לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל ח · יא
בביצה דף כ' ע"ב מייתו ב"ש ראי' דאסור להקריב עולת ראי' ביו"ט מנדרים ונדבות דאסורין להקריב ביו"ט ואיתא התם אמרו להן ב"ה מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמר בעולת ראוי' שקבוע לה זמן אמרו להם ב"ש אף זו אין קבוע לה זמן דתנן מי שלא חג ביו"ט הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל כולו וכו' א"ל ב"ה אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו כו' עכ"ל הגמ'. ומבואר דס"ל לב"ה דעולת ראי' קריבה ביו"ט והא ודאי דינא דאורייתא היא דאלו הי' אסור להקריבה מה"ת ביו"ט לא היו חכמים מקילין להתיר הקרבתה וז"פ. וטעמא דב"ה מבואר בגמ' דהוא משום דעולת ראי' חשיבא קבוע לה זמן מפאת דעבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו. והנה ברש"י שם ד"ה אף זו קבוע לה זמן כ' וז"ל ויש לחוש שמא יפשע או יאנס בשאר ימי המועד ולא יביא עכ"ל. ומבואר להדיא דשייך חשש שמא יפשע בדאורייתא ואם דשם הוא לקולא שהתירה התורה הקרבת עולת ראי' ביו"ט וחשבה זמנו קבוע ביו"ט מחשש שמא יפשע בשאר ימי המועד עכ"ז עכ"פ מצינו חשש שמא יפשע בדאורייתא שהוא חשש סייגי וא"כ יתכן ג"כ שתחמיר התורה ותאסור דבר מכח חשש סייגי כזה וכמובן. ואולם ב"ש דפליגי אב"ה י"ל דטעמייהו באמת משום דס"ל דבדאוריתא לא שייך חשש שמא יפשע וכל הדומה לזה ובאתי רק להעיר: