אור ברסלב
לקח טוב כלל ח › ב

לקח טוב· רבי יוסף ענגיל

כלל ח · ב

א

במד"ר נשא פרשה י' וז"ל ועתה השמרי נא הזהירה שלא תשתה חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים שאלו אינן אלא משמרת ליין כדי שלא יבוא הנזיר לשתות יין עכ"ל. והפמ"ג בפתיחה כוללת חלק א' אות י"ז הביא זה בשם הילקוט שופטים סי' י"ג ורצה לחדש שם עפי"ז דח"ש דענבים וחומץ שרי לנזיר מה"ת וזה עפ"י מאי דרצה לחדש שם ג"כ דהא דח"ש אסור מה"ת הוא רק מטעם סיג דשמא ישכח ויאכל עוד ח"ש בכא"פ וע"כ ענבים וחומץ דנזיר דאינהו גופייהו רק מטעם סיג הוא דאסורי וכילקוט הנ"ל ה"ל ח"ש דידהו סיג לסיג וסיג לסיג לא גזרה תורה עש"ה. ובחידושי ליו"ד סי' צ"ח הבאתי דברי הפמ"ג הנ"ל ויישבתי בם מה שתמהו שם על הב"י דס"ל דטכ"ע דאוריתא וס"ל דמהני טעימת עכו"ם במסיח לפי תומו ואמאי הא עכו"ם מסל"ת אינו נאמן אלא בדרבנן ותירצו בזה דאחרי טעימת העכו"ם יטעום הישראל אחריו בלשון דטעימה בלשון באיסורין אינה אסורה אלא מדרבנן ולענין הדרבנן הרי העכו"ם נאמן וכיון שיטעום הישראל בלשון שוב הרי יראה בעצמו אם יש בקדירה טעם איסור או לא. ואולם הט"ז שם הוכיח דטעימה בלשון אינה הבחנה לדעת אם יש טעם איסור בההיתר ורק צריך לזה בליעה ממש עש"ה. וכתבתי ע"ז בחידושי דע"פ דברי הפמ"ג הנ"ל יש עצה שאחרי דברי העכו"ם שיאמר להיתר יבלע הישראל עצמו ח"ש כדי לדעת אם יש טעם איסור בקדירה או לא דאע"ג דח"ש אסור מה"ת עכ"ז לפי דברי הפמ"ג הנ"ל דהאיסור הוא רק מטעם סיג שמא ישכח ויאכל עוד ח"ש בכא"פ ודהיכא דלא שייך טעמא דסיג שרי מה"ת וכנ"ל. ולפי"ז נראה לפי המבואר בפסחים די"א ע"א דבשעת ביעור חמץ אין לחוש שמא יבוא לאכלו מטעמא דהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו מיכל הוא דקאכיל מיני' ע"ש. וכעין זה עוד בסוכה דט"ו ע"א ברש"י ד"ה בבטולי תקרה וז"ל אמר לך שמואל לעולם בנסרים שיש בהם ד' ולא הית' כאן תקרה מתחלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה אפי' ר' יהודה פסיל דגזרינן משום תקרת ביתו שלא יבוא וישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה ומה לי חדשה אבל השתא (במפקפק ומבטל תקרת ביתו דהיינו שסותר את הנסרים כולן ומניחן מחדש ע"ש) דזו תקרה הית' ובא (בביטול זה) לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה התורה תעשה ולא מן העשוי פליגי ר' יהודה ור"מ אי איכא תו למיגזר משום תקרה או לא רי"ס ביטולי תקרה לב"ש צריך ליטול אחת מבנתים דאע"ג שמוכיח שבקי בתולמ"ה גזרי בה וב"ה. סברי כיון דבטלה והוכיח שהתקרה פסולה תו ליכא למיגזר וכו' עכ"ל. וכעין זה עוד בשבת דנ"א ע"א דבענין הא דאסור להטמין משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל גזירה שמא ימצא קדירתו כשהיא צוננת וירתיחנה איתא שם וכן הי' רשב"ג אומר לא אסרו (להטמין) אלא אותו מיחם (שהוחם בו) אבל פינה ממיחם למיחם (כדי לקררו) מותר (להטמין המיחם השני) השתא אוקירי קמיקר לי' ארתוחי קמרתח ליה (בתמי' הילכך אין כאן חשש דשמא ירתיח) ע"כ. ולפי"ז נראה גם כאן דאם אוכל הח"ש רק כדי לברר ולדעת אם הקדירה אסורה ויפרוש ממנה ולא יאכלנה לא שייך למיחש שמא בתכא"פ ישכח האיסור ויאכל עוד ח"ש שהרי עיקר מעשהו עתה הוא רק לברר ולידע אם המאכל אסור ומחויב לפרוש ממנו ואיך ישכח זה בתכא"פ וא"כ בליעת הח"ש לברר האיסור מותרת מה"ת כיון דלא שייך בה טעמא דסיג וע"כ אפילו אם היא אסורה מדרבנן עכ"ז לענין הדרבנן הרי שוב העכו"ם נאמן וא"כ שפיר יש עצה שיבלע הישראל ח"ש אחרי דברי העכו"ם שאומר להיתר וכמובן עכת"ד בחידושו. ואולם בגוף דברי הפמ"ג הנ"ל יש לדון טובא חדא דלישנא דגמ' דכיון דחזיא לאצטרופי איסורא קאכיל איננו סובל כלל פירושו זה דהטעם משום סיג ותו דמנ"ל לר' יוחנן עצמו דהתורה עשאה סיג זה וא"ל דטעמא דקרא דכל חלב קדריש דז"א דהא קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ומה גם להקל ולומר עבור זה דהיכא דלא שייך טעמא דסיג הח"ש מותר מה"ת וכדברי הפמ"ג הנ"ל לענין ענבים וחומץ דנזיר ויש לי לפלפל בזה ואכ"מ:

תוכן העניינים

לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה