לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ט · ג
מש"ס זבחים דצ"ג ע"א דס"ל לר' אליעזר דמי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עלי' והיא טהורה (אעפ"י שהמים נטמאין ממגע הנדה) ורבנן פליגי עלי' וקאמר אביי דבדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי (טומאה קדומה היינו מי חטאת שנטמאו לפני ההזאה וטומאה שבאותה שעה היינו כגון מזה על הנדה שההזאה וטומאת מי חטאת באין כאחד. רש"י) דר"א ס"ל דנין ורבנן ס"ל דאין דנין ורבא אמר דכ"ע אין דנין והכא בהא קמיפלגי דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות ורבנן ס"ל דאין הזאה צריכה שיעור וברש"י דכ"ע אין דנין ור"א טומאה קדומה מטומאה קדומה יליף דר"א ס"ל דהזאה צריכה שיעור וששני חצאי שיעור הזאה מצטרפין לטהר אם הזה אותם בזאח"ז וא"כ אם הזה בכה"ג על הנדה הרי נטמאה הזאה ראשונה כשננעה בה ואכתי לאו הזאה היא לטהרה ואעפ"כ כי הדר ומזה עלה שני' מצטרפת גם הראשונה לטהרה אלמא דמי חטאת שנטמאו לפני ההזאה מטהרין עכ"ל. וא"כ מפורש בזה דלמ"ד דמצטרפין להזאות ענין הצירוף הוא שנחשב הח"ש הראשון כאלו הוזה ביחד עם האחרון והוי כל טהרת ההזאה באחרונה ולא בראשונה כלל וע"כ חשיבא טומאת הנגיעת נדה בח"ש הראשון כאלו היתה הטומאה במי חטאת לגמרי לפני ההזאה ושפיר ילפינן מינה דמי חטאת שנטמאו טומאה קדומה לפני ההזאה מטהרין וכנ"ל משא"כ אם נאמר דהצירוף הוא שנחשב הח"ש האחרון להוזה ביחד עם הראשון א"כ ה"ל הח"ש הראשון מיד מקצת הזאה וטהרה מפאת עצמותו וכשנשלם הח"ש האחרון הוא מצטרף אל הח"ש הראשון ונגמרת ההזאה והטהרה וא"כ אכתי ראוי שיוחשב גם טומאת הח"ש הראשון טומאה שבאותה שעה ואין ראי' ממנו אטומאה קדומה ועל כרחך דהצירוף הוא באחרונה והח"ש הראשון אין נחשב להזאה וטהרה של כלום וע"כ כשנטמא מכח מגע נדה שפיר היא טומאה קדומה לפני ההזאה ודו"ק היטב. וא"כ כיון שרואין אנו דהיכא דמצינו צירוף בזאח"ז כגון צירוף הזאות אזי ענין הצירוף הוא באחרונה א"כ ראוי לומר דה"ה דצירוף כא"פ הוי באחרונה ודו"ק וראי' נכונה היא בס"ד: