אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף מ:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף מ:

דף מ.

ברש"י בד"ה ובלבד שלא יביא קומקום וכו' עד ונמצא רוחץ בשבת ר"ל אף שאינן רותחין יש איסור בשבת מלבד בחול שהוא איסור אף באינן רותחין דגזרינן משום סכנה אטו רותחין וק"ל:

בתוס' בד"ה ובלבד וכו' נאדו מפירש"י משום דשטיפה לר"ש שרי ואף לר"י לא אסור אלא כל גופו ואף בכל גופו אינו אסור אלא מדרבנן כיון שהוחמו מע"ש והוי גזירה לגזירה אמנם אינו קושיא חזקה על רש"י שהרי מצינו בזה שגזרו הרבה גזלג"ז ודוק:

בא"ד א"נ משום רפואה וכו' דלא מיחזי כרפואה כ"כ נ"ל משום דדבר זה אף בחול אסור משום סכנה א"כ לא שכיח שיעשנה בחול אם לא משום רפואה ואז לא חייש לאיסור דרבנן כיון שעביד לרפואה וא"כ מוכח דעביד לרפואה ולא משום תענוג אבל באלונטית שכיח דעביד אף לתענוג ובזה מקושר הך דדבר זה אף בחול אסור לכאן וק"ל:

בגמ' רבה ור"י דאמרי תרוייהו להיתרא שמן וכו' ואתא ר"י למימר שמן וכו' ואתא רשב"ג למימר וכו' הנך ואתא הוא תמוה שהוא מיותר ולא שייך כלל לפלוגתייהו דרבה ור"י ורנב"י וגם יל"ד איך פליגי אינהו שלא אליבא דהילכתא וגם מימרא דרב יהודא אמר שמואל לא שייך לכאן דהל"ל תכף על הברייתא וגם הקושיא דה"ד יד סולדת אינו שייך לכאן דהל"ל תכף על הברייתא ה"ד בישול ונ"ל לפרש ולקשר כל דברי הגמ' וממילא יתורץ ג"כ מאי טעמייהו דרבה ור"י ורנב"י ובמאי פליגי והוא דבא הגמ' לפרש דבריהם וגם במאי פליגי ומפרש רבה ור"י דאמרי להיתרא משום דעכשיו הוא הסדר נכון ת"ק מיקל טובא דאפי' לבשל מותר משום דשמן אין בו משום בישול וטעמא כמ"ש הרמב"ם דכל דבר שטוב חי כמו מבושל אין בו משום בישול דהוי כמו כל שבא בחמין לפני השבת דשורין אותו בחמין בשבת משום דכבר הוא מבושל ובזה שא"צ בישול הוי כמו מבושל כבר ונ"ל שהרמב"ם הוציאו מכאן דאל"ה למה נאמר אין בו משום בישול אלא דפליגי אי שמן ג"כ טוב חי כמו מבושל או לא דא"ל דפליגי בהך סברא דרמב"ם א"כ לא ה"ל להרמב"ם לפסוק כיון דקי"ל כר"י ונחזור לענין שכן הסדר על נכון ת"ק מיקל טובא ור"י מחמיר קצת יותר ורשב"ג מחמיר טפי משא"כ אם נאמר דת"ק מחמיר טפי אינו על הסדר ולפ"ז הלכה כר"י דהוי לי' מכריע ורנב"י י"ל דל"ל הך סברא דהרמב"ם וא"כ ל"ל דת"ק שרי לגמרי או אית לי' דשמן ודאי מבושל טוב יותר לכך סבר לאיסורא ואי משום הסדר מפרש שגם זה הסדר על נכון דת"ק מחמיר טפי ור"י מיקל טפי ורשב"ג מכריע ביניהם דלאחר יד שרי כר"י וסתם הפשר אסור כת"ק ואפשר שמש"ה מפרש לאיסורא שניחא לו לפרש בזה הסדר אמנם הראשון נ"ל עיקר דפליגי בסברת הרמב"ם וא"כ לרנב"י ודאי הלכה כרשב"ג שהוא מכריע אע"ג שאינו מכריע ממש לפי' תוס' לעיל מ"מ כיון שליכא צד הלכה נגדו הלכה כממוצע דהוי רבים כפירש"י לעיל ואח"ז שייך דברי רב יהודא שפוסק כר' יהודא משום דסובר כרבה ור"י ולכן פסק הרמב"ם כן כר"י וכן בכל שאין בו בישול פוסק כוותייהו זולת בשמן פוסק כר"י ועכשיו שייך הקושיא ה"ד יד סולדת דזולת זה היינו מפרשים כפשוטו דבישול הוי שיד גדול נכווה ובזה מתפרש דברי רשב"ג בטוב טעם שס"ל מש"ה הפשירו זהו בשולו משום דגזרינן שמא אתי לבשל וכן מוכרח לפירש"י כמו שנבאר ולכך בסכה ידה שמן שרי דתו ליכא למיגזר שמא תבשל שלא תכווה ידה אבל עכשיו דמפרש כלאחר יד א"ב משמע דהיתרא הוא משמע שהוא כלאחר יד איכא היכרא ות"ק אוסר אף בזה וק' בין לרשב"ג ל"ל משום כלאחר יד ובין לת"ק מ"ט אוסר הא א"א לבשל עד שהיד סולד בו לכך מקשה ה"ד ומשני שכריסו של תינוק נכווה אבל יד גדול אינו נכווה ושפיר איכא למיגזר שמא יבשל ודוק:

ברש"י בד"ה הפשרו במקום הראוי לבישול זהו בישולו וכו' ר"ל שלא תקשה אם הפשרו זהו בישולו למה שרי בכ"ש וצ"ל לדעת רש"י הא דהפשרו זהו בישולו היינו משום גזירה ובמקום שאינו ראוי לבישול לא שייך למיגזר וצ"ל לרש"י דר' יצחק פליג ארב יהודא דפסיק לעיל שמן מותר להפשיר דא"ל דרב יהודא מיירי במקום שאין ראוי לבשל דהא אמר אחד שמן ואחד מים וכו' ובמים פירש"י לעיל דאפי' כנגד אש שראוי לבשל שרי היכא דאין מניחו כ"כ וצריך לחלק לדעת רש"י למה בשמן ליגזור ובמים לא גזרינן צ"ל בשמן שכיח טפי שיבשל משא"כ במים לא שכיח שירתיחנו כי ההפשר די להם לכן נ"ל משום דוחקים אלו גרסי הרי"ף והרא"ש והר"ן ושאר גאונים הפשירו לא זה בישולו ולפ"ז א"ש הכל דבמקום הראוי לבישול אסור לכ"ע אפי' במים כמ"ש הרא"ש ור"ן דגזרינן ולא שרי אף במים אלא במקום שאין ראוי לבישול דלא שייך גזירה אלא בשמן למאן דמחמיר אסור אף בכה"ג דס"ל בשמן הפשירו זהו בישולו ר"ל דשמן בטבעו די לו בהפשר והוי מדאורייתא כבישול כמו בגלגול ביצה וכהדחת קוליס ומליח ישן ור' שרי לי' בכ"ש ש"מ דלא זה בישולו וכן נלע"ד שהרמב"ם פוסק כן שכ' באמבטי לא יניח פך של שמן והיינו כר' יצחק ב"א ואי גר' כרש"י דלר' יצחק ב"א הפשירו זהו בישולו היכי פסיק לעיל מיני' כרב יהודא אמר שמואל דאחד שמן ואחד מים להפשיר מותר אלא ודאי ס"ל כגי' הרי"ף רבו דהפשירו לא זהו בישולו והא דשרי לעיל להפשיר היינו במקום שא"א להחם וזהו שכ' ולא שיחם כמ"ש הרי"ף ושאר גאונים דברי הגמ' לא שיחם ותימה לי על הרב המגיד שכתב שהרמב"ם פוסק כרש"י והיינו מדכתב סתמא להפשיר מותר משמע לי' דאפי' קרוב למדורה שרי להפשיר והוא תימה דא"כ היכי פוסק אח"כ כר' יצחק ב"א ולרש"י ע"כ לריב"א הפשירו זהו בישולו והוא שני הפכים ואי משום שכ' סתמא הלא גם בברייתא תני סתם ומפרשים שלא בשביל שיחם היינו במקום שיכול להחם וכ"כ הרמב"ם ולא שיחם לכוונה זאת ומסתמא הולך בשיטת רי"ף רבו וגם ממקומו הוא מוכרע שלפמ"ש שסובר כרי"ף מתורץ תימה גדולה בדברי הרמב"ם שכ' אחד שמן ואחד מים בשביל שיפשיר שרי להניחו כנגד המדורה ותכף אח"כ כתב אשה סכה ידה שמן או מים ואוחזה כנגד המדורה בשביל שיפשיר ולא שיחם עד שכריסו של תינוק נכווה והא תמוה כיון שפוסק ששרי לפשר אפי' בפך בלא שינוי למה הוצרך לכתוב דע"י שינוי שרי דהא בגמ' דייק ארשב"ג דאמר כן דס"ל הפשירו זהו בישולו וקמ"ל דע"י שינוי שרי משא"כ לר"י דשרי הפשר אמנם לפמ"ש ומוכרח שהרמב"ם סובר כשיטת הרי"ף וגאונים שפיר כתב אף לדידן דינא דרשב"ג כגון בקרוב למדורה דאסור להפשיר אף לר"י וכלאחר יד שרי דמרשב"ג ברחוק דאסור להפשיר שרי כלאחר יד ה"נ נשמע לדידן בקרוב ולכך כתב הרמב"ם שלא יחם עד שכריסו וכו' אע"ג דכבר כתבו אלא דהתם מיירי ברחוק ולא שיחם היינו מקום שיחם משא"כ הכא דמיירי בקרוב צריך שיעור בחימום וגם מתורץ היטב שכ' דין זה גם במים ורשב"ג לא אמר אלא שמן משום דרשב"ג מיירי במקום דפליגי בהפשר ואיהו סובר דאסור והיינו ברחוק וזה רק בשמן אבל הרמב"ם מיירי בקרוב ושם גם מים אסור לשיטת הגאונים הנ"ל לכך נקט גם מים ודוק היטב כי הוא ברור ואימתי בדברי הרמב"ם לענ"ד: בגמ' ש"מ תלת וכו' והיכי עביד הכא וכו' ותדע וכו' עיין מהרש"ל ומהרש"א שדחקו לפרש לתרץ מאי אולמי' הך דר"מ מן הך דהכא וגם יל"ד מאי מקשה הך והיכי עביד הכי דוקא בתר דאמר ש"מ תלת ושמעתי אומרים דהמקשה ידע מזה דלאפרושי מאיסורא שאני אלא שמקשה עכשיו מאי אמר ש"מ תלת הא ש"מ עוד דלאפרושי מאיסורא שרי אף בבית המרחץ והוי ד' ומשני לעולם לאפרושי מאיסורא שאני ותדע וכו' וא"כ זה כבר מוכח מר"מ ולא הוי מכאן אלא תלת וק"ל:

ולענ"ד נראה לפרש ונבאר קודם דברי הר"ן שכ' ושמעינן מהא דה' בית המרחץ שרי להורות מדאמר טול בכ"ש דהוא נמי הוראה דכ"ש אין מבשל)וזה לא הוי אפרושי מאיסורא ולא הל"ל אלא לא תתן באמבטי(ואח"כ הביא בזה פלוגתא בירושלמי ואח"כ הביא בשם הרמב"ן דמגמ' דילן משמע דאסור אף הילכות בית המרחץ וצ"ל לדבריו דהא דאמר טול בכ"ש הוי נמי לאפרושי מאיסורא שלא יתן בכלי ראשון ע"ש ולפי פשוטו תימה גדולה על הר"ן דאם סבר הגמ' דה' בה"מ שרי מאי מקשה ומנ"ל דאפרושי מאיסורא וגם מנ"ל להר"ן להוכיח כן ושלא כדברי הרמב"ן ונ"ל שלפ"ד מתפרש הגמ' היטב מהקושית שכ' והוא כי בלא ש"מ תלת יכול לתרץ דה' בה"מ שרי וכפי האמת אלא דעכשיו ק' למה לא אמר ש"מ ד' דה' בה"מ שרי כיון דאיכא פלוגתא בזה ומשני דזה אינו מוכח דאיכא למידחי לאפרושי מאיסורא שרי וא"ת מנ"ל להתיר לאפרושי מאיסורא טפי מזה אמר דזה שרי לכ"ע תדע מר"מ וליכא פלוגתא בזה דשם ליכא למימר דה' בה"מ דהא אמר אין מדיחין משמע הוראה לשבת כדכ' הר"ן וגם ליכא פלוגתא אר"מ אבל באמת טעמא משום ה' בה"מ שרי מלשון טול בכ"ש מסתבר טפי דסובר כזה המ"ד דשרי כמ"ש הר"ן ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה