לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל יז · ו
בש"ס עירובין ק"ד ב' יש מ"ד דמכניס שרץ למקדש פטור והמכניס טמא שרץ למקדש חייב ע"ש וה"ז ג"כ טפל חמור מן העיקר [ובכתבי אגדה שלי כתבתי בטעם הדבר הזה דמכניס טומאה למקדש עיקר החטא שלו הוא במה שמחבר טומאה אל הקדושה וע"כ באמת הרי אין לטומאה חיבור כלל אל הקדושה ורק אם יש דבר אמצעי המחובר לטומאה ולקדושה אזי ע"י האמצעי ההוא ממילא גם הטומאה מחוברת לקדושה חיבור מה וכדרך שאמרו בברכות (נ' ב') דב' חבורות האוכלות ואין רואות זו את זו אזי אם יש שמש ביניהם המשמש לחבורה זו ולחבורה זו ומחובר איפוא לב' החבורות) השמש מצרפן (לזימון) וכן מצינו בכמה דוכתי דב' נפרדים מתחברים ע"י אמצעי המחובר לשניהם והארכתי במ"א בקיבוץ המקומות האלה לענין איזה דברים שיש בזה נפקותא להלכה וע"כ. גם כאן רק אם מכניס כלי או אדם שנטמא בשרץ שהכלי או האדם הרי בעצמותם טהורים הן אלא שקיבלו טומאה ע"י מגעם בשרץ וא"כ בהכנסם למקדש הרי הם מחוברים איפוא למקדש מפאת עצמותם שהם טהורים וע"כ ממילא מתחברת על ידם. גם הטומאה אשר עליהם למקדש וזהו עיקר החטא דטומאת מקדש מה שמחברים את הטומאה אל המקדש ומחללים קדושת המקדש משא"כ במכניס שרץ עצמו שהוא כולו טומאה אזי אין אל הטומאה הזאת חיבור למקדש כלל ולא חיבר איפוא כלל הטומאה אל הקדושה וע"כ שפיר אין כאן חטא כלל ודו"ק היטב ותבין בזה דברי הגמ' שם דיליף להך דינא דמכניס שרץ פטור מהא דכתי' מזכר ועד נקבה תשלחו מה זכר ונקיבה שיש להם טהרה במקוה אף כל שיש לו טהרה במקוה יצא שרץ עצמו שאין לו טהרה במקוה ולהנ"ל יובן הכוונה דהנה מה שמקוה מטהרת רק טמא שרץ ואין מטהרת שרץ עצמו הוא ג"כ מטעם הנ"ל דהמקוה בכחה רק לטהר דבר שהוא טהור בעצמותו אלא שקיבל טומאה בחיצוניותו על ידי מגעו בטומאה דאז בכח המקוה לסלק מעליו הטומאה החיצונה שקיבל ושב לטהרת עצמותו משא"כ דבר שעצמותו טומאה כשרץ וכדומה אין בכח המקוה לעשות מטומאה טהרה וכמובן. וע"כ זהו כוונת הדרש דרק דבר שיש לו טהרה במקוה דזה מורה דהוא טהור בעצמותו ורק שקיבל טומאה וע"כ אם מכניסין דבר כזה למקדש שפיר חייבין דדבר כזה הרי מחובר אל המקדש מפאת הטהרה שבו וע"כ ממילא מתחברת גם הטומאה שבו למקדש ומחבר איפוא טומאה למקדש וזהו החטא שלו משא"כ דבר שאין לו טהרה במקוה זה מורה על היותו כולו טומאה וע"כ אין כאן חטא כלל דטומאה גרידא אין לה חיבור לקדושה כלל ודו"ק היטב כי הדברים נכבדים בעזה"י]: