אור ברסלב
לקח טוב כלל ח › ה

לקח טוב· רבי יוסף ענגיל

כלל ח · ה

ד

במדרש בראשית רבה פ"י אמר רשב"י בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה עכ"ל. ומבואר דטעם תוספת שבת הוא משום גזיר' שמא יבוא לעשות מלאכה בשבת דבשר ודם אינו יכול לצמצם השעה ואע"ג דתוספת שבת הוא דאוריתא כדילפינן בראש השנה ט' א' מקרא ורשב"י אזיל בזה לטעמי' דס"ל בסנהדרין כ"א א' ובכמה דוכתי דדרשינן טעמא דקרא ואולם התוס' בר"ה שם כתבו דהירושלמי פליג וס"ל דתוספת שבת לאו דאוריתא הוא ע"ש וא"כ י"ל דגם רשב"י הנ"ל ס"ל כן ובאתי רק להעיר. ודע דעל המ"ר הנ"ל קשה. קצת מש"ס פסחים די"ב ע"א דאמר דבין יממא ללילא לא טעו אינשי וצריך לחלק בין עבר לעתיד ולומר דרק לגבי עדים דש"ס פסחים הנ"ל הם יודעים כשראו המעשה בעבר מתי נעשית אם ביום או בלילה אבל כשאדם עושה מלאכה אלו לא הי' נוהג דין תוספת לא הי' אפשר לו למידע בשעת עשייתו ביום מתי תכנס הלילה בעתיד בצמצום כדי שידע להפסיק בצמצום ולא יכנוס בשבת משהו ודו"ק. ובזה תתיישב ג"כ סתיר' אחריתא שבין ההוא דפסחים להא דתנן ריש ברכות דק"ק נאכלים עד חצות וברשב"ם פסחים ק"כ ב' דהטעם שמא יבוא לאכול אחרי עמוד השחר ויתחייב כרת ומש"ה עבוד רבנן הרחקה עד חצות ע"ש ומוכח דהחשש הוא שיטעה אחרי עמוד השחר ויחשוב שעדיין לילה וא"כ קשה הא בין יממא ללילא לא טעי אינשי. ואולם להנ"ל ניחא דבהך דברכות הוא ג"כ מידי דעתיד ושפיר חיישינן שבאכלו את הקדשים בלילה לא ידע מתי יעלה עמוד השחר בצמצום להפסיק אכילתו בצמצום ולפעמים יהי' כזית בתוך פיו וובלענו ברגע שעלה ע"ה ויתחייב כרת ואמנם מיום ללילה שאחריו נראה דגם לזה אין לחוש מדלא עבוד רבנן הרחקה לנאכלין לב' ימים ולילה אחד וכן מבואר להדיא בתוס' זבחים נ"ז ב' ד"ה להרחיק עש"ה וא"כ עדיין ק"ק על המ"ר הנ"ל כיון דהמדרש מיום ללילה שלאחריו איירי. ועוד נזכרתי דברי הירושלמי ברכות פ"א סוף ה"א וז"ל אם את אומר עד שיעלה ע"ה הוא סבור שלא עלה ונמצא אוכל ומתחייב וכו' עכ"ל ומבואר דאחרי שעלה ע"ה יטעה ויחשוב שעדיין לילה ובזה שפיר קשה הא בין יממא ללילא לא טעו אינשי ובאתי רק להעיר:

תוכן העניינים

לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה