לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק
שבת · דף יט:
בגמ' שמן של בדדין וכו' מה שהקשה תוס' על פירש"י מלבד שאין קושיא כ"כ שרש"י מתרצו נ"ל שרש"י נאיד מפי' התוס' שלפי מ"ש בפירש"י גם במשנה משמע שטוענין אפי' לאכול כיון דלא גזרינן שמא יסחוט וסברת התוס' שהוי נולד אינו מוכרח וק"ל:
בתוס' בד"ה שמן של בדדין וכו' עד וכן השום והבוסר ר"ל לתי' קמא שלעיל שפירושו יגמור ויאכל והיינו בלא טעינה או בטעינה קלה שאפשר לאוכלן ב"ה וק"ל:
בתוס' בד"ה הני כרכי דזוזי וכו' עד לפי המסקנא ממ"א חמור עיין במהרש"א מה שהקשה ותי' ונלע"ד דאשתמיטתי' תוס' בפ' כירה דף מ"ד שכתבו אר' מאיר גופא דממה שאוסר נר שהדליקו בו באותו שבת אין ראי' דאוסר ממ"א די"ל משום דהוא תרתי ממ"מ וממ"א ע"ש וגם שם הוצרכו להביא ראי' מההוא דחולין וק"ל:
בתוס' בד"ה וחד מציל וכו' עד ואין נראה לר"ת וכו' עד ושרי לכ"ע וכו' וע"ש בגמ' ופירש"י ותראה שלא קשה מידי דאמאי דבעי שם ופשיט דכבא להציל דמי פירש"י שהניח אוכלין בלא כלים לכלי אחד אלא שטרח לאוספן את האוכלין מעט מעט אבל כשהניח כמה כלים בחד כלי היינו פלוגתייהו דלרב"ז דאוקי גם משנה דהתם בבא לקפל אלא שהוא לאותה חצר ע"כ מ"ש רש"י שם שמניח הרבה סלים היינו שמניחן לתוך סל אחד דאי מוציאן בהרבה סלים לא שייך לפרש המשנה כן דמשנה סל קאמר וגם לא מיקרי קיפול אלא הל"ל כאן בהרבה כלים אלא ודאי שמקפלין לתוך כלי אחד דזה מיקרי קיפול כמ"ש רש"י כאן ונמצא לרב הונא אסור אף לאותה חצר ע"י קיפול יותר מן ג' סעודות ולרב"ז שרי ולא קשה מידי אלא שהתוס' צ"ל מפרשין כמ"ש כאן דזה הוא בעי' וקיפול של רב"ז ורב הונא היינו כל כלי בפ"ע ואינו מוכרח ועכ"פ אפירש"י לק"מ ונכון יותר ודוק:
ברש"י בד"ה בית המוקד וכו' עד דכתיב ביום ההוא קדש המלך וכו' עיין במהרש"ל ומהר"מ מה שתמהו ע"ז ול"נ דרש"י כאן שהוא שלא במקומו דלאו עיקר זבחים ונקט דרשא פשוטה דמדקדשו להקטיר עלי' מכ"ש לעמוד לשרת עלי' וק"ל: