אור ברסלב
לשון הזהב שבת שבת › דף ז.

לשון הזהב שבת· רבי זאב וולף מליזנסק

שבת · דף ז.

דף ו:

בגמ' אטו כולהו לאו כרמלית וכו' עד אע"ג דזימנין וכו' נלע"ד דודאי איכא טובא כרמלית אלא דלזה א"צ למיתני שפת יתר כמו שא"צ לחשבו אלא דודאי אתי לרבות בתיבה זו מה שיש בו צד רבותא דהוי ס"ד דלא הוי כרמלית לכך הוצרך לומר אע"ג דזימנין וכו' וכן מדוקדק תיבת לא נצרכה וק"ל:

בגמ' אילימא דאי איכא מחיצה י' וכו' והאמר רב גידל וכו' ועיין בפירש"י ועיין בתוס' מה שהקשו עליו ופירשו פירש אחר ע"ז ולענ"ד דדברי רש"י נכונים ומוכרחים דלפי' התוס' לא א"ש ויתורץ ג"כ מה שקשה לי עוד קושיא חמורה דלישני דהא דקאמר עד י' היינו ממטה למעלה דהיינו אם הוא רחב ד' או ביש מחיצות או בעמוד אם הוא פחות מי' מג' עד י' הוי כרמלית הא י' הוי רה"י והכי קי"ל באמת להלכה ולא הוי קשה כלום וגם יל"ד דלמה לי' לגמ' למימר ואקילו בה רבנן מקולי רה"י ועיין בפירש"י מה שמפרש והכל הוא מיותר וגם אינו שייך להתירץ וגם יל"ד וכי לא ידע המקשן שי"ל שתופס איסור כרמלית עד י' טפחים ולא יותר כמו שמשני שזו פשוט טפי ממה שר"ל דאי איכא מחיצה י' שאינו במשמע וגם לא א"ש לשון ותופסת ולשון עד וצריך לדחוק ממעלה למטה לכן נלע"ד דעיקר סמיכות הקושיא הוא דודאי רב ששת קאי ארב דימי דמטעם זה שאמר רב דימי שאין כרמלית פחותה מד' שיש לו קולי רה"י מטעם זה אינו תופסת אלא עד י' והוקשה לו דאדרבא זה הוא שלא כרה"י דרה"י עולה עד לרקיע ולכך מקשה מאי ותופסת עד רה"י י' ולא הוי מצי לשנוי כתירץ הגמ' דזה לא הוי מטעם רה"י והיכי נפיק זה מדרב דימי ולפ"ז ממילא מתורץ דלא הוי מצי לשנוי כמ"ש דעד י' ממטה למעלה הוי דוקא כרמלית ברוחב ד' דזה פשיטא לא הוי כרה"י דשם הוא להיפך דדוקא מי' ולמעלה הוי רה"י וא"כ גם לפי' התוס' לא א"ש דג"כ לא הוי כלל דומיא דרה"י דשם לא קפדינן כלל אאויר אלא אמחיצות דאפי' תל ועמוד הוי רה"י ולכך הוצרך לדחוק ולפרש דאי איכא מחיצות י' ר"ל דאי איכא מחיצה לא הוי כרמלית אלא באיכא מחיצה י' ושפיר קאמר רב ששת כן מדרב דימי דהיכא דאיכא מחיצות בכרמלית לא הוי כרמלית אלא במחיצה י' דומיא דרה"י אע"ג דגם בקעה וים הוי כרמלית שם לא שייך לדמותו לרה"י אלא היכי דשייך לדמותו כגון בכרמלית דקרפף שלא הוקף לדירה דאע"ג מדאורייתא הוי רה"י מדרבנן הוי כרמלית שם מדמינן לי' דהיכא דאיכא מחיצה וליכא י' לא הוי כרמלית ומדוקדק הלשון דאי איכא מחיצה ר"ל כרמלית של מחיצה בעינן י' וע"ז מקשה שפיר מרב גידל וע"ז משני שפיר דבאמת קאי אאויר שתופס עד י' בר"ה ומאי שקשה לך היכי מפיק מרב דימי י"ל דה"ק ואקילו בי' מקולי רה"י וקולי ר"ה ר"ל דהכי נפיק מרב דימי כי היכי דאמר רב דימי דאין תופסת אלא בד' מטעם דאקילו בי' מקולי רה"י ה"נ אין תופסת אלא עד י' דאקילו בי' מקולי ר"ה והוא עיקר התירוץ ודוק היטב:

ברש"י בד"ה דעד י' הוי כרמלית וכו' עד בדבר מסוים ליכא לאוקמי וכו' ודאי משכחת לי' אף בדבר מסוים כגון יד אדם או בע"ח או נוף הנוטה דכל אלו אין מבטלין רשות שהם שם למיהוי רשות לעצמה וכן כלים לפי' התוס' לעיל וכן נוף משמע להדיא לפירש"י לעיל דשדינן בתר עיקרו למיהוי מקום ד' והוי ר"ה אע"ג דתוס' כתבו לפירש"י דמיירי בדבילה שמינה אינו נראה כן מפירש"י וכ"כ מהרש"ל ודוק אלא דכל אלו הוי כמו אויר ודוק: בתוס' בד"ה וטח בפני' ועמ"ש מהרש"א להקשות אפירש"י מ"ש שרש"י ס"ל כפי' ריב"א אינו מוכרח ואפי' לפי שיטתו לק"מ דרש"י גופא ודאי לא ס"ל לעיל כפי' התוס' דמיירי בדבילה שמינה דלשון ע"ג נופו לא משמע כן וכן הוא שלילות לשון תוס' לעיל רק להקשות ארש"י אמנם רש"י ס"ל דהוי ר"ה גמור ע"ג ולא שדינן כלל לעיקרו רק לענין ד' ונוף לא מבטל רשות כיון דפתוח תחתיו ועיקרו הוא ברה"י לא מיקרי דבר מסוים כמו יד אדם שהניח בע"ה עליו חייב ולא מיקרי דבר מסוים לבטל רשות ולהיות רשות בפ"ע אלא עמוד ותל שהוא עיקרו בר"ה ודוק:

תוכן העניינים

לשון הזהב שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה