לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל יב · א
בש"ס סוכה ל' א' ס"ל לר' יוחנן דגזול פסול ביו"ט ב' מטעמא דמהב"ע וקאמר התם ופליגא דר' יצחק בר נחמני אמר שמואל דאריב"נ א"ש לא שנו אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ע"כ. ותמהו דמאי מתוך הא בגזול יש טעם אחר לפסול מה שאיננו בשאול דהיינו טעמא דמהב"ע. ועוד צריך להבין גוף סברת המחלוקת דר' יוחנן ושמואל הנ"ל. ונלענ"ד דהנה התוס' שם כ"ט ב' ד"ה בעינן כתבו דהא דבעינן הדר גם ביו"ט ב' ואלו לכם לא בעי' ביו"ט ב' היינו משום דהדר הוא נוי וכבוד אל המצוה וע"כ צריך שיהי' גם במצוה דרבנן שגם מצוה דרבנן צריך להדרה ולכבדה משא"כ לכם דהוי פסול בעלמא מגזה"כ ע"כ לא תיקנו דבריהם בזה כעין דאוריתא עש"ה כי כן כוונתם אף שאין כן ממש לשונם ונלענ"ד לומר עוד טעם אחר בזה עפמ"ש הר"ן פרק ערבי פסחים דק"ס ע"ב וז"ל ואפשר שכשאמר הרב ז"ל כורך מצה ומרור מההיא דלא מינטרא קאמר דכיון דכריכה אינה אלא משום זכר למקדש בעלמא מסתייא דעביד לה אפילו ממצה דלא מינטרא עכ"ל ונלענ"ד טעמו דבדבר שהוא זכר למקדש לא שייך פסול רק אם הוא פסול הניכר בגוף הדבר שכיון שבזמן המקדש לא הי' קיום המצוה בדבר כזה ע"כ אין בו זכר למקדש כלל משא"כ מצה שאינה משומרת לשם מצה שאין זה ניכר בגוף המצה ובזמן המקדש ג"כ אכלו רק מצה שוה לזאת המצה שאוכל עתה שהרי המצה בעצמותה איננה בשינוי כלל ממצה דמינטרא שההבדל ביניהם הוא אך במחשבת האדם שבזו חישב בשמירתה לשם מצה ובזו לא חישב בשמירתה לשם מצה אבל גוף המצות הרי שוות הן ואין שום חילוק ביניהם וע"כ שפיר הוי זכר בזה משא"כ אלו הי' אוכל מצה שבעצמותה אינה דומה למצה שבזמן הבית אזי לא הי' בזה זכר למקדש כלל כיון שאיננו אותו החפץ שקיימו בו המצוה בזמן המקדש ודו"ק. ולפי"ז מובן בפשיטות דה"ה לענין יו"ט ב' דרבנן דהוי אך משום זכר למקדש ע"כ הדר דהוא דבר הניכר בגוף הלולב שפיר פוסל גם ביו"ט ב' משא"כ לכם דאינו פסול הניכר בגוף הלולב ע"כ שפיר אינו פוסל ביו"ט ב'. והנה יש נפקותא בין שני הטעמים הנ"ל היינו טעם התוס' וטעמא דידי דלטעם התוס' ראוי שיפסול גזול אף דשאול כשר דגזול הרי אית בי' משום מהב"ע וזהו פסול אשר הוא בזיון למצוה שעושה מצוה בדבר שעבר בו על רצונו ית' וע"כ שפיר שייך גם ביו"ט ב' דרבנן ולא דמי לשאול כ"א דמי להדר לטעם התוס' הנ"ל וכמובן משא"כ לטעמא דידי דשאול כשר מפאת היותו פסול שאינו ניכר בגוף הלולב שהרי אינו ניכר בגוף הלולב אם הוא שלו או לא א"כ ה"ה גזול ראוי שיוכשר וכמובן שהרי גם גזול אינו ניכר בגוף הלולב שהוא גזול וע"כ אף ע"ג דבגזול שייך מהב"ע ולא בשאול עכ"ז הרי גם שאול פסול ביו"ט א' משום לכם אלא שאתה מכשירו ביו"ט ב' הואיל ואינו פסול הניכר א"כ מתוך אותו הטעם שיוצא בשאול שפיר יוצא נמי בגזול ואע"ג דבגוזל יש תרי פסולים משום לכם ומשום מהב"ע ואלו בשאול אין רק פסול אחד משום לכם עכ"ז מה בכך הלא גם שני הפסולים דגזול גם שניהם אינם ניכרים ודמי שפיר לשאול וכמובן. וע"כ נראה דבזאת הסברא הוא דפליגי ר"י ושמואל הנ"ל דר"י ס"ל דהכשירא דשאול הוא מטעם התוס' הנ"ל וע"כ שפיר פוסל בגזול מטעם מהב"ע אבל שמואל ס"ל דשאול כשר מפני שאינו, ניכר בגוף הלולב וכטעמא דידי וע"כ שפיר הכשיר מתוך אותו הטעם גם בגזול וכנ"ל ושפיר קאמר שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ודו"ק: