אור ברסלב
לקח טוב כלל ח › ח

לקח טוב· רבי יוסף ענגיל

כלל ח · ח

ז

באדר"נ פ"א ועשה סיג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סיג לדבריו ואדה"ר עשה סיג לדבריו תורה עשתה סיג לדבריה וכו' ואף נביאים וחכמים כולם עשו סיג לדבריהם וכ'. ובפרק שני שם כתוב וז"ל איזהו סיג שעשתה תורה לדברי' הרי הוא אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב יכול ישן עמה בבגדי' על המטה ת"ל לא תקרב וכו' עכ"ל הרי דמפרש דלא תקרב קאי אחיבוק ונישוק ושאר קורבות ושהטעם משום סיג שמא יבעול דאין לומר שודאי הוא שיבוא לידי ביאה ע"י הקורבות הנ"ל דז"א דא"כ לא הי' ראוי להקרא בשם סיג ותו דבאדר"ינ שם פרק ב' וכן בשבת די"ג ע"ב מייתי מעשה דההוא תלמיד שישן עמה בימי ליבונה בקירוב בשר ואעפ"כ לא נתכוין לדבר אחר וכו' ע"ש. ועל כרחך דכונת האדר"נ היא רק לסיג דשמא יבעול וא"כ מפורש דשייך סיג בדאורייתא דהאדר"נ הנ"ל על כרחך לסיג דאורייתא נתכוין דא"ל דכונתו לסיג ואיסור דרבנן וקרא דמייתי הוא רק לאסמכתא בעלמא דז"א דעל סיגים דרבנן הרי אמר מימרא בפני עצמה דאף נביאים וחכמים עשו סיג לדבריהם וכנ"ל. ובפרק ב' הנ"ל קמפרש שם במאמר בפ"ע איזהו סיג שעשו חכמים לדבריהם שחכ"א ק"ש של ערבית עד חצות וכו' והובא זה בברכות ד' א' ע"ש:

והנה נזכרתי דדברי האדר"נ הנ"ל הובאו בהשגות הרמב"ן לסה"מ לאוין שנ"ג וכ' עליהם וז"ל וכל אלו אינן אלא אסמכתא והרחק מן הכיעור וכו' ושמא רצונם לומר בסיג שעשתה תורה לדברי' שתפשה לשון קריבה בעריות כדי שיהיו החכמים יכולים לעשות סיג בלשונם וכו' וזה דרך אגדה לא שיהי' עיקר הלאו עכ"ל. ואולם המג"א שם כ' וז"ל והברייתא דאדר"נ ראי' גמורה היא שהקירוב בלבד אסור מה"ת שאמר עשה סיג לדבריך כדרך שעשה הקב"ה סיג לדבריו וגו' והיא דרשה גמורה עכ"ל. ונלענ"ד כדמות ראי' לדעת המג"א ממה שהרמב"ן עצמו דייק שם במצוה הנ"ל דשאר קורבות רק מדרבנן אסירי וז"ל וכן מאומרם בשבת (די"ג ע"ב) בתלמיד שאמרה אשתו לאליהו שהי' ישן עמה בקירוב בשר ולא עלתה דעתו לדבר אחר (ומת בחצי ימיו ואמר לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכו' ואם הי' עובר בלאו מה"ת הי' אומר ברוך המקום שהרגו שעבר על דברי תורה ואין זה נקרא משוא פנים לתורה כי הוא הגדר והסיג הנעשין מדבריהם כאמרם (ברכות כ' ב') ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת והם מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה כלומר שהם נושאים פנים לתורה וראוי שאני אשא גם להם פנים וכו' עכ"ל ז"ל. והנה המעשה דההוא תלמיד הובאה כולה גם באדר"נ פרק ב' הנ"ל כמו שהובאה בש"ס שבת הנ"ל ויש ביניהם שינוי שבש"ס שבת הנ"ל אמרו שאליהו אמר לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ואל אשה וכו' ואלו באדר"נ שם נשמטו התיבות שלא נשא פנים לתורה ורק נאמר שם אמר לה ברוך המקום שהרגו שכך כתוב בתורה ואל אשה וגו' וא"כ מוכח להדיא דהאדר"נ מחולק בזה עם הגמ' דהגמ' סוברת דאיסור הקריבה הוא רק דרבנן וע"כ אמרו שלא נשא פנים לתורה דסייגים דרבנן הנוספים על דברי תורה נקראים נשיאות פנים לתורה וכדברי הרמב"ן הנ"ל משא"כ האדר"נ הנ"ל לטעמי' דס"ל דאיסור הקריבה הוא איסור דאוריתא וכדמוכח שטחיות לשונו דאמר שהתורה עשאה סייג זה לדברי' וסייגים דרבנן חשיב שם במאמר בפ"ע וכנ"ל וע"כ שפיר נשמטו באדר"נ תיבות שלא נשא פנים לתורה המורים על סייג דרבנן וס"ל להאדר"נ לטעמי' דלא אמר אליהו בהאי לישנא רק אמר ברוך המקום שהרגו שכך כתוב בתורה ואל אשה וגו' והכוונה כפשוטו שעבר על לאו דלא תקרב הכתוב בתורה האוסר שאר קריבות ובאתי רק להעיר:

ודע דמלשון הרמב"ם ז"ל בפכ"א מה' א"ב שכ' וז"ל כל הבא על ערוה מן העריות דרך אברים או שחיבק ונישק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה מה"ת שנאמר לא תעשו מכל חוקות התועבות ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערוה עכ"ל ומוכח דעתו ז"ל שמפורש בכתוב שהאיסור הוא מטעם סייג וגדר שלא יבוא לידי גילוי ערוה בביאה ממש וכבר כתבתי דזה בהכרח רק סייג הוא לא ודאי מדהאדר"נ הנ"ל קורהו בשם סייג ומדההוא תלמיד לא בא באמת לידי ביאה. וא"כ יש מזה ראי' לסתור מה שכתבנו למעלה דאין לוקין אלאו דלא יקח משום דמפורש בקרא דולא יחלל דהוא משום סייג דחילול הביאה ואינו דומה לחסימה וכנ"ל דלפי"ז ה' ראוי שלא יהי' מלקות גם אלאו דלא תקרבו הנ"ל ואלו ברמב"ם הנ"ל הרי מפורש להדיא איפכא ויש ליישב ואין להאריך:

תוכן העניינים

לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה