אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף ח:

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף ח:

דף ח.

לימא תיהוי תיובתא דרבא וכו' עד התם לא נח הכא נח ועיין ברש"י מה שפי' בדרך עליו ובתוס' מה שהקשה על פירש"י מהך דעירובין ובאמת הוא תמוה מאד על רש"י אף שרש"י דחק שם לתרץ דמשמע אף שעמד למעלה מי' הוא דוחק גדול וביותר קשה על הרמב"ם שפסק כרבא ופירש ג"כ כרש"י ושם בהוציא חוץ לד"א לא כתב שעמד למעלה מי' וביותר תימה גדולה על הרמב"ם שפסק כרבא ושם פסק אם הוציא חוץ לד"א הוא פטור ובגמ' שם לשתי הלשונות מוכח להדיא שדמו להדדי ומתוך זה רצה המ"מ להגי' חייב במקום פטור אמנם כתב בעצמו שמוכח מלשונו שהוא פוטר מדכתב מפני שהוא ברשות אחר ע"ש והניח בצ"ע וגם גוף הטעם אין לו פירוש גם תמוה מאד שלפי פשוטו שמתרץ הכא נח היינו שמיירי שעשה הנחה אצלו והרמב"ם פוסק להך ברייתא שאם נטל ונתן להדיא פטור משמע אע"ג שלא הניח וגם בלא"ה הוא תימה למה יפטר בלא הניח במ"פ הלא פוסק הרמב"ם להדיא כרבנן דב"ע וגם לשון הברייתא קצת משמע כן בלא הניח וגם התירץ לפי פשוטו הל"ל הב"ע בדנח ונלע"ד לתרץ הכל ע"פ מ"ש התוס' לעיל בהך דבעי רב מרבי הטעינו חבירו וכו' דגם בהטעינו על ידו כשידו והוא ברשות אחת עם גופו הוי הנחת גופו עם ידו כהנחת לכן כתבו התוס' וכן פסק הרמב"ם להדיא דבמשנה כשנטל מתוך יד בע"ה והוציא אע"ג שלא הניח ע"ג קרקע חייב דמיד כשהביא ידו עם החפץ לרשות שהוא שם הוי כמונח כיון שגופו נח ברשות זה הוי כהנחת חפץ אבל כשידו הוא ברשות אחר שאינו גופו לא הוי הנחה דלענין זה בתר גופו גריר דלא ליהוי הנחה ברשות שהיד שם ולענין זה לא אמרינן בתר גופו גריר דליהוי כמונח ברשות שהגוף שם כיון שהוא היד ברשות אחר ואמר שם אביי מה שתעשה וכו' משמע שם להדיא דמש"ה כשהיד היא ברשות אחר הוי מ"פ מקום פטור כגון אם הניח אחר על ידו זה הוא פטור אלא דלגבי' דידיה לא הוי כמ"פ דאם הוציא יד מבע"ה דליפטר כיון דלא נח על ידו רק נטלו מיד בע"ה לחוץ ודוק שם שגם לדברי רש"י וכל מה שכתבתי הוא מוכרח שם וכ"פ הרמב"ם בכל עיין בו ובזה א"ש דין הבריי' שפסק הרמב"ם דאם נטל ונתן פטור אפילו לא עביד הנחה דמיד שהגיע ידו למקום פטור שגופו עומד שם הוי כמונח כמו במשנה אע"ג דידו לא נח כיון שגופו נח שם הוי הנחת גופו כהנחת חפץ וע"ז מקשה הגמ' ארבא שמחייב בהעבירו דרך למעלה מי' כפי' רש"י ורמב"ם דס"ד דמיירי ג"כ שהוא עומד במקום אחד בר"ה והעביר רק החפץ ד' אמות דרך למעלה מי' וא"כ ה"נ נימא כשהגיע בידו נגד גופו הוי כמונח במקום פטור למעלה מי' כמו בברייתא אע"ג דגופו עומד בר"ה ואז לא הוי כמונח כשידו ברשות אחר כמ"ש היינו כשידו ברשות החיוב אינו כמונח לחייב עליו דלענין זה בתר גופו גריר והוי רק מ"פ משום הכי לא הוי כמונח לחייב אבל הכא שידו במ"פ ג"כ ודאי הוי כמונח במ"פ כיון דעקר במקום חיוב בר"ה ועבר נגד גופו במ"פ והניח במקום חיוב נמי ליפטר כמו בברייתא ומשני התם לא נח ר"ל דמעביר לא נח דהיינו שרבא מיירי שהלך עם החפץ לכך לא הוי כמונח דהא גם גופו לא נח דנימא בי' הנחת גופו כהנחת חפץ אבל הכא בברייתא נח גופו במ"פ לכך הוי כהנחת חפץ ופטור אבל באמת אם הי' עומד במקום א' והעביר דרך עליו למעלה מי' הוא פטור ולפ"ז מתורץ ג"כ הגמ' דעירובין דהגמרא נמי הי' סובר כמו מקשה דהכא דרבא מיירי אפי' עמד במקום אחד אפ"ה חייב ושפיר הקשה או סייע מהתם דהתם נמי ממש דומה לדין זה כפי פירש"י והרמב"ם דהתם נמי כיון שידו ברשות אחר וגופו ברשות אחר הוי ידו מקום פטור וכמ"ש למעלה א"כ עקר במקום חיוב והעביר בידו שהוא מ"פ והניח במקום חיוב ומש"ה פטר התם לחד לישנא משום בעת שהגיע נגד גופו הוי כמונח במ"פ משא"כ אם עמד גופו ג"כ בר"ה דידו הוי ג"כ ר"ה לא הוי כמונח נגד גופו משא"כ במ"פ כשעקר מר"ה והגיע נגד גופו במ"פ מש"ה פטור כמו במשנה שעקר מרה"י והגיע נגד גופו לר"ה הוי כמונח וכמו הכא בברייתא והוי תיובתא דרבא לפי מאי דס"ד דרבא מיירי ג"כ בעומד וסייעתא לחד לישנא ולא משני התם דרבא מיירי בלא נח להך לישנא דפטור שם כמו דמשני הכא דא"צ שם לזה דאפי' לפי מאי דס"ד דרבא מיירי בעמד לא הוי תיובתא ולא סיוע כמו שאמר שם אבל לפי דהוצרך לשנות הכא דרבא מיירי בלא נח אבל בנח פטור ע"כ גם שם פטור וכמ"ש הרמב"ם וא"ש כל פסקי הרמב"ם ברורים ונכוחים בלי טעות וגימגום ודוק היטב ועי' בעירובין דף כ' ע"א בתוס' כתבו סברות אלו ג"כ ועי' במהרש"א מ"ש לפי' התוס' ויובנו דבריו ג"כ ע"פ קצת סברות שכתבתי ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה