לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף לה:
בתוס' בד"ה והתניא שופר וכו' עד וא"ת וכיון וכו' עד ומיהו מתוך פי' הקונטרס וכו' ונ"ל לפרש המשך דברי התוס' ושלילותם וגם מאי שמקשין מתחילה מחמת הוכחה הא בלא הוכחה נמי קשה מנ"ל להקשות דילמא הך ברייתא דמטלטלין מיירי לצורך גופו והך דאסר מיירי מחמה לצל ונ"ל דודאי לפירש"י מתורץ הכל דשפיר מקשה דע"כ הך ברייתא דשופר מטלטלין מיירי מחמה לצל דאי לצורך גופו ומקומו אף חצוצרת שרי אף לר' יהודא דרש"י לא ס"ל לחלק בין כלי שמלאכתו לאיסור אחד לחבירו וא"כ לק"מ אבל תו' נאדו מזה שיהא שופר מלאכתו להיתר דהא עכ"פ אין עיקרו לזה לגמע בו מים ויותר נרא' להם לחלק בין מלאכתו לאיסור הראוי להיתר ובין אין ראוי וע"כ הוצרכו להוכיח דמיירי לצורך גופו שלא תאמר דמקשה מכח הוכחה דסיפא וכמ"ש לכן הוכיחו להיפך דודאי מיירי לצורך גופו ואפ"ה תירצו ר"ל לעולם ודאי דשופר הוי מלאכתו לאיסור אפ"ה מקשה שפיר ואהא הקשו וא"ת ר"ל אם שופר הוי מלאכתו לאיסור ואפ"ה מותר לצורך גופו א"כ ק' מסיפא וזה הוא באמת הוכחת המקשן לרש"י ותירצו וי"ל וכו' וסיימו ומיהו וכו' ר"ל מחמת הך קושיות הוצרך רש"י לדחוק דהוי מלאכתו להיתר אמנם לפמ"ש הם ותירצו הקושיות לא צריך וק"ל: