אור ברסלב
לקט יושר חלק ב (יורה דעה) › דף כח

לקט יושר

חלק ב (יורה דעה) · דף כח

דף כז

[כתב מהור"ר דוד איינשטיט יצ"ו], ההיא שאלה דמי שקבל עליו1 שלא לגלות ושמע קול אלה. לפום ריהטא נראה דאין צריך להגיד דאין דעת המקום ב"ה שיעבור זה על שבועתו, וכה"ג קצת כתב בא"ז בריש שבועות דדיינינן לפי דעת המקום ב"ה נאום הקטן והצעיר שבישראל. ואחד שנדר צדקה לעני זה והלך העני לדרכו יתן לעני אחר. ואשה שנדרה נדרי ענוי נפש או דברים שבינו לבינה ובעלה מקיים לה ואח"כ מתחרטת על הנדר מעיקרא. אם ביום השמועה אומרה כן: החכם מתיר לבעל והבעל מפר לאשתו. ואם לאחר יום השמועה אמרה כן: א"ה מתיר החכם כמו שכ' המרדכי בכתובות בפ' המדיר,2 ועיין בתו' מכתובות3 ואע"ג דכתב המרדכי בגיטין בפ' השולח4 להיפך, מ"מ נוהגין כמו שכ' בכתובות ועיין ביו"ד5 מליקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל.6 אשה שנדרה נדרי ענוי נפש וקיים לה בעלה אי מצי החכם להתיר פלוגתא מפורש: במרדכי פ' השולח [כתב] דלא מצי החכם להתיר, פ' המדיר כתב איפכא דמצי מפיר, מ"מ מפרש"י7 ותו' פרק המדיר וכן בפ"ב דיבמות8 תנן חכם שאסר האשה בנדר ופרש"י שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה והלכה אצל חכם להתיר, סמי חדא דפ' השולח מהנך כולהו. ודכתב ר"י9 דאין נשאלים על ההיקם אלא ביום שמעו. הכי קי"ל דסברא אמיתי היא10 דהשאילה אינה אלא עוקרת הקיום והרי הוא כאלו שתק והחריש. דאין נשאלין על השתיקה וכיון דעבר יום שומעו הרי החריש לה. ע"כ קצרתי קצת ראיותיו ודבריו, מהקטן והצעיר שבישראל. בכאן שייך תשוב' שאי' מהרי"ל ז"ל הכתוב בסוף הספר [בטור חשן שלי] בדף ס"ט המתחיל נדרי ענוי. והנודר שלא להלביש בגדים צבועים מותר בצבע שקו' גמענקט גר"א בל"א. ושמעתי מהגאון מהר"ר יעקב וויילא זצ"ל שהיה מתיר לאחד שעשה נדר שלא לגלח זקנו עד שפרע הצדקה, והיה מתיר לקצר זקנו במספרים והביא ראייה מנזירים [שמותרים לקצר זקנם מסתמא וה"ה לנודר]. ול"נ שמצאתי כן בתו' בריש שבועות11 כדאשכחן בפ"ב דנזיר12 דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומפרש התם כעין תער.

תוכן העניינים

לקט יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה