלכה כסתם משנה והוי קשיא הילכתא אהילכתא ושפיר הוכיחו כאן מדמשני וכו' ולא תירצו כחנניא ודוק:
בד"ה אדרבא תימה וכו' ועמ"ש בסמוך לתרץ והיינו דהך במתניתא תנא הוא מדברי שמואל ודוק:
בד"ה או יוצאין כרוכין וק' לרשב"א וכו' ועמ"ש במשנה לתרץ דברי רש"י והוא הנכון:
בתוס' בד"ה בבאין מנוי אדם לנוי בהמה פירש"י וכו' ובחנם פירש כן והוא באמת לכאורה תימה גדולה אמנם נלע"ד שהוצרך לפרש כן ע"פ מאי שמקשה לקמן בסמוך אר' יצחק כיון דריתכן עביד מעשה ומשני סבר כר' יהודא דאמר לא אמרו שינוי מעשה לתקן אלא לקלקל ופירש"י והכא מיתקן לבהמה ר"ל דודאי לגבי אדם מיקלקל בריתכן כמ"ש שם דתו לא חזי לאדם אלא כיון דמתקן לבהמה לא הוי שינוי מעשה והוא תמוה למה לא יהנה כיון דמשום בהמה לא מקבל טומאה מה בכך דמתקן לבהמה ולגבי אדם דמקבל טומאה הרי הוא מקלקל ואם מיירי במתקן גם לאדם לא הוי משני מידי וגם רבנן מודו בזה לכך סובר רש"י דלא פליג ר"י אלא בשכבר ניטמא ואז שפיר י"ל דסובר ר"י כיון שכבר נטמא בעינן כעין שבירה לטהר אבל היכא דמתקן לבהמה לא הוי שבירה לטהר מה שכבר ניטמא אף דנוי בהמה אינו מקבל טומאה לא הוי שבירה לטהר ופליג את"ק דסבר דמהני אף לטהר ובזה יש לומר שפיר סברא לכאן ולכאן ובהא פליגי לכך פירש"י שפיר הכא שמיירי שכבר ניטמא למיהוי שייך שפיר אף מאי דמשני אליבא דר"י ולא סתרי כלל דברי רש"י אהדדי אדרבא א"ש טפי למאי דפירש"י דת"ק מיירי בין לקבל טומאה בין ליטהר ודוק: