לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל טו · יז
נודעת דעת הר"ת הובא בשבולי הלקט המובא במ"א סי' תמ"ו דעשה דרבים דחי ל"ת אע"ג דאינו בעידנא ע"ש. ונראה הטעם עפמ"ש האחרונים דהא דבעי' בעידנא בדחיית עשה לל"ת היינו רק בסתם ל"ת דחמורה מעשה כמבואר ביבמות ז' א' אלא דגזה"כ עדל"ת מכלאים בציצית וע"כ בעי' דומיא דהתם משא"כ היכא דהאיסור הנדחה הוא קל מן העשה המדחה והוי הדחי' מסברא אז דוחה שפיר אע"ג דאינו בעידנא. ולפי"ז נ' דבעשה דרבים דרבים יקיימו העשה ואלו הלאו יעבור רק אדם אחד וכנידון דפיקוח הגל דר"ת שם דיעבור רק האחד המפקח ואלו מצות תקיעה תתקיים מרבים השומעים וע"כ נהי דלאו חמור מעשה עכ"ז ריבוי הכמות דעשין שכל אחד מן הרבים מקיים מ"ע והרי מתקיימים איפוא מצות עשה רבים ע"כ מכריע ה את החומר האיכותי דלאו וחשובי העשין עדיפי מן הלאו הנדחה והוי הדחי' מסברא וע"כ לא בעינן בעידנא וז"פ:
ודע דמחלוקת התוס' והכריתות הנודעת והובאה לעיל כלל י"ב אות ה'] אי עשה דוחה ב' לאוין אל ג"כ דתלוי' בספק הנ"ל אי ריבוי הכמות מכריע את האיכות וזה לפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' יתרו [והובאו דבריו ג"כ לעיל שם] דהא דעדל"ת הוא משום דעשה עדיפא מל"ת ע"ש וא"כ הפלוגתא אי עשה דוחה ב' לאוין מובן ממילא דהוא אי ריבוי הכמות דלאוין מכריע את העדיפות האיכותי דעשה וז"פ: