לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ט · א
מש"ס כריתות די"ג ע"א דקאמר שאם אכל ח"ש מאוכלין טמאין וירד וטבל ועלה מן המקוה והשלים לכשיעור בכא"פ מצטרף וטמא ואין הטבילה מועלת לו עש"ה. ועל כרחך הטעם דצירוף כא"פ דאוכלין טמאין לפסול את הגוי' עבדוהו רבנן לשיוחשב כאלו נאכל הח"ש הראשון עם האחרון יחד ונמצאת שהיתה כל האכילה אחרי הטבילה וע"כ אין הטבילה מועלת אאכילה שאח"כ משא"כ אי נימא להיפוך דנחשב הח"ש האחרון לנאכל יחד עם הראשון והיתה אכילתו איפוא לפני הטבילה א"כ שפיר ראוי שתטהר הטבילה את האכילה שקדמה לה ועל כרחך דהצירוף הוא בח"ש האחרון לא בראשון ודו"ק וא"כ נהי דטומאת גוי' דרבנן עכ"ז הא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ושפיר יש ראי' מזה דגם בצירוף כא"פ דאורייתא הצירוף הוא בסוף האכילה לא בתחלתה: